בערב ראש השנה ימלאו לנשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק תשעים שנה. הילד שניצל בשואה בשק כביסה מלוכלכת היה לאחת הדמויות המשפיעות על המשפט הישראלי.
ברק החל באקדמיה - ולשם גם חזר עם פרישתו מבית המשפט. הוא היה פרופסור צעיר ומבריק באוניברסיטה העברית שזכה בפרס ישראל בגיל צעיר על עבודתו במשפט האזרחי. הכרתיו לראשונה בשלהי 1973, כשהיה איש מילואים בלשכה המשפטית של מערכת הביטחון, ואני פרח משפטים המסייע למשה דיין להכין את ועדת אגרנט. התרשמתי אז מפשטות הליכותיו וצניעותו. כך עד היום. בגיל 39 הזמין אותו חיים צדוק שר המשפטים לכהן כיועץ משפטי לממשלה. בתפקיד זה נפגש ברק עם המציאות הפוליטית הישראלית. הפרופסור הצעיר ורך הדיבור נתגלה כשומר סף העומד על שלו.
ב-1977, הגיע מנחם בגין לראשות הממשלה, וחרף ההבדלים ביניהם בהשקפות העולם "אימץ" בגין את ברק, שהפך לגורם פעיל במשא ומתן עם מצרים. הוא רצה בכל מאודו בהסכם, כמו כולנו, וקנה בנועם הליכותיו את אמונו של קארטר. בכך, הוא מילא תפקיד חשוב מאד בהשגת הסכם קמפ דייוויד, ונקרא כעבור חודש לסייע בהשגת הסכם השלום המפורט שנחתם במארס 1979. הייתי עד פעיל לאלה כחבר משלחתנו.
עתה היה ברק לשופט בית המשפט העליון במשך 28 שנים (2006-1978), אחת עשרה מתוכן כנשיא לאחר פרישת הנשיא הסמכותי מאיר שמגר.
בנשמתו, ברק הוא תיאורטיקן של המשפט. פעם אמר לי, "אין כמו תיאוריה טובה" - וכוונתו שהתיאוריה מספקת מסגרת ליישום ראוי של הדין. כשופט התבלט עד מהרה בפסיקה חדשנית, בדרך כלל בעלת אופי ליברלי, אף כי ברק לא ראה בכך סתירה להיותו "ביטחוניסט" למדי.
כאן המקום לומר כי זכויות האדם תפסו חלק חשוב בפסיקת ברק. הוא נהג לומר שלמד מן השואה שני לקחים: האחד, הצורך במדינה יהודית - כדי שלא תחזור התופעה הטרגית של נעילת כל שער בפני פליטים יהודים. השני, זכויות האדם - כדי שלא נגרום חלילה לזולת מה שנעשה לנו
כאן המקום לומר כי זכויות האדם תפסו חלק חשוב בפסיקת ברק. הוא נהג לומר שלמד מן השואה שני לקחים: האחד, הצורך במדינה יהודית - כדי שלא תחזור התופעה הטרגית של נעילת כל שער בפני פליטים יהודים. השני, זכויות האדם - כדי שלא נגרום חלילה לזולת מה שנעשה לנו.
תרומתו המיוחדת היתה בשדה המשפט החוקתי. הוא היה מן הראשונים שזיהו את משמעותם המהפכנית של חוקי היסוד כבוד האדם וחרותו (במיוחד) וחופש העיסוק מ-1992, ונתן לכך ביטוי בפסק הדין המכונן בנק המזרחי נ' מגדל מ-1995, בהרכב שבראשו עמד הנשיא שמגר. פסק הדין קבע כי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו יוצר מהפכה חוקתית המאפשרת לבית המשפט העליון לבדוק חוקתיות חוקים. ברק הוא מחבר פורה מאין כמוהו, והצליח לכתוב עוד בימי כהונתו, וכמובן לאחר פרישתו, סדרה ארוכה של ספרי פרשנות והגות שיפוטית.
ככל אדם, עלול היה ברק לטעות – לעיתים בהתבטאויות ציבוריות רטוריות ששימשו בידי מבקריו. אך בלי ספק הוא ליגה לעצמה, משפטן משכמו ומעלה – ודומה שעל כך אין חולק. זכיתי ברבות השנים לשרת לצד ברק בבית המשפט העליון למעלה משנתיים בשלהי כהונתו כנשיא, ואף לחלוק עליו פה ושם. כשלעצמי הייתי שמח אילו נתן בכתיבתו ביטוי, למשל, למורשת המשפט העברי, שהוא מכיר במפורש בחשיבותה, אך ככל הנראה חש שרקעו ההשכלתי בתחום זה אין בו די. אבל בסופו של יום, הדמוניזציה שנעשתה לברק ב"מהפכה המשפטית" ואילך היתה פסולה ושגויה בתכלית. ההפגנות נגדו באו כמעט שני עשורים לאחר פרישתו, על אף תרומתו העצומה למשפט הישראלי ולמעמדה הבינלאומי של ישראל. חרף טענותיה כלפיו, מינתה אותו הממשלה כשופט אד הוק מטעם ישראל בבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג.
ברק הוא איש נעים הליכות באופן בולט. הוא ורעייתו השופטת אלישבע ברק המנוחה גידלו משפחה לתפארת. בהגיעו לתשעים מאחלים לו אוהביו, בריאות נחת ואריכות ימים בסיעתא דשמיא.





