כשמסקרים את הצפון שני עשורים, לומדים לזהות תוכניות אב פופוליסטיות מקילומטר. הן מגיעות לרוב עם מסיבות עיתונאים נוצצות והבטחות גרנדיוזיות על "חזון ארוך טווח", ובסוף נקברות עמוק במגירות האוצר או מתפוגגות מול אינספור חסמים בירוקרטיים.
עכשיו, כשיישובי הצפון מנסים להתאושש והתושבים לומדים להתרגל למציאות הביטחונית החדשה והמעורפלת, ומנסים למצוא מעט אור במעשים שנעשים כעת לשיקומם, מפלגת "ישר!" של גדי איזנקוט הציגה את הבשורה שלה. על הנייר: 15 מיליארד שקלים נוספים לאלו שאישרה הממשלה היוצאת למנועי צמיחה ומיגון מסיבי. בפועל? כמו בתוכניות דומות מתגלית עבודה מרושלת. סיבוב פוליטי בניסיון לקושש קולות על גבו של מרחב מוכה אסון, שעתוק של החלטות ממשלה קיימות, ותפיסה ביטחונית שלא למדה כלום מטעויות העבר.
נפילה בקריית שמונה
(צילום: שימוש לפי סעיף 27א בחוק זכויות יוצרים)
שלא תטעו, עצם הנכונות של איזנקוט ושאול מרידור להציג מצע ולהתחייב על תוכניות עבודה, לו יקימו את הממשלה הבאה, היא מבורכת והלוואי ומפלגות נוספות יטרחו גם להציג תוכן מעבר לסיסמאות תעמולה ריקות, ויש בה גם הצעות טובות. אבל שוב הם טועים במה שטעתה גם הממשלה הנוכחית – ומפזרים כספים כדי לסתום חורים ולתת מענים, בניתוק טרגי מהמציאות בשטח. היישובים, ובראשם קריית-שמונה, זקוקים להשקעות שיתנו תשואה מיידית וייצרו תקווה ולא רק הבטחות מפוארות בסכומי עתק שיתממשו אולי בעוד שנים ארוכות.
הבעיה המהותית בתכנית של מפלגת "ישר!" היא הפתרונות עצמם. נדמה כי מדובר בפרויקט "העתק-הדבק" של החלטות ממשלה קיימות, בלי שום ניסיון לפשט או לטייב אותן. במקום לבחון בפינצטה אילו החלטות ממשלתיות עבדו ואילו נכשלו, מרידור ואיזנקוט לקחו את ארגז הכלים השבור שמנהלת 'תנופה' והממשלה מנסות להפעיל כבר חודשים, שפכו עליו צבע והציגו אותו כ"חשיבה מחוץ לקופסה" כשבפועל מדובר בעוד מאותו הדבר.
התוכנית זורקת עוד מענים נקודתיים ליישובים בודדים במקום לייצר תפיסה אזורית אמיתית, שמסבירה איך מחברים בין האקדמיה, התעשייה החדשנית והחקלאות לאקו-סיסטם אחד שעובד, ולא מביאה אפילו עוגן אחד משמעותי תעסוקתי עם הטבה ברורה שתביא לצמיחה.
החלק המסוכן מכולם בהצעת איזנקוט הוא המיגון. אולי כדאי סוף-סוף לחשב מסלול מחדש לפני שמשקיעים מיליארדים להקמת מרחב "עוטף טילים" בדמיון מחריד לזה שהקימו ממשלות העבר בעשורים שקדמו ל-7 באוקטובר בעוטף עזה?
אבל החלק המסוכן מכולם בהצעת איזנקוט הוא המיגון. אולי כדאי סוף-סוף לחשב מסלול מחדש לפני שמשקיעים מיליארדים להקמת מרחב "עוטף טילים" בדמיון מחריד לזה שהקימו ממשלות העבר בעשורים שקדמו ל-7 באוקטובר בעוטף עזה? מאמצי המיגון למקסימום של כל כיתה, מרפאה ובית עד 9 קילומטרים מהגבול – הם שוב כניעה לטרור. הנסיון משלוש השנים האחרונות הוכיח כי הגן הממוגן בעולם רלוונטי רק לטיל הראשון; מיד אחריו, הלימודים יושבתו והכבישים יהפכו למלכודות אש. במקום להשקיע מיליארדים בהתבצרות, נדרשת נחישות ביטחונית שמשמידה את היורה, לא קירות שמתחבאים מאחוריהם. לכל הפחות יש לקיים דיון רציני על כך.
ולמרות כל הביקורת הקשה, צריך להגיד גם מילה טובה. גם אם מפלגת "ישר!" לא מצאה עדיין לנכון לשריין במקום ריאלי אף נציג מהצפון בשולחן מקבלי ההחלטות מטעמה – החלטה מקוממת שממחישה את הניתוק מהאיזור – עצם העובדה שהם שמים את השיקום והשגשוג על סדר היום היא מבורכת. הצפון זקוק לזה נואשות. אבל מה שהוא באמת צריך זו הכרעה צבאית ברורה, וממשלה ורשויות מקומיות שיודעות איך להוציא לפועל את התקציבים שכבר הוקצו, כאן ועכשיו, בלי עוד תירוצים ועבודות "חפיף".
