ה-1 בספטמבר שזכור לי לטובה יותר מכל האחרים, היה היום הראשון שלי בגן טרום חובה. הגננת לוזית עברה ילד-ילד ואמרה לו שהוא הכי מתוק, חיבקה אותו מכל הלב ונתנה לו את התחושה שהיא הכי אוהבת אותו בעולם. וזו הייתה האווירה מהיום הראשון בשנה ועד לסופה. לא רק אהבה, גם מקום, תשומת לב והרבה אמון בכל ילד. לוזית נכנסה לגן כשבידה שקית סוכריות, ואמרה שרק מי שמתוק יקבל סוכרייה. חרדה ילדותית קטנה עברה בי: אולי אני לא מתוק? וכשהגיע תורי היא שאגה "אתה מתוק", ושאלתי "באמת?" עם חשד בקול שאולי היא בכלל נותנת לכולם, ואין מי שנכשל במבחן המתיקות. אבל היא הבהירה באופן חד-משמעי: "בטח, אתה הכי מתוק". זו הייתה פתיחה מצוינת לשנה שבה כל ילד הרגיש "הבן הבכור" והכי מתוק. תחושה שנעים להיזכר בה גם אחרי יותר משני עשורים.
שלום כיתה א
(צילום: אלכס גמבורג)
הבוקר אצא מהבית עם הבת שלי, כשהיא מצוידת בילקוט יפה מקושט בקשת בענן שבחרה בקפידה, מחברות, קלמר ועיפרונות שארזה והכינה עם אמא שלה. יחד ניכנס לשער בית הספר, היא תעבור בקשת בלונים חגיגית ושלט "שלום כיתה א'", והורים מרוגשים ינסו להסתיר דמעה ובקול חנוק ומרוגש, יצלמו אלבום שלם של תמונות היישר לטלפון.
כן, היום הבת שלי עולה לכיתה א', עושה את הצעד הראשון שלה מתוך 12 שנות לימוד במערכת החינוך. מערכת שלפעמים רואה אותה, לפעמים דורשת ממנה, תציב לה רף של ציונים ומטלות, תדרוש ממנה להתחבר לזום בימי למידה מרחוק שמתרגשים עלינו מעת לעת, ותופעל ותושפע מלחצים, שביתות, ארגונים ועיצומים.
בכניסה לבית המדרש, לפני לימוד תורה אומרים תפילה שכתב התנא רבי נחוניה בן הקנה: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה, וְיִשְׂמְחוּ בִי חֲבֵרַי, שֶׁלֹּא אֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְלֹא עַל טָהוֹר טָמֵא, וְלֹא עַל מֻתָּר אָסוּר וְלֹא עַל אָסוּר מֻתָּר, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
אז התפילה שלי הבוקר לנסיכה שנכנסת בשעריו של המקום הגדול והסבוך הזה: יהי רצון מלפני אבא שבשמיים שיהיה לך מקום. שיהיה לך מקום שאת אוהבת בכיתה, וחשוב מזה - מקום בלב של המורה והצוות שאצלו תלמדי, שתרגישי שרואים אותך ואוהבים אותך, שהחברות שסביבך ישמחו בך ואת תשמחי בהן. תלמדי בהצלחה בשיעורים חשבון, עברית, משנה, תורה, אנגלית, מדעים וחינוך גופני, אבל חשוב לא פחות שתלמדי בהפסקות להיות חברה שרואה את החברות, מסתכלת על כולן באהבה וברגישות, אומרת שלום ותודה גם למנקה, אב הבית, המזכירה והשומר בכניסה. ותצליחי בלימודים. ואם יהיה קשה - שנזכור אנחנו שזה לא סוף העולם. אפילו לא קצת.
שתצאי מהבית בשמחה ותחזרי אליו בסיפוק ובחיוך. שלא יארע דבר תקלה על ידינו, ההורים, ואם יארע נדע לתקן, בנועם ובחביבות. והלוואי שנדע, אנחנו והמורים, המנהלת וכל החברים - לא לעשות עניין איפה שלא צריך. שהלימודים יהיו מתוקים לך, ותזכרי שהם לא הדבר הכי חשוב.
אוהבים ומתרגשים, אבא ואמא.
