מי אמר ששיטת הפריימריז מביאה רק רע לעולם? לפעמים היא מביאה ברכה, ואפילו, לא יאומן, מקדמת את הערך החשוב של חשיפת האמת. פסק הדין של בג"ץ בסוגיית גלי צה"ל המחיש עד כמה היה קל לממשלה לקבל החלטה שתסגור את התחנה הצבאית, בהחלטה עניינית וראויה שבית המשפט היה מאשר. בית המשפט הכיר בסמכות הממשלה לנעול את שערי גל"צ, ואפילו פרש בפני ממשלה עתידית הנמקות כבדות משקל וערכיות מדוע לעשות כן. הכל נבחן בצל האנומליה של רדיו צבאי העוסק באקטואליה ומבקר דרג נבחר.
בית המשפט כותב: "החלטה על סגירתה של תחנת שידור – ציבורית, צבאית, או כל תחנה אחרת – שהתקבלה מטעמים תקציביים, מטעמים ארגוניים, או מכל טעם ענייני אחר, ובכלל זה מטעם השמירה על ממלכתיות הגוף המשדר וניתוקו מהזירה הפוליטית – הינה החלטה שאין כל פסול בשיקולים שבבסיסה". הנה כי כן, ממשלה שהייתה מציגה רק את השיקולים הענייניים, הייתה צולחת את מבחן בג"ץ בקלות וחותמת "כשר" הייתה מוטבעת על ההחלטה. לו רק היו השרים שומרים כמה מחשבות שחלפו במוחם לעצמם בלבד.
יצחק עמית, גלי צה"ל
(צילום: אלכס קולומויסקי )
"הממשלה נענשת על כנותה", יאמרו אפוא מבקרי פסק הדין. אבל כנות זו לא נולדה מפרץ של יושרה שאחז בחברי הממשלה. כל שר וכל שרה רצו להרשים את בוחריהם באמירות משתלחות, שיבהירו לכל מתפקד שהשר או השרה הענישו את גל"צ על העמדות שהובעו לכאורה בשידוריה, על פתחון הפה שניתן למחאה ולביקורת, ועל חוסר הצדק השידורי לטעמם כלפי הממשלה והימין.
נקרעו המסכות. אני מתאר לעצמי איך שר שרצה בכנות להגיע לתוצאה של סגירת התחנה, תפס את ראשו בייאוש, בשומעו את חבריו מכתימים את ההחלטה באמירות מתלהמות. אני יכול ממש לראות בעיני את המשנה ליועצת המשפטית מנסה להסתיר את חיוך הגיל על שפתיו כשהבין איך שכניו לשולחן הדיונים, בדברים שאמרו ומיד הדליפו, מצרפים את כפתור ההשמדה העצמית להחלטה שייעץ להם לא לקבל.
כך נוצר האירוע, הנדיר כל כך במשפט המינהלי, שבו עותרים יוכלו להוכיח בקלות את השיקולים הזרים של הרשות. כל זה לא היה בא לעולם אלמלא האירוע שבו התחיל השבוע שעבר: הפריימריז - ועל כן תודה, ועל כן ברכה, לצורך האלקטורלי - שגרם להסרת המסווה התקין, לחשיפת האמת העצובה, ולהחלטה שסיימה את השבוע. אירוע זה מתקשר כמובן לחקיקה החדשה, שבית המשפט עוד ייתן עליה כמובן את דעתו, בדבר מעמד חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. ראוי לזכור כי מעמדן המחייב של חוות הדעת הוכר על רקע ההנחה שהיועץ יודע לתת לשרים הערכה מה יפסוק בית המשפט. בעבר התבססה הנחה זו על הניסיון המצטבר.
הייתה חוות דעת שקבעה שהממשלה כלל לא מוסמכת להורות על סגירת התחנה. הייתה חוות דעת של היועץ הקודם, שקיומה של התחנה הוא "הסדר ראשוני", לא פחות ולא יותר - טוב שלא כתב שגל"צ מדאורייתא, וגלגלצ מדרבנן. בית המשפט דחה עמדות אלה וכבש בקושי את לעגו
בעניין גל"צ הייתה חוות דעת שקבעה שהממשלה כלל לא מוסמכת להורות על סגירת התחנה. הייתה חוות דעת של היועץ הקודם, שקיומה של התחנה הוא "הסדר ראשוני", לא פחות ולא יותר - טוב שלא כתב שגל"צ מדאורייתא, וגלגלצ מדרבנן. בית המשפט דחה עמדות אלה וכבש בקושי את לעגו. ריבוי מקרים כאלה, שבהם בית המשפט רואה את חוות הדעת של היועצים כמופרכות לחלוטין, אינו מסייע בידי מי שרוצה להותיר את מעמדן כפי שהיה בעבר. רבים, המזכירים את עקרון חוות הדעת המשפטית המחייבת שוכחים לצטט את הסיפא: "כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת". ובכן, פסק.
שותף במשרד אלדד-פרץ, לשעבר מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וממלא מקום פרקליט המדינה
