יש לנו בעיה עם הדור הצעיר באמריקה. זה כבר ידוע. אין ספור טורים והצהרות נכתבו בנושא. מיזם הסקרים החודשי של אוניברסיטת הרווארד וחברת הסקרים האריס מציף זאת תדיר. אחת הדוגמאות שהוא מספק לכך היא העדפתם העקבית של בני 18 עד 24 בארה"ב את חמאס על ישראל. למעשה, כמעט בכל פרסומי המיזם מתחילת השנה, חמאס זכה לרוב אוהד מול הדמוקרטיה היחידה באזור. בפעמיים היחידות שלא, ישראל ניצחה בדוחק. וזה מול ארגון טרור שחרט על דגלו פשעים נגד האנושות, אסלאמיות רדיקלית, הומופוביה ושנאת נשים.
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו
(צילום: לע"מ)
החדשות הטובות הן שהסנטימנט הזה אינו מייצג את יתר קבוצות הגיל בארה"ב. החדשות הפחות טובות הן שהתמקדות בצעירים מסתירה בעיה עמוקה יותר. למה? הנה המחשה.
מערכת היחסים עם ארה"ב היא נכס אסטרטגי קיומי. זה אולי נשמע מעורפל מדי לתקופת בחירות, אבל דווקא עכשיו צריך להזכיר זאת
בסקר האחרון של אותו מיזם מופיעות שתי שאלות מעניינות. הראשונה בוחנת את עמדת האמריקאים ביחס לזכותה של ישראל לשמש ביתו של העם היהודי. כצפוי, בעוד שרוב גדול בציבור תומך בכך, קבוצת הגיל "הבעייתית" (18-24) חצויה (49%-51%). עד כאן אין חדש. אבל בשאלה השנייה עולה משהו אחר. שם נשאלים ג'ו מווירג'יניה וסמנת'ה מטקסס, "האם ראוי שישראל תהיה יהודית או נעדרת כל דת או זהות אתנית רשמיים?" ובניגוד למקרי עבר, כאן דווקא לא רואים פערי דורות. כמעט בכל קבוצות הגילים התוצאה קרובה לתיקו. מספרית, 46% סבורים ש"על ישראל להיות ללא דת רשמית או זהות אתנית". כלומר, ישראל יכולה לשמש בית ליהודים, אך היא אינה יכולה להיות מדינה יהודית. במילים אחרות, באמריקה יש אי-הסכמה חוצת-גילים בנוגע ליהדות המדינה. החלופה המשתמעת היא מדינת כל אזרחיה, גם אם המשיבים לא חשבו עליה.
אין ספק שחלק מהסיבות לכך טכניות. ניסוח השאלות, הטרמינולוגיה - הכל אפשרי. אמריקאים רבים גם אינם מודעים לכך שיהדות אינה רק דת אלא קודם כל לאום. ובמקום כמו ארה"ב, שבו הפרדת דת ממדינה היא ערך כמעט מקודש, לא מפתיע שרבים סבורים שישראל אינה צריכה להיות יהודית. זו לא עמדה נגדנו, אלא אידיאולוגיה אזרחית אמריקאית. העניין הוא שזו בדיוק אחת הפואנטות בציונות: היהדות חוזרת לתפקד כלאום. זה לא אומר שישראל היא מדינת הלכה. זה כן אומר שהיא תעודת ביטוח ליהודים. אבל גם אם המניע תמים, התוצאה היא שכמחצית הציבור האמריקאי אינו מכיר באחד משני האדנים המרכיבים את זהות המדינה, והוא יהדותה. ומרגע שהציבור בקרב בעלת בריתך הגדולה ביותר אינו מכיר במחצית ממי שאתה - יש לפניך אתגר.
גדי עזרא צילום: אביגיל עוזימערכת היחסים עם ארה"ב היא נכס אסטרטגי קיומי. זה אולי נשמע מעורפל מדי לתקופת בחירות, אבל דווקא עכשיו צריך להזכיר זאת. אנחנו כבר לא בעולמות של אובדן המפלגה הדמוקרטית או התנגדות מצד "אגפים קיצוניים" במפלגה הרפובליקנית. אמריקאים רבים פשוט לא יודעים מי ומה אנחנו. אינם מבינים מהי הציונות או היהדות או ישראל. ולוואקום הזה נכנסים מבצעי השפעה ומיס-אינפורמציה שמטים נגדנו. כי מרגע שהצורך בישראל כבר לא ברור, קל להסית נגדה. הבורות היא התשתית הטובה ביותר לתמרון. והמשמעות? לפני שמסבירים למה אנחנו צודקים, חשוב להסביר מי אנחנו. לא פחות משצריך להילחם בקמפיינים מזויפים של הרעבה, חיוני להבין שאנו במלחמה על זהותנו. זה כבר לא תמרור אזהרה. זו בעיה של ממש.
