אחת מנקודות הציון הנפיצות ביותר במערכת הבחירות צפויה להגיע עוד כשבועיים. לאחר סגירת הרשימות לכנסת יחל הליך הדיונים בבקשות לפסילת רשימות ו/או מועמדים - תחילה בוועדת הבחירות המרכזית ולאחר מכן, כשיוגשו על כך ערעורים, גם בבית המשפט העליון.
אם בעבר בקשות הפסילה התמקדו ברשימות ובמועמדים שייצדו את המגזר הערבי מצד אחר וברשימות ומועמדי ימין קיצוני מן הצד הנגדי של המפה, הפעם יהיו העיניים נשואות למפלגות הערביות ובראשן רע"מ בהנהגתו של ח"כ מנסור עבאס. הסקרים מנבאים לרשימות הערביות בין 10 ל-12 מנדטים, ואלה יכולים להכריע את המרוץ הצמוד שבין הגושים. בכל פעם שראש רשימה מהמרכז-שמאל מתראיין, הוא נדרש להשיב לשאלה: 'האם תקים ממשלה עם מנסור עבאס או כזו שנתמכת על ידו?". הצטרפותו של ניצב בדימוס יואב סגלוביץ' לרשימת רע"מ מחדדת עוד יותר את הסוגיה הזו.
סולברג עם הרצוג ועמית. הקו של בג"ץ: לצמצם ככל האפשר את מקרי הפסילה
(אלכס קולומויסקי)
לכן, ההערכה בזירה הפוליטית היא שיהיו ניסיונות עיקשים של סיעות הימין לפסול את המפלגות הערביות - כולן או חלקן - מלהתמודד לכנסת. גם אם המהלך לא יצלח, עצם הניסיון עלול להרתיע בוחרים ערבים להגיע לקלפיות ולצמצם את השפעתו של הקול הערבי על תוצאות הבחירות.
הזכות לבחור ולהיבחר היא אחת מזכויות היסוד במדינה דמוקרטית. פסילת רשימות ומועמדים פוגעת בזכות הזו, לכן יש לאפשר אותה רק כאשר קיימות לכך הצדקות כבדות משקל. "ההצדקה המרכזית לפסילת רשימות ומועמדים נשענת על ההכרה בזכותה, ואף בחובתה, של הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני כוחות המבקשים לנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לערער את יסודותיה ולפגוע בערכיה", מסביר ד"ר עמיר פוקס, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "לפי תפיסה זו, שהתפתחה על בסיס לקחי העבר של משטרים דמוקרטיים ומכונה 'דמוקרטיה מתגוננת', אין להעניק הגנה בלתי מוגבלת לשחקנים פוליטיים הפועלים לביטול הדמוקרטיה, גם אם הם עושים זאת באמצעים דמוקרטיים לכאורה".
סעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת קובע כי "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; (2) הסתה לגזענות; (3) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל".
לסמן את היו"ר
את בקשת הפסילה מגישים לוועדת הבחירות המרכזית בצירוף נימוקים ואסמכתאות שאמורים להוכיח כי מתקיימת אחת מהעילות הנקובות בחוק. כאשר מדובר בבקשה לפסילת רשימה, כל גורם יכול להגיש אותה. במקרה של בקשה לפסילת מועמד נדרשת חתימה של לפחות שליש מחברי הוועדה. הרשימה או המועמד שנגדם מוגשת הבקשה רשאים להגיש כתב תשובה, וגם היועץ המשפטי לממשלה מגיש את עמדתו. בדרך כלל מקבלת עמדת היועץ משקל משמעותי, גם מול בג"ץ, אך אין לה מעמד משפטי מחייב. גופים ביטחוניים כדוגמת השב"כ אינם מעורבים באופן ישיר בהליך הפסילה, ולא נותנים סקירות בפני ועדת הבחירות - אך עמדתם מוצגת באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, שמסכם את העמדה המקצועית של הרשות המבצעת. הוועדה דנה בבקשה, ומכריעה ברוב קולות.
