"התסכול שלי הוא עצום: כמורה אני צריכה להראות חוסן בפני הילדים, אבל בכל בוקר גם אני חושבת איך לשרוד את היום. אני צריכה להסתיר מהם את הדאגות האישיות שלי, את העייפות, העומס והחרדות מהמצב כמו כולם". את המילים הקשות והכנות האלה, שאומרת מורה מדרום הארץ, נדמה שכל מורה ברחבי הארץ מכיר.
שלוש שנים של מלחמה, אי-ודאות ומשברים לאומיים הותירו חותם לא רק על הילדים ובני הנוער, אלא גם על המבוגרים סביבם שאמורים להחזיק את המערכת ולהיות עבורם עוגן: הצוותים החינוכיים, שנדרשים לתפקד תחת עומס מתמשך. דוח חדש של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית חושף תמונת מצב קשה של עלייה ברמת מצוקת המורים, עומס נפשי ולחצים. כל זה, בתקופה שבה הם נדרשים להחזיק את צרכי התלמידים, לקיים קשר עם ההורים ולהתמודד עם בעיות אישיות שלהם.
שחיקה וחוסר אונים
הדוח מתבסס על דיווחי פסיכולוגים חינוכיים וסקר פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בקרב 310 פסיכולוגים שעובדים עם ילדים ונוער. ד"ר קרני גיגי, פסיכולוגית חינוכית, ממובילות פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, אומרת כי צוותי החינוך נדרשים בשנים האחרונות להתמודד עם קשיים התנהגותיים, רגשיים וחברתיים מורכבים יותר ויותר של התלמידים, חרמות ובריונות, ולעתים גם התנהגויות מיניות לא מותאמות - זאת בשעה שגם המורים עצמם מדווחים על רמות גבוהות של מצוקה, חרדה, דיכאון וסטרס.
לדבריה, הפסיכולוגים פגשו עם החזרה לבתי הספר תלמידים, הורים וגם צוותי חינוך שעברו שנים קשות - וחלקם מגיעים במצבים נפשיים מורכבים ועמוקים מאוד. "הקיץ האחרון, שלווה שוב באיומים על פתיחת מערכה נוספת מול איראן, הציף והעצים את התחושות הקשות", אומרת ד"ר גיגי. "כל איום וגל של חוסר יציבות וחרדה ביטחונית מכה במעגלים רחבים, מטלטל את הילדים, מערער את המשפחות ומעמיס מחיר רגשי כבד על צוותי החינוך שנדרשים להחזיק את השגרה עבור כולם".
המתיחות והשחיקה הובילו לזינוק בדיווחים על החמרה ביחסים שבין הורים לצוותי ההוראה מ-68.5% ל-79.3% בתוך שלוש שנים בלבד. "בחרתי להיות מורה מתוך אמונה ושליחות שיש לי תפקיד לראות את הילדים, להיות עבורם ולהכיל, במיוחד בתקופה הלא-פשוטה הזו", אומרת המורה מהדרום, בעלת ותק של 12 שנים במערכת, רבע מהן בתקופה הקשה שעוברת על המדינה - ובאופן טבעי גם על התלמידים במערכת החינוך - מאז 7 באוקטובר.
"אני צריכה לסייע להם ולתמוך, ומהצד השני להסתיר את הדאגות האישיות שלי. תלמיד צריך הקשבה ואני צריכה להכיל ולהיות רגישה, להציב גבולות ולתת ביטחון. אבל איך אני יכולה להיות עבורם באופן מלא בתקופה של מתח ולחצים? גם לי יש משפחה, ילדים שאני דואגת להם", אמרה. "המצב הזה מגביר את השחיקה ואת חוסר האונים. לפעמים אני שואלת את עצמי האם אני פחות טובה כמורה. האם אני פחות רגישה, פחות סבלנית, האם אני מפספסת תלמידים. זה מערער את הביטחון המקצועי".
מורה ממרכז הארץ, בעלת ותק של שבע שנים, מספרת: "אני אוהבת את העבודה שלי ואכפת לי מהילדים. אולי דווקא בגלל זה כל כך קשה לי. התלמידים עצמם במצוקה, עם קשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים שהם סוחבים איתם מ-7 באוקטובר. כל אלה משפיעים על המצב בכיתה, יש יותר אלימות והפרעות. אני חייבת להיות שם עבורם, לתפקד ולא לחשוף את החרדות, הכאב והדאגות שלי. כשאני עומדת מול הכיתה ונראית מתפקדת, זה לא אומר שלא מתרחש בפנים מאבק".
מורה אחרת ממרכז הארץ חושפת את הקשיים שהיא וחבריה למקצוע חווים: "אחד האתגרים המשמעותיים שחוויתי כמורה בתקופת המלחמה היה הצורך להמשיך לתפקד כאשת מקצוע גם כשמצבי הנפשי האישי היה מורכב. נדרשתי לאסוף כוחות, להיכנס לזום, ללמד, לנהל שיחות עם הורים ולהיות עבור התלמידים דמות יציבה ומכילה, תוך ניסיון לשדר שגרה ונורמליות, גם כשאני עצמי התמודדתי עם חוסר ודאות ועם קושי רגשי. התחושה שעליי להניח בצד את מה שאני מרגישה ולהמשיך לתפקד יצרה עומס נפשי משמעותי".
