״האופוזיציה הלא-ערבית לממשלת נתניהו תקועה בסקרים... התנופה האלקטורלית שאפיינה אותה לפני חודשיים-שלושה נבלמה כמעט כליל… תמונת הקיפאון האלקטורלי צריכה להטריד אותה; הקריאה 'רק לא ביבי' מיצתה את עצמה. צמד המילים 'רק לא' מיצה את כוח המשיכה שלו… המצביעים הפוטנציאליים של גוש השינוי… כבר לא מסתפקים בהבטחה 'אנחנו נעשה ההפך מנתניהו': ההפך אינו מצע ולא מנצחים איתו״.
כך כתבתי כאן לפני מספר שבועות. מאז תמונת הבחירות כפי שהיא משתקפת בסקרי דעת קהל הרחיקה עוד יותר את האופוזיציה מניצחון. זה כבר לא קיפאון, זו נסיגה עד כדי כמעט-שוויון מול קואליציית נתניהו ותומכיה החדשים.
גדי איזנקוט בנט נפתלי בועידת זמן הכרעה
ישראל, נזכיר, במרחק נגיעה מהבחירות. נותרו כמעט 50 ימים בסך הכל, אבל מפלגות גוש השינוי לא התאחדו לבלוק גדול אחד (ההזדמנות הוחמצה גם אם נראה בימים הקרובים פירוק והרכבה חלקיים), לא הסכימו על מועמד לראשות הממשלה וממשיכות לגמגם בנושאי ליבה שעל הפרק. במקום להזין את השיח האלקטורלי בעוד ועוד הצעות מרחיקות לכת לשינויים מעשיים בתחומי חיים מרכזיים, דוברי גוש השינוי בורחים מתשובות. אין לנו מושג ברור מה יש להם להציע – קונקרטית – בכלכלה (איך יקטינו את החוב הלאומי? האם ימשיכו לנפח את תקציבי הביטחון? יהיו מסים?), בביטחון (האם צה״ל ייסוג מרצועת עזה? מלבנון?), בגיוס חרדים (האם יגויסו מרצון או בחקיקה? וכמה?), ביחס לרשות הפלסטינית (האם יתחדש הדיאלוג עם הפלסטינים במטרה להגיע להסדר כולל?), בתיקון הכשלים הנוראים של מערכות החינוך הציבורי והתחבורה ציבורית (האם הממשלה החדשה תאכוף תוכנית לימודים אחידה על כלל החינוך? האם תציע חוזי העסקה מיוחדים למורים ולמנהלים? ומה יהיה על פרויקט המטרו שעלותו 250 מיליארדי שקלים?), ברשויות מקומיות (יקבלו יותר או פחות עצמאות?) ובעוד נושאים קריטיים.
עושה רושם שההבטחה החיובית המפורשת המאחדת את הרכיבים של גוש השינוי היא לכונן ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר 2023. צעד חשוב מאוד כדי להפיק לקחים מההיסטוריה, חשוב הרבה פחות כדי לנצח בבחירות גורליות. הן יכריעו את עתידנו, לא את עברנו.
כשהמרכז הפוליטי מסוכסך ומבולבל (שלא לומר משותק ומפוחד) לא מפתיע שזרקורי התקשורת מופנים לפינות אפלות של ימין קנאי, סהרורי וסיפוחיסטי
כשהמרכז הפוליטי מסוכסך ומבולבל (שלא לומר משותק ומפוחד) לא מפתיע שזרקורי התקשורת מופנים לפינות אפלות של ימין קנאי, סהרורי וסיפוחיסטי. האופציה של ממשלה פוסט-בחירות שבה ההחלטות הלאומיות הכי כבדות משקל יופקדו בידי כהניסטים מסוגם של משה פייגלין ועמיתיו ממשית כעת כפי שלא הייתה מעולם. מצמרר.
לכן, בסוף השבוע שחלף צריכה הייתה האופוזיציה להציף את המרחב הציבורי באסיפות ובעצרות בחירות רבות-משתתפים, בחוגי בית צפופים, במפגני עוצמה המוניים כמו בחודשים הארוכים של המחאות נגד הרפורמה המשפטית. להיכן נעלמו מאות אלפי הישראלים שיצאו אז לרחובות ולכיכרות? כנראה שאין כעת מי שיקרא להם לצאת, אין מי שיגייס אותם להפגין, אין מי שיקים את הבמות וינאם בלהט מעליהן. אז יושבים בבית ומקטרים. מתגנב החשד שמנוי וגמור עם גוש השינוי להפסיד.
״לעולם אל תשאל למי צילצלו הפעמונים״, כתב המשורר האנגלי המורד בן המאה ה-17 ג׳ון דאן, ״הם מצלצלים לך״. מבחינתה של האופוזיציה לממשלת נתניהו אלו כבר לא פעמונים, אלו אזעקות. אזעקות אמת.
במקום להזין את השיח האלקטורלי בעוד ועוד הצעות מרחיקות לכת לשינויים מעשיים בתחומי חיים מרכזיים, דוברי גוש השינוי בורחים מתשובות. אין לנו מושג ברור מה יש להם להציע
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.26
