נתחיל בזה: אנדרטה לכבודם של מחבלים שרצחו ישראלים צריך להרוס דקה וחצי אחרי שהיא קמה בשטח שהוא באחריותנו. זה חמור כשזה קורה בשטח A, באחריות הרשות הפלסטינית, על אחת כמה וכמה בשטחי C או B. ומשזה נאמר אפשר לחזור לצבי סוכות, האיש והפטיש. הלוחם הנועז שעושה שבת לעצמו. סדר כהלכת סוכות.
מדובר, כמובן, באנדרטה שהוקמה לזכר מחבלים בכפר הפלסטיני מדאמא, הסמוך לשכם, הקרובה גם, איך לא, ליצהר, מקום מגוריו של מחרב האנדרטאות, חבר הכנסת צבי סוכות. מהדורה עקומה של דון קישוט שהחליף טחנות רוח באנדרטה, בטוח שהוא לא סתם מביא מזור לארצו – הוא ממש מציל אותה.
זו לא הפעם הראשונה, אגב, שגיבור החיל, החייל האמיץ סוכות, מבצע אקט כה נועז. האיש הזה פרץ לבסיס שדה תימן של צה"ל, נכנס באמתלת שווא לקבר יוסף, ארז דגל ישראל כדי לטפס איתו במעלה הר הבית. האיש והחזון לחרב את עזה עד היסוד ולייסד שם מחדש את מלכות ישראל. אבל הפעם, איך לומר, סוכות התעלה על צבי.
מתנחלים יחד עם ח"כ צבי סוכות משחיתים את האנדרטה
בסרטונים שפורסמו אתמול סוכות, חמוש בפטיש חמישה קילוגרמים, מכה באנדרטה שמסרבת להיכנע. אחר כך החברים שלו למבצע מנסים לסייע, והפטיש עובר מיד ליד, ולרגעים לא ברור אם זו סיבה לגיחוך או עילה לבכי מר. וכל זה עד שחיילי צה"ל, שגויסו בלא ידיעתם למבצע, עצרו את הסרט. רק שאת זה, למרבה הצער, אנחנו יודעים רק מהודעת דובר צה"ל, אבל לא רואים בסרטונים שרצים ברשת. או שאני, לפחות, לא ראיתי. מה שסוכם והתחיל כסיור בשטח בליווי צבאי, המשיך בניתוץ של האבן, והופסק מבלי שהמשימה הושלמה. "לפחות ניסינו", יוכלו סוכות וחבריו לטעון.
סוכות הגיע לשם במרמה. צה"ל, לפחות על פי דובריו, לא ידע שזו המשימה המתוכננת ולכן, על אף העומס הקשה על הכוחות בשטח, הקצה לסוכות ליווי כדי להבטיח את ביטחונו של חבר הכנסת. רק שמה שיצא משם זה סרטון שפגיעתו כל כך רעה עד שקשה לאמוד אותה, שכבר רץ ברחבי העולם, ושכל מי שצופה בו בטוח שגם אני שותפה למעשה בעצם היותי חלק מאזרחי מדינת ישראל. רוצה לומר, זה לא סוכות, אלה היהודים.
ובכן זה כן סוכות. והמעשה הזה, חובה להדגיש כאן, הוא פרימיטיבי, זול, דוחה, רע ופסול לא בשל הנזק התדמיתי, אם בכלל נשאר עוד מה לחבל בתדמית הישראלית – והפרחים לסוכות ולדומיו – אלא פרימיטיבי, זול, דוחה, רע ופסול נקודה. כשלעצמו. בלי קשר לריקושטים שהוא מייצר בעולם. עד כדי כך שאפילו בקרב תומכיו וחבריו לחזון של סוכות, היו מי שהתרעמו ומי ששאלו, ובצדק, אם זה הולך לשחק בקמפיין הבחירות שעוד רגע מתחיל. מה שסביר מאוד שאכן יקרה.
הכפר הערבי מדאמא הוא לא מגרש משחקים פרטי של סוכות וגם לא תפאורה שנתפרה למידותיו, צה"ל הוא לא אביזר בקמפיין, והפטיש אינו תחליף למדיניות
וכאן צריך לומר את הדבר הפשוט הבא, כמו שנכתב בפתיח, אם אכן מדובר באנדרטה שמנציחה מחבלים, זו תופעה פסולה ומקוממת. אין שום סיבה שבמרחב ציבורי יקום אתר הנצחה למי שרצחו ישראלים. רק שבמדינה מתוקנת השאלה אינה מסתכמת במה שאנחנו חושבים על אנדרטה מהסוג הזה אלא מי מוסמך לקבל את ההחלטה להסיר אותה ועל מי מוטלת המשימה לבצע את זה. והתשובה היא שבטוח שזה לא סוכות. הכפר הערבי מדאמא הוא לא מגרש משחקים פרטי של סוכות וגם לא תפאורה שנתפרה למידותיו, צה"ל הוא לא אביזר בקמפיין, והפטיש אינו תחליף למדיניות. עם כל הכבוד לאיש, כלומר עם כל אי הכבוד לאיש, שבאחד הראיונות הגדיל לעשות ואמר שהוא מסתייג מהמונח "טרור יהודי", וטען שמדובר ב"תופעה סופר שולית, טיפה בים מול הטרור הערבי", נכון לאתמול הוא עדיין לא קיבל את המפתחות ללשכה בירושלים, מקום שבו נופלות החלטות מהסוג הזה.
ומה שמקומם ומתסכל ומייאש זו העובדה שלא מדובר באירוע בודד. זה דפוס פעולה שסוכות עושה בו שימוש, תוך ניצול מעמדו כחבר הכנסת ושימוש ציני בחסינות הפרלמנטרית, כדי לייצר פרובוקציות עלובות שבשורה התחתונה משרתות קמפיין בחירות שיצא מאיפוס. סוג של טרלול שאיבד שליטה ומכריח את כולנו להיכנס למקלט, להתכרבל בפינה ולשאול למה זה מגיע לנו, ועוד יותר מזה, האם זה ייגמר אי פעם.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.26