לסמן את היו"ירות המרכזית עומד שופט של בית המשפט העליון, הפעם זהו המשנה לנשיא נעם סולברג. אבל הוועדה עצמה היא פוליטית במהותה, ומורכבת מנציגי הסיעות לפי מפתח הייצוג שלהן בכנסת היוצאת. יו"ר הוועדה יכול אמנם להשתתף בהצבעה, אך עם השנים התקבעה מסורת שלפיה יושבי הראש נמנעים מלעשות זאת. אך שהקואליציה נהנית מרוב בוועדה, הליכוד עושה מאמצים חסרי תקדים כדי לסמן את היו"ר סולברג ואת הצוות המקצועי של הוועדה. אם המהלך להשתקת הקול הערבי ייבלם - יהיה את מי להאשים.
"באקלים הנוכחי סביר להניח שנראה התקפות חריפות יותר על החלטות בית המשפט. ייתכן שיהיו ניסיונות של גורמים פוליטיים לנצל זאת כדי לערער על הלגיטימיות של תוצאות הבחירות. אך ספק אם החלטות הנוגעות לפסילה, שעוררו מאז ומעולם מחלוקת, יגרמו לציבור הישראלי שלא לקבל את התוצאות"
"פסילה של רשימה או של מועמד פוגעת באחת הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר, הזכות לבחור ולהיבחר, כמו גם בזכויות יסוד של שוויון וחופש ביטוי פוליטי", אומר ד"ר פוקס. "לכן היא צריכה להיעשות רק במקרים חריגים שבהם מתקיימת אחת מהעילות המפורטות בחוק, ובהתבסס על ראיות ברורות וחד-משמעיות. אלא שהגוף הפוסל הוא גוף פוליטי בעיקרו, שהחלטותיו עלולות להיות מושפעות משיקולים פוליטיים ולאו דווקא ענייניים או משפטיים ואין עליו חובת הנמקה. מדובר במצב בעייתי מאוד".
המשבר החוקתי והדמוקרטי
בעוד שעל החלטה לפסול רשימה אפשר להגיש ערעור לבית המשפט העליון, הרי שפסילת מועמד מחייבת בכל מקרה אישור של העליון. "שיקוליו של בית המשפט הם שיקולים משפטיים, כאשר הקו העקבי של בית המשפט לאורך השנים הוא לצמצם ככל האפשר את מקרי הפסילה", מציין פוקס. "בג"ץ, בשורה של פסיקות, דרש ראיות מוצקות, מעודכנות וחד-משמעיות לקיום העילה". המקרים שבהם הוועדה פוסלת לא נדירים כלל, אך מקרים של פסילה בפועל בבג"ץ, בין אם של רשימות ובין אם של מועמדים, הם נדירים ביותר. ב-20 השנים האחרונות פסלה הוועדה את בל"ד (2009), רע"מ-תע"ל (2009), חנין זועבי (2013, 2015), ברוך מרזל (2015), רע"מ-בלד (2019), עופר כסיף (2019) היבא יזבכ (2020), המפלגה לשחרור יגאל עמיר (2020), אבתיסאם מראענה (2021) ובל"ד (2002). בכל המקרים האלה בג"ץ ביטל את הפסילה.
טובה צימוקיהמקרים היחידים שבהם נפסלו מועמדים - לא על ידי הוועדה אלא בערעור לבג"ץ - היו של מיכאל בן-ארי (באפריל 2019) ושל ברוך מרזל ובנצי גופשטיין (בספטמבר 2019). בית המשפט קבע אז כי לא היה מנוס מלפסול אותם לנוכח קיומן של ראיות רבות וחד-משמעיות להסתה לגזענות כלפי הציבור הערבי.
המשבר החוקתי והדמוקרטי וחוסר האמון החריף בין המוסדות הפוליטיים והמשפטיים עלולים להפוך את ההליך הזה לזירת עימות משמעותית עוד יותר. "גם בעבר התערב בית המשפט לא מעט בהחלטות ועדת הבחירות, שהיא - נזכיר שוב - גוף פוליטי", אומר ד"ר פוקס. "באקלים הנוכחי סביר להניח שנראה התקפות חריפות יותר על החלטות בית המשפט. ייתכן שיהיו ניסיונות של גורמים פוליטיים לנצל זאת כדי לערער על הלגיטימיות של תוצאות הבחירות. אך ספק אם החלטות הנוגעות לפסילה, שעוררו מאז ומעולם מחלוקת, יגרמו לציבור הישראלי שלא לקבל את התוצאות".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.26
