הליכוד, אחרי הבחירות המקדימות, מתאמץ לבסס את הדימוי שלו כמפלגת ימין שמרנית ממלכתית. אך יש לו בעיה: הוא מאותגר על ידי ימין סהרורי קיצוני, לעיתים אפילו כמו-פשיסטי המאיים לנגוס בכוחו האלקטורלי המתכווץ ממילא. תחושת "הסכנה מימין" עלולה לדחוק את ביבי לאימוץ שיח לאומני ואנטי-דמוקרטי, למעשים הרפתקניים חסרי אחראיות ולשיסוי לוחמני בוטה נגד "השמאל". כך תדרדר מערכת הבחירות 2026 את ישראל לשפל חדש ותקרב את כולנו לתהום. לתפיסת עולם ימנית-שמרנית מאפיינים ידועים, בהם העדפה גורפת של יוזמה פרטית על ציבורית, שמירה על זכויות האזרח מול המנגנונים של המדינה, כולל זכות מלאה להבעת דעה ולקניין פרטי, צמצום מתמשך של מעורבות הכלל בחיי התושבים ועוד. אלו עקרונות ברוח החוקה האמריקאית ובהחלט לא רכיבים במצע בן גביר ומפלגתו או של עופר וינטר ומפלגתו. עוצמה יהודית של בן גביר הייתה ונותרה תנועה כהניסטית, ממשיכת דרכו של מאיר כהנא, ראש ארגון הטרור היהודי-אמריקאי ה"ליגה להגנה יהודית" שהוצא אל מחוץ לחוק. ובכל זאת הוא וחברי מפלגתו מצליחים לגרור את הימין הנורמלי להקצנה ותזוזה לעמדות לא-נורמליות, המנוגדות למסורות של תנועת החרות, המפלגה הליברלית, הרשימה הממלכתית והמרכז החופשי שמיזוגן הוליד ב-1973 את תנועת ליכוד.
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כיצד יכול הליכוד לבדל כעת את עצמו ממפלגות - ליתר דיוק כיתות סהרוריות - העוקפות אותו מימין ולחזור לדרך שבה הובילו את התנועה לא רק מנחם בגין אלא גם עזר ויצמן, דוד לוי, ציפי לבני, יצחק שמיר, אריק שרון ואחרים? על ידי סירוב הצהרתי להיסחף לעמדות מדיניות וביטחוניות קיצוניות ובלתי מתפשרות (הסקרים מראים בבירור לאן בורחים מאוכזבי ליכוד: רובם הגדול למפלגות מרכז) ועל ידי הסטת מרכז הכובד של מסע הבחירות שלו לכלכלה מעשית, תחום שבו אין לעוצמה יהודית ולסביבותיה הרעיוניות מה לבשר. כלום, מלבד עוד דם, עוד הרס, שנאה והידוק חגורה. הליכוד לעומת זאת יכול ומסוגל להציע חזון כלכלי חיובי, לצייר את שלטונו העתידי ככזה שיביא שנים של עלייה ברמת החיים הפרטית, ברמת השירותים הציבוריים, בפיתוח תשתיות, בשיפורים במערכות חינוך, תעסוקה ורווחה.
בתקופה האחרונה נטש נתניהו את המסלול לחיזוק העוצמה הכלכלית והטכנולוגית של המדינה והתחיל לפזר תוכניות להפוך את ישראל לספרטה מבודדת, למדינה החיה על חרבה בלבד
כשר האוצר הבין נתניהו בעצמו את כוח המשיכה של חזונות כלכליים עתידיים ואף כתב על כך ספר שלם ("הנמר הישראלי", שגנז לאחר שהודפס). רוב כהונתו כראש הממשלה מ-2009 עד 2023 עמדה בסימן זהירות ביטחונית מופלגת. אבל בתקופה האחרונה נטש נתניהו את המסלול לחיזוק העוצמה הכלכלית והטכנולוגית של המדינה והתחיל לפזר תוכניות להפוך את ישראל לספרטה מבודדת, למדינה החיה על חרבה בלבד, נושאת בנטל כבד של תקציבי ביטחון ענקיים ומשקיעה את מיטב הכסף של משלמי המסים בחתירה לייצור עצמי של אמצעי לחימה. אם הוא מאמין שזהו המפתח לניצחון בבחירות באוקטובר הקרוב, הוא טועה טעות מרה: את העתיד הספרטני הקודר יודעים להבטיח באמינות משכנעת הרבה יותר כל השותפים לקואליציית הכהניזם.
הנה תקדים גלובלי שמומלץ לו לזכור. אימוץ, ולו חלקי, של רעיונות והשקפות הימין הקיצוני הסהרורי הוביל את מפלגות הימין השמרניות הוותיקות בבריטניה, בצרפת, באיטליה, בגרמניה, בהולנד ובעוד שורה של דמוקרטיות מערביות לקריסה אלקטורלית וציבורית כואבת, על סף מחיקה מהמפה הפוליטית.
