אם אתם הורים לילדים ובני נוער, תוצאות המחקר החדש של אוניברסיטת רייכמן צריכות להדאיג אתכם ולהדליק אצלכם נורה אדומה. על פי המחקר, חלה עלייה בשימוש בחומרים ובהתנהגויות ממכרות, בדגש על פורנוגרפיה והימורים על כסף.
הנתונים חושפים כי 19% מתלמידי התיכון, כלומר כל תלמיד חמישי, דיווחו על צפייה יומיומית בתכנים פורנוגרפיים - ו-17% מבני הנוער הימרו על כסף מספר פעמים בשנה האחרונה. עוד עולה מהנתונים שכל תלמיד רביעי בקרב תלמידי י"ב, 23.6%, דיווח על שתיית אלכוהול מספר פעמים בחודש ובסופי שבוע, לעומת 8.9% בשנת 2019. ממצאים מדאיגים אלו התקבלו במחקר רחב היקף שנערך בהובלת פרופ' ענת שושני ממרכז מיטיב לפסיכולוגיה חיובית באוניברסיטת רייכמן, בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות, ומתפרסם עם החזרה ללימודים.
המחקר נערך בשנת 2026 בקרב 3,878 ילדים ובני נוער בגילי 9 עד 18. ממצאי המחקר משקפים את המחיר המצטבר של מציאות השנים האחרונות בחשיפה לאירועים ביטחוניים, ומתבטאים בשעות מסך חריגות, מצוקה נפשית מתמשכת ועלייה בשימוש באלכוהול, בסיגריות אלקטרוניות ובהתנהגויות סיכון אחרות.
חלק מהממצאים הושוו לנתונים שנאספו מדי שנה מאז ספטמבר 2019, עוד לפני הקורונה והמלחמות. 10% מבני הנוער דיווחו על עישון סיגריות רגילות, לעומת 7.8% בשנת 2019. 12.1% מבני הנוער השתמשו בסיגריות אלקטרוניות. שיעור השימוש השבועי או החודשי בקנאביס עמד על כ-9%.
פרופ' שושני ציינה כי העלייה מתרחשת בהדרגה לאורך שנות ההתבגרות: כמעט בכל מדדי השימוש נרשמת קפיצה בין כיתות ז' ל-י"ב. הסיגריה האלקטרונית נתפסת על ידי בני הנוער לעיתים כפחות מסוכנת ובקרב תלמידי י"ב נפוצה יותר מהסיגריה הרגילה.
פרופ' שושני ציינה כי מחקרים על אלימות בדייטינג בקרב תלמידי תיכון מצביעים על קשר בין חשיפה לתכנים פורנוגרפיים אלימים או משפילים לבין אימוץ "תסריטים מיניים" מעוותים, פגיעה בהערכה העצמית המינית, וסיכון מוגבר הן לביצוע והן להיחשפות לאלימות מינית ולאלימות בדייטינג. לדבריה, הגורם המכריע הוא לא "צפייה" כשלעצמה אלא סוג התוכן: תכנים המציגים כפייה או השפלה כדבר "רגיל" הם שקשורים ביותר לעמדות מקבלות של כפייה מינית, יותר מאשר צפייה בתוכן שאינו אלים. "כשההשגחה ההורית נחלשה בגלל סגרים, מילואים, פינויים והנגישות למסכים פרטיים גדלה - החלון שבו החשיפה לתכנים הקשים ביותר נוטה לגדול", הסבירה.
לדבריה, עבור ילדים ובני נוער, תוכן מיני ברשת עלול להפוך למקור שממנו הם לומדים, בטעות, על יחסים, גבולות והסכמה. הפער בין המציאות לבין התכנים שהם רואים עלול ליצור תפיסות בעייתיות לגבי יחסים בין בני זוג ולגבי התנהגות מינית. "הסכנה המרכזית היא שילדים ייחשפו לתכנים שאינם מותאמים לגילם ויפנימו מסרים בעייתיים במקום לקבל ידע מותאם גיל על גבולות, כבוד, הסכמה ומערכות יחסים".
לדבריה, התנהגויות הסיכון אינן מנותקות מהמצב הרגשי. "עבור חלק מבני הנוער, אלכוהול, קנאביס, הימורים, פורנוגרפיה או שימוש אינטנסיבי במסכים הם דרכים זמינות לווסת מצוקה, להשתיק מחשבות או להרגיש שייכות. לכן מניעה אינה יכולה להסתכם בהסברה על סכנות. היא חייבת להעניק חלופות אמיתיות להתמודדות".
