אוקטן.
הבוקר עצרתי ב"יילו” מול האוקטן 95. השמש צייצה, הציפורים זרחו, והמונה של הדלק, לרגל הבחירות, זז לאט יותר.
בחוץ לא נהייתה ועדת חקירה ממלכתית, לא נהיינו מדינה שמפיקה לקחים, או בודקת ממי עוד ראש הממשלה קיבל טלפונים בהולים ערב האסון, אבל המונה זז לאט יותר.
בעזה בניגוד למובטח נותר חמאס, כמו ששאר החזיתות נותרו במקומן; ויוקר המחיה, והמחסור בלוחמים, והמפולת המדינית, ויהודה ושומרון אבל המונה זז לאט יותר.
העירו או לא העירו את ראש הממשלה המנמנם בתולדות ישראל, כשיש קלפיות הוא בשיא כוחו. הוא מנהיג הבחירות המוצלח ביותר שהיה לנו. תנו לדלק המוזל לזרום. תנו לאדים למסטל. מפלים של סולר. צ'ייסרים של אוקטן 98. אי-אפשר לתדלק אותנו בתקווה או בערכים, אז מטביעים בבנזין את הצרות, את מה שנשאר מהאמת.
הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו עם המשוריינים החדשים במפלגה
(צילום: גיל יוחנן)
שלטים.
אני עובר על שלטי הבחירות של 2022. על ההבטחות שמתנוססות שם. "יוצאים. מצביעים. מנצחים", מתחייב נתניהו בכרזה במרכז מסחרי באור עקיבא, ערב קדנציה שבה לא יפסיק להתפאר לשווא בניצחונות מוחלטים.
או הסיסמה "פעם אחת הספיקה", לצד תמונותיהם של לפיד, גנץ, עבאס וטיבי, על אחורה של אוטובוס בירושלים. טיבי ועבאס הם שוברי קופות בקמפיינים של נתניהו, רק הישראלים לצידם מתחלפים.
או "נתניהו. ימין חזק לארבע שנים" סטיקר על עמוד בתל-אביב. ובאמת, נתניהו עתיד לעמוד חזק-חזק, ידיו על השלטון, ארבע שנים, גם כשסביבו תרעד האדמה.
או "מה שאתה בוחר זה מה שאתה מקבל" של סמוטריץ', סלוגן שבא לתאר את המחויבות לערכי הציונות הדתית, רגע לפני שבוחריו יקבלו - לא ערכים, לא דרך ארץ, לא שוויון בגיוס.
או "באנו לשנות. ממשיכים לשנות", של לפיד, לפני שלא יצליח לשנות ממשלה שתחתור תחת עמה.
או "852,000 ילדים רעבים לשינוי" של ש"ס תוך כדי התפארות ב"מפלגה החברתית היחידה בישראל" - רגע לפני שיפגעו בשוויון, בקופת המדינה, בחברה.
או "אחריו" עם תמונת בני גנץ, על שלט ענק על גשר יצחק שדה, לפני שיישאר לבד. אבל ימשיך לצעוק אחריי.
גבול.
הרשימות נסגרו, ככל שיחלפו הימים יופקעו יותר נתחים מהמרחב הציבורי לטובת הבטחות ריקות. רק שהפעם הן יבואו לצד פרצופים חלולים. מנותקים. כושלים. הבטחותיהם הקודמות הרגו, לא סתם לא קיימו. חלקם איבדו כל צלם מנהיגות, ובכל זאת הם מציעים עצמם. כמו פרסומת לחברת תעופה עם מוניטין של ריסוק מטוסים; כמו תשדיר לרשת מזון מהיר שאישפזה חצי מדינה.
לא הכל הם יכולים לכתוב על השלטים. כבר לא. יש גבול. נתניהו ומר ביטחון, למשל, כבר לא יעבוד. ולא הקמפיין על הביביסיטר. איזה הורה יסכים שישמור לו על הילד?
לא הכל הם יכולים לכתוב על השלטים. כבר לא. יש גבול. נתניהו ומר ביטחון, למשל, כבר לא יעבוד. ולא הקמפיין על הביביסיטר. איזה הורה יסכים שישמור לו על הילד? וגם השאלה מי היית רוצה שיענה לטלפון האדום בלילה פחות באה טוב. מי שהיום על ההגה לא כשיר לענות לווטסאפ בוועד בניין.
אפשר להתנחם בפרצופים החדשים, המעטים מדי, שברשימות. אלה שמייצגים את סיפור הכאב והתקומה של ישראל בשלוש השנים האחרונות. אלה שבמרבית הסיעות מקשטים ולא מובילים.
ואפשר גם להתנחם במכל מלא, אוקטן 95. הוא זול יותר, לפחות עד הבחירות.
ביום.
ביום שייפתחו הפרוטוקולים: / שמות, שעות, ציטוטים/ פצעים שנפתחים/ בכירים עם פחות שופרות, ויותר פרקליטים/ מלחמות צנזורה, מסמכים ממורקרים/ ובעיקר: אור שמש ששוזף, מסנוור, ציבור שלם, שהתרגל לשמוע שקרים
