החלטת שב"כ להתייחס רשמית לדיווחים מהשבוע שעבר, לפיהם בדצמבר האחרון יאיר נתניהו הוטס בדחיפות ממיאמי לישראל עקב כוונה איראנית להתנקש בחייו, מעלה את הפרשה הביזארית על מסלול ממנו לא צריכה להיות דרך חזרה. להבדיל מערוצי טלוויזיה מגויסים בארה"ב ובישראל, ואפילו מראש הממשלה עצמו, שירות הביטחון הכללי לא יכול לשחרר מידע שחושף טפח ומסתיר טפחיים מבלי לגרום לפגיעה מיידית באמון של חלקים נרחבים בציבור: אלה כבר מכירים בעל פה את מילות השיר "איך ספין נולד" גם כשזה נוגע לקודש הקודשים, קרי ענייני ביטחון. התנהלות השב"כ תחת דוד זיני עד כה, בעיקר בנושאים הקשורים למשפחת נתניהו, לא תרמה עד כה להרגעת הרוחות.
יאיר נתניהו
(צילום: יאיר שגיא)
בהודעת השב"כ שלשום נמסר כי "היה איום משמעותי לפגיעה ביאיר נתניהו", וכי "לאחר הערכת מצב, התקבלה החלטה לחלץ אותו יחד עם צוות האבטחה באופן בהול חזרה לישראל". מן הסתם, ההודעה לא חושפת עד כמה מיידי היה הסיכון ("ממש בדקה ה-90", אמר יו"ר הוועדה המייעצת כשהנושא עדיין חסה תחת צנזורה). עם זאת, די במילים "איום משמעותי" ו"באופן בהול" כדי להעלות תהיות בגודל מדינת פלורידה על הפער בין חומרת התיאורים לבין דברים אחרים שאירעו במציאות.
ראשית, תמוה למדי שעד לרגע זה לא נמסרה התייחסות רשמית משום גורם אמריקאי, נניח ה-FBI, בעקבות מה שנדמה כמו פעולה בשלבים מתקדמים (ואפילו מאוד) של מדינת אויב על אדמת ארה"ב. יוזכר כי לארה"ב לא הייתה בעיה לחשוף תוכניות איראניות להתנקש בנשיא טראמפ (עוד לפני המלחמה האחרונה), לצד יוזמות טרור וריגול אחרות. ייתכן אפילו שמתישהו אולי יקומו כמה אמריקאים ואמריקאיות שירצו להבין כיצד תפקדו הרשויות המקומיות והפדרליות באירוע, אם נכונים הדיווחים לפיהם השב"כ אף הזעיק כוחות נוספים על מנת לפעול "באופן בהול". בשבוע הבא ימלאו 25 שנים לאסון התאומים, שבו האומה האמריקאית שילמה מחיר יקר על אוזלת יד מודיעינית ומבצעית. אם חוליה איראנית הצליחה להתקדם בצורה כה משמעותית לקראת פיגוע טרור לכל דבר ועניין, הרי שנדרשים תחקירים נוקבים ומעמיקים.
שנית, אין מחלוקת כי יאיר נתניהו חזר למיאמי בתום שלושה שבועות לאחר שאותו "איום משמעותי" הוביל למהלך הדרמטי, ושהה שם במשך למעלה מחודש. בהנחה שהשב"כ לא ביקש להפקיר אותו ומנגד האיראנים לא בדיוק איבדו מוטיבציה, יש להבין מה בעצם עלה בגורלו של אותו "איום משמעותי": האם האחראים לו נעצרו, נחקרו והואשמו? תמונת המודיעין השתנתה? הסכנה הוסרה כליל?
עינב שיףהשאלות הללו, ועוד רבות אחרות, לא נובעות מתוך זלזול חלילה בפוטנציאל האיום שנשקף לכל בכיר ישראלי וגם למקורבים לו. להיפך: מרגע שהשב"כ בחר לאשר לפחות חלק מהפרטים שדווחו, הצורך להבין מה בדיוק קרה במיאמי בדצמבר 25' עונה על ההגדרה הבסיסית ביותר של "עניין לציבור", ממש כמו התדרוך לפיו בארגון "מזהים נכונות גוברת בחמאס לחיכוך". מאחר שזיני הפגין מודעות גבוהה ומבורכת לתפקידו של שב"כ בהבטחת תקינות הבחירות, שהן תקופה שבה ארגונים ממלכתיים נדרשים לנקוט בזהירות מופלגת במידע שנמסר ולהקפיד באופן חסר פשרות על מהימנותו, אין שום סיבה שהשאלות הנ"ל לא ייענו במלואן.
