חיינו.
למצביעים החדשים לכנסת: בתעודת זהות רשום לכם 18, אולי יותר. בנפש רשום מספר גדול בהרבה. הארץ הזו העבירה אתכם דבר או שניים. ועדיין, השנים האחרונות לא היו גזירת גורל. למדינה הזו יש מנהיגים שקיבלו החלטות, לטוב או לרע. או לפעמים גרוע מזה: לא קיבלו. גם זה לטוב או לרע. גם אם אתם לא בעניין של פוליטיקה, לכולנו ברור שה-27 באוקטובר יהיה מעבר ליום חופש. בכל בחירות יש את אלו שמצהירים, כנראה שלא אבחר, אין לי למי. או: אגיע לקלפי ושם אחליט.
(צילום: AFP)
לא הפעם. אין לאף אחד פריבילגיה לא לקבל החלטה או לקבל החלטה כלאחר יד. פעם קראנו לזה מימוש חובתנו הדמוקרטית. היום זה שמירה על חיינו, חיי קרובינו, חיי המדינה.
שאלות.
מצביעים חדשים, אלה ימים שבהם כולנו מוצפים בהסחות דעת, שטופים בסיסמאות. לא אציע במי לבחור. אנסה לעזור לכם לשאול את השאלות: תבדקו עד כמה מושגים כמו ימין ושמאל משקפים ימין ושמאל, ולא אינטרסים נסתרים. איך קרה שהמילה שלום, שבתורה מצווה עלינו לרדוף אותה, הפכה לגנאי. אנחנו מדינה דמוקרטית, אכפתית. איך קרה שאלו שיוצאים לרחובות מדאגה לארצם נחשבים פורעים? תמיד התגאנו בכך שחיי אדם הם ערך עליון. איך קרה שמשפחות נפגעים בוזו והפכו לאויבים? תמיד התגאנו בעצמאותנו. איך קרה שנשיא אמריקאי קובע איך ועד כמה נגן על עצמנו? התגאנו בקיבוץ הגלויות, בכור ההיתוך. איך כל מה שאיחד בינינו הפך יעד למתקפה? איך קרה שהפכנו לאומה שציינה שני ימי זיכרון?
מצביעים חדשים, אלו היו שלוש שנים נוראיות. שילמתם בילדות שלכם. ישנתם בממ"ד או במקלט. אולי נלחמתם, אולי בני משפחותיכם. אולי נפל לכם טיל ליד הבית. אולי יותר גרוע. אתכם לא צריך ללמד על מחירים, וגם לא על הקרבה
איך זה שמלחמה ארוכה, עם הישגים אדירים במחיר כבד, לא הסתיימה בהסכמים מדיניים שיבטיחו את עתידנו? איך זה שחזיתות נשארו פתוחות? באיזה מלחמות אחרות שלנו זה קרה? האם המנהיגים שלנו נותנים דוגמה אישית? איך נוצר שבר בתפיסה הבסיסית שנותנים למדינה בלי פנקסנות? איך נוצר חוסר שוויון בוטה כל כך בין אזרחים בציפייה להקרבה למדינה? בשנים האחרונות היה לכם יותר ייאוש או יותר תקווה? כשאתם מסתכלים קדימה, אתם מתמלאים ביותר אופטימיות או דאגה? העתיד שלכם, מה אתם מרגישים, הוא בארץ הזאת?
מסקנות.
מצביעים חדשים, ערב הבחירות היה אמור להיות בידי כולנו יותר מידע, ולפני הכל מסקנות ועדת החקירה הממלכתית לשבעה באוקטובר, למה שקדם לה, למה שהתרחש אחר כך. תשאלו למה אין ועדה. ראש הממשלה אומר שאם היו מעירים אותו בלילה הכל היה נראה אחרת. רעייתו רומזת שיאיר גולן ידע על מתקפת חמאס, כשחיכה מוכן, לבוש מדים. האם בשלוש השנים האחרונות נתקלתם בתימוכין כלשהן לקונספרציה כזו? האם בריא לחיי כולנו שמי שאוחז בטענות לקשר אפל, ומרגיש נבגד, יקבל החלטות על פתיחת מלחמה או סלילת כביש?
נתינה.
מצביעים חדשים, אלו היו שלוש שנים נוראיות. שילמתם בילדות שלכם. ישנתם בממ"ד או במקלט. אולי נלחמתם, אולי בני משפחותיכם. אולי נפל לכם טיל ליד הבית. אולי יותר גרוע. אתכם לא צריך ללמד על מחירים, וגם לא על הקרבה. את הפתק שלכם בקלפי הרווחתם בדם ודמעות. תשאלו את עצמכם רק עוד שתי שאלות: מי מבין הפרצופים שעל כרזות הבחירות יעריך את מה שנתתם ותתנו, ידאג למקום שיוויוני, ערכי, שיודע להעניק בחזרה, לבנות בית שנלחם על יושביו. ובעיקר תשאלו: מי מביניהם, הפוליטיקאים שבכרזה, בא לתת למדינה ומי בא לקחת.