לדבריה, הקשיים ממשיכים גם כעת: "גם לאחר המלחמה נותרו אתגרים מורכבים. נדרשתי לגלות גמישות והכלה כלפי התלמידים, אך במקביל להתמודד עם השאלה עד כמה ניתן לייחס התנהגויות וקשיים להשלכות המלחמה, ומתי חשוב להציב גבולות ולאפשר לתלמידים לחזור בהדרגה לשגרה. כמחנכת, אני מתמודדת מדי יום גם עם קשיים רגשיים וחברתיים, אבחונים, פגישות ומעקב אחר התקדמותם של תלמידים. האחריות שלא לפספס דבר ושאף ילד לא ייפול בין הכיסאות יוצרת תחושת מרדף מתמדת וציפייה גבוהה מעצמי ומהמערכת".
התמודדות בלתי אפשרית
פסיכולוגים שהשתתפו בסקר מעידים כי מורים וגננות רבים מבטאים שחיקה משמעותית, קודם כל בשל התמודדות אישית, משפחתית וקולקטיבית עם המצב במדינה, כולל עם ילדיהם הפרטיים. זה קורה עוד יותר כשהמורה במילואים או בן/בת זוגו מגויס, וכמובן במצב בו צוותי החינוך חוו שכול ואובדן במשפחתם וסביבתם. בתנאים אלו, וכאשר הם חווים בעבודתם יום-יום החמרה משמעותית של קשיי התלמידים ואתגרי מערכת החינוך, בין השאר בשל אותן נסיבות - ההתמודדות שלהם הופכת לבלתי אפשרית.
ד"ר קרני גיגי. "כל איום וגל של חוסר יציבות וחרדה ביטחונית מכה במעגלים רחבים ומטלטל את הילדים"
(צילום: יאיר שגיא)
מממצאי הדוח של פורום הפסיכולוגים עולה שמצוקת הצוותים החינוכיים נותרת רחבת היקף משנה לשנה. 88% מהפסיכולוגים דיווחו השנה כי מורים סיפרו על עלייה במצוקתם, זאת לעומת 85.5% בשנה שעברה. "מדובר במערכת שפועלת כבר תקופה ממושכת תחת עומס נפשי משמעותי, כאשר אנשי החינוך נדרשים להחזיק במקביל את צורכי התלמידים, את הקשר עם ההורים, את המורכבות בתוך הצוות ואת ההתמודדויות האישיות שלהם עצמם", מדגיש הדוח.
הדוח מצביע על גורם מצוקה משמעותי בקרב מורים, בו נדרשה התערבות פסיכולוגית: קיימת החרפה חדה בקשיים ביחסים בין הצוותים החינוכיים להורים. בשנת 2024 ציינו זאת 49.3% מהמשיבים, בשנת 2025 הנתון עלה ל-68.5% - והשנה כבר קרוב ל-80% אחוז מהפסיכולוגים אמרו כי מורים התלוננו על קשיים ביחסים בינם לבין ההורים.
"דווקא בתקופות של מצוקה הילד זקוק לברית חזקה בין המבוגרים שסביבו", אומרים הפסיכולוגים. "בפועל, כשגם ההורים וגם אנשי הצוות פועלים תחת עומס כבד, קל יותר שכל צד יחווה את האחר כמי שלא מבין, לא משתף פעולה או לא עושה מספיק. כך עלול להיווצר מעגל של מתח והסלמה דווקא סביב הילדים שזקוקים ביותר לתיאום, ליציבות ולחשיבה משותפת".
מהדוח עולה עוד כי המורים מתמודדים עם ריבוי מצבים מורכבים בקרב תלמידים: המורים דיווחו לפסיכולוגים על קשיי ויסות והתנהגות של התלמידים, חרמות ובריונות, פגיעות מיניות והתנהגויות מיניות לא מותאמות - ובמקביל, כאמור, ניצבת המצוקה הנפשית של אנשי הצוות עצמם. "המשמעות היא שהצוות החינוכי, שאמור להיות אחת משכבות ההגנה המרכזיות סביב הילד, נדרש לתת מענה לאחרים בזמן שגם המשאבים שלו עצמו נשחקים", נאמר בדוח.
בין הפניות של צוותים חינוכיים לפסיכולוגים עלו הנושאים הבאים: מורים רבים סיפרו על קשיים בין הצוות החינוכי להורים - 79.3% מהפסיכולוגים דיווחו על כך. 64.2% מהפסיכולוגים קיבלו פניות על רקע מצוקה נפשית של אנשי צוות, דיכאון, חרדה וסטרס. 36.2% מהפסיכולוגים דיווחו על קשיים ביחסים בין צוות הניהול לכלל הצוות, ואילו 31.9% מהפסיכלוגים סיפרו על פניות על רקע צורך בעיבוד אירועים טראומטיים במלחמה.
"יש צורך דחוף בתוכנית לאומית רב-שנתית לחיזוק הפסיכולוגיה הציבורית, שתכלול הגדלת תקינה משמעותית בשירות הפסיכולוגי הציבורי ומתן משאבים שיאפשרו לנו לתת מענה מקצועי, מונע ומציל חיים כפי שמגיע לילדי ישראל", קובע הדוח.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.09.26
