עם סגירת הרשימות, קיבלה החברה הישראלית מענה לשאלה איך ייתכן שיש כל כך הרבה מפלגות אחדות, כשבסיס התמיכה של כל אחת מהן כה קטן. התשובה פשוטה: זה לא. זו הסיבה ששורה של מפלגות פרשו, קרסו או התאחדו בשידוכים משונים. אפשר לתלות זאת בתירוצים שונים, שהציבור לא מוכן, או שאנחנו צועדים לקראת בחירות שרבים תופסים כגורליות ולכן חוששים לקחת סיכונים. אבל ההסבר הפשוט והמעט בוטה יותר הוא: אין דבר כזה אחדות בפוליטיקה.
המהות הפוליטית מבוססת על פיצול חברתי לפי אידיאולוגיות, ערכים ואמון בנבחרי ציבור שאמורים לייצג תפיסת עולם סדורה. אחדות היא אמנם ערך חברתי חיוני לחברה שרוצה לתפקד ולהישאר יחד, אך היא אינה ערך פוליטי. הדי-אן-איי של הפוליטיקה מורכב מריבוי קולות, התנגשויות, דיונים עקביים והכרעות קשות, ולכן הבטחה לאחדות פוליטית היא כמעט חסרת משמעות.
קלפי בחירות
(צילום: AFP)
פוליטיקה לא נמדדת במניעת חיכוכים. היא נמדדת על תפקוד. אפשר לנסות ולהוריד רמת חיכוך כשהיא פוגעת בתפקוד, אבל כך או כך הדינמיקה תהיה של פשרות בין גורמים שונים שמתעקשים ומוותרים על בסיס ערכים ואינטרסים מתנגשים. זו גם הסיבה שאידיאולוגיה יכולה לעשות טוב אך גם להחריב את המערכת, אם היא מובילה לעצימת עין אל מול המציאות, ולחוסר תפקוד הולך וגובר של המערכות.
זו הפוליטיקה. זו תמיד הייתה הפוליטיקה. לכן, במקום הבטחות ריקות לאחדות - ישראל זקוקה לחלוקה מחדש. חלוקה ברורה, מבוססת ערכים שמגיבה למציאות בשטח. זו לא פוליטיקה חדשה, אבל היא תהיה שונה ממה שראינו עד היום. לא הפוליטיקה צריכה להישתנות, אלא מערכת הבריתות השגויה שהובילה את מדינת ישראל אל סף תהום.
את החלוקה החדשה והנצרכת הזו מסמן נושא חד משמעי וברור בהרבה מאחדות: ההכרח בשירות כגורם מכונן שאין עליו פשרות. שינוי מדיניות דרמטי שיוביל למצב בו הציבור המשרת הוא גם הציבור המקבל, ולא החמור שנושא לבד את כל מדינת ישראל על גבו. את החלוקה החדשה הזו מוביל זעם ציבורי שהלך ונערם במשך המלחמה, אך גם תהום כלכלית וחברתית בדמות חצי משכבת א' שחונכה לתפיסת עולם לא ציונית.
עוז בן נוןמערכות חינוך שהן פס ייצור לצעירים לא יצרניים ולא ציוניים יצטרכו לחפש מימון שאינו הכיס של אזרחי ישראל. נציגי ציבור שפועלים נגד שירות והשתתפות של הקהילות שלהן בנטל הצבאי והאזרחי - יחשבו למצורעים פוליטית. זה לא יהיה יפה, אבל זה יהיה נצרך.
הסוגיה הזו לא תוכרע בהצהרות יפות, ומועד פירעונה אינו חופף לסגירת הרשימות. המבחן האמיתי יגיע לאחר סגירת הקלפיות, כשנציגים חרדים יפקדו באישון לילה את בתיהם של ראשי המפלגות ויציעו הצעות פרגמטיות לכאורה, שתכליתן היא שימור המצב הקיים. ברגע האמת הזה, סביר שהפוליטיקאים ירצו להתקפל, אבל אז יגיע הלחץ הציבורי. ושם תבחן השאלה האמיתית - האם יצליחו רוחות השינוי לכופף את ההרגל הפוליטי?
את התשובה לשאלה לא נדע ביום השלישי הקרוב, אבל כן נדע על מי צריך להפעיל לחץ ציבורי עצום כדי שיבינו שמה שהיה לא יהיה. סגירת הרשימות היא רק התחלה, התחלה של תיקון.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.09.26
