תגידו עיסוק בקטנות, שהרי זו המדינה השבורה והשסועה שלנו שצריך לתקן באופן מיידי; תגידו שהחלפת השלטון היא הטיקט הקרדינלי של הבחירות ובו יש לעסוק. אתם הרבה יותר מצודקים. ולצד זאת, יש נושא נוסף שחובה לשים על השולחן, שלא לומר בראש השולחן - והוא העובדה שאת כל המפלגות המובילות שמתמודדות בבחירות הקרובות מנהיגים גברים, ואין אף אישה שעומדת בראש רשימה שרצה לכנסת בישראל של 2026.
נכון שמפלגות גוש השינוי מקפידות על ייצוג נשי הולם בשורותיהן - הריצ'רץ' המרשים של הדמוקרטים שהתחייבו ומקיימים עם סוללת נשים לעילא, הרשימות של ישר ושל ביחד שמשובצות בהן פוליטיקאיות מרשימות שכבר נתנו בראש בכנסת הקודמת, לצד שמות נשיים חדשים ומבטיחים - ועדיין אין אף אישה שמתמודדת לראשות הממשלה, שאומרת אני כאן כדי להחזיק בהגה ולנהל את המדינה.
הפוסטר השוביניסטי הזה שמציג לעיני הציבור את התפיסה המיזוגנית והחשוכה שלפיה רק גברים ראויים לעמוד לבחירה - צריך להטריד כל אחד ואחת מאיתנו, שהרי ידוע שאנחנו לא יכולים ויכולות להיות מה שאנחנו לא יכולים ויכולות לראות, ולכן אנחנו חייבים נשים בראש.
בפינלנד, אם נרחיק לעבר מדינה שראויה להוות מודל בכל קנה מידה, זכורה התמונה המכוננת משנת 2019 שבה ניצבת ראשת הממשלה סאנה מרין בת ה-34, לצד ארבע נשים שעמדו אז בראש ארבעת המפלגות שהרכיבו אז את הקואליציה. התמונה הפכה לסמל: לא רק נשים בפרלמנט, לא רק נשים בממשלה, אלא נשים שמחזיקות במפתחות של המפלגות עצמן ושל המדינה בכללותה.
בעבר הלא רחוק עמדו נשים בראשן של שלוש מפלגות בישראל - ציפי לבני, זהבה גלאון ושלי יחימוביץ', ואילו היום הפוליטיקה הישראלית עברה משלב של הדרה כמותית לשלב מתוחכם יותר – נשים כן נמצאות ברשימות ובחדר, אבל פחות בראש השולחן
כמעט שבע שנים אחרי, כשבישראל אפשר כבר למצוא ברשימות לכנסת שיעור נשים שמתקרב ל-50% בחלק ממפלגות גוש השינוי, כשכבר אפשר בהחלט לספור ייצוג הולם ומרשים של נשים ברשימות ולחגוג את נוכחותן, כאשר השיח על שיוויון מגדרי נעשה הרבה יותר נוכח, התמונה מחדדת עוד יותר את השאלה איך מחזירים את הנשים לעמדות ההנהגה הפוליטית בישראל, כמי שראויות יכולות ומצליחות לעמוד בראש מפלגה ובראש מדינה?
נזכיר שבעבר הלא רחוק עמדו נשים בראשן של שלוש מפלגות בישראל - ציפי לבני, זהבה גלאון ושלי יחימוביץ', ואילו היום הפוליטיקה הישראלית עברה משלב של הדרה כמותית לשלב מתוחכם יותר – נשים כן נמצאות ברשימות ובחדר, אבל פחות בראש השולחן. וזוהי היררכיה של כוח שחייבים להנכיח ולדבר עליה, כדי לפרק אותה לעתיד לבוא, כדי שבבחירות בעוד ארבע שנים נראה מציאות אחרת. מציאות שמבדילה בין נשים שנותנות בראש לבין נשים שעומדות בראש; בין נשים שנמצאות ברשימות לבין אישה שתמונתה מופיעה השכם וערב לצד תמונת הגברים בחליפות הכוח שיושבים מעונבים על גרפים של מנדטים בסקרים שמתפרסמים בתקשורת. כי נכון, אישה מספר 2 או 8 היא מיוצגת ופועלת, אבל אישה במקום הראשון, כבר משנה את תפיסת המציאות שלנו, של הילדות והנכדות שלנו.
וכמובן אי אפשר בלי להתייחס למפלגות החרדיות שבאופן גורף מדירות נשים מהרשימות לכנסת, הגיע הזמן שתתגייסו לא רק לצבא ההגנה לישראל, אלא גם לצבא ההגנה על השיוויון והדמוקרטיה. כי זו פני המדינה שאנחנו כמהים לחיות בה.