ממצאים נוספים חושפים את המחיר הנפשי של שנות המלחמה. תסמיני החרדה גבוהים ב-48% לעומת 2019. הבנות מדווחות על מצוקה גבוהה משמעותית מהבנים, והפגיעה ניכרת כבר בכיתות היסודי. החוויה הביטחונית הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים. 92% נאלצו להיכנס למרחב מוגן ו-17% התפנו מהבית בשל המצב הביטחוני, 16% דיווחו על חשיפה לפגיעה ברכוש, 50% על שירות מילואים של הורה ו-28% הכירו אדם שנפצע במלחמה.
"ככל שהילדים ובני הנוער נחשפו יותר לאירועי המלחמה, כך הם בילו זמן רב יותר מול מסכים שהפכו עבור רבים גם חלון לעולם וגם למקלט מפניו", מסבירה פרופ' שושני. "הוא מאפשר לברוח, להתנתק, לשמור על קשר ולהפחית שעמום וחרדה. כשהוא הופך לאסטרטגיית ההתמודדות המרכזית, הוא עלול לדחוק החוצה שינה, תנועה, מפגש עם חברים ושיחה עם בני המשפחה - המשאבים שהילדים זקוקים להם כדי להתאושש".
תסמיני חרדה גבוהים
ילדים ובני נוער בישראל מבלים כיום בממוצע יותר מתשע שעות ביום מול מסכים. בממוצע, מתבגרים בודקים את הטלפון שלהם כמאה פעמים ביום, ואחד מכל ארבעה בודק אותו בתוך חמש דקות מרגע ההתעוררות. נתוני המעקב משנת 2019 מראים כי למרות ירידה מסוימת מהשיא שנרשם במהלך המלחמה, מצבם הנפשי של בני הנוער עדיין רחוק מהרמות שנמדדו לפני הקורונה. בשנת 2026 היו תסמיני הדיכאון גבוהים ב-29% לעומת ספטמבר 2019, תסמיני החרדה היו גבוהים ב-48%, והתסמינים הגופניים הקשורים למצוקה (כאבי ראש, כאבי בטן, חולשה ומתח גופני) היו גבוהים ב-61%.
בכל מדדי המצוקה שנבדקו דיווחו הבנות על תסמינים גבוהים יותר מהבנים. רמת המצוקה הכללית בקרב הבנות גבוהה בכ-50% משל הבנים. גם תסמיני הדיכאון, החרדה, הפוסט-טראומה והתסמינים הגופניים גבוהים משמעותית בקרב הבנות. רמת תסמיני הפוסט-טראומה בקרב הבנות הייתה גבוהה בכמעט 60% מזו של הבנים. גם זמן המסך שלהן היה ארוך יותר.
פרופ' ענת שושני. "העובדה שילד חוזר לבית הספר, צוחק עם חברים ומכין שיעורי בית אינה בהכרח אומרת שהכול מאחוריו"
(צילום: גלעד קוולרצ׳יק)
לצד הנתונים המדאיגים, המחקר מצביע על כמה סימנים מעודדים. שיעור בני הנוער שנפגשים עם חברים לפחות פעם בשבוע עלה מ-49% בשנת 2025 ל-69% בשנת 2026. שיעור המשתתפים בארוחות משפחתיות עלה מ-54% ל-65%, והשיחות המשפחתיות עלו מ-62% ל-72%. גם הפעילות הספורטיבית נמצאת בעלייה: 42% מבני הנוער עוסקים כיום בספורט לפחות פעם בשבוע, לעומת 30% בשנת 2019. במקביל, שיעור הגיימינג השבועי ירד מ-51% ל-42%.
אולם לא בכל התחומים נרשמה התאוששות. שיעור הקוראים ספרים לפחות פעם בשבוע צנח מ-55% בשנת 2019 ל-24% בלבד בשנת 2026. הנתונים מצביעים על תמונה מורכבת: לצד סימנים מסוימים של התאוששות והסתגלות, רמת המצוקה בקרב ילדים ובני נוער עדיין גבוהה מזו שנמדדה ערב הקורונה, ובחלק מהמדדים אף ניכרת החמרה.
"העובדה שילד חוזר לבית הספר, צוחק עם חברים ומכין שיעורי בית אינה בהכרח אומרת שהכול מאחוריו", אומרת פרופ' שושני. "ילדים יכולים לתפקד ובמקביל לשאת פחד, עצב, דאגה או תחושת חוסר ביטחון. האתגר של מערכת החינוך בשנה הקרובה אינו רק להחזיר את הילדים לכיתות, אלא גם להחזיר להם בהדרגה את תחושת הביטחון, השייכות והשליטה בחייהם".
