ברעש מחריש האוזניים שהתפתח בחג ברשתות, נראה כי לכולם הייתה דעה על היצירה שלא ראו: האם עשיית "נז"א" היא מעשה גבורה או בגידה? האם צמד הבמאים הם אידיוטים שימושיים או שמא מדובר ברודפי כיבודים שיצרו אותו רק כדי לזכות ב-25 דקות של כפיים ושני קוקטיילים בעיר אירופית עוינת (אני בטוח שזה שווה את הרדיפות והאיומים הנוראיים באלימות כלפי שניהם בישראל)? האם הם צריכים להינמק במרתפי שב"כ או שנסתפק בשלילת האזרחות? ואם כבר: למה בחו"ל? ולמה עכשיו? גם אם כל מה שנאמר בסרט נכון, אולי נדון במה שקורה בעזה בראש השנה הבא, עם בוא האביב, או עוד 40 שנה, בסימפוזיון באיזו אוניברסיטה?
ובואו נדבר גם על הוליווד, כי זה תמיד כיף: האם כל עולם הקולנוע באמת שונא אותנו ונותרנו רק עם בוראט וסיינפלד? האם סוזן סרנדון ומארק רופאלו חברים באס-אס? והשאלה החשובה ביותר מבחינתי, והלא-צינית, לשם שינוי: האם "נז"א" יוקרן אי פעם בישראל, והאם אוכל לצפות בו מבלי שבריונים מהימין הקיצוני או המשטרה יפוצצו את ההקרנה כדי למנוע ממני לראות מה יש בו? בחסות ממשלה שהפכה יוצרים לאויבים ואת הצופים לסייענים, הגענו למצב שמזכיר משטרים לא נחמדים שבהם הליכה לקולנוע נחשבת לאקט של דיסידנט. תודה על החוויה המעצבת.
יובל אברהם ורחל שור במעמד הזכיה בפסטיבל ונציה
(צילום: Scott A Garfitt/Invision/AP)
שאלה אחת כמעט לא נידונה: האם מה שמציג הסרט נכון ורלוונטי למלחמת שלוש השנים שבה שקעה ישראל בעזה בעקבות טבח 7 באוקטובר? היא לא נידונה כי גם גדולי המתלהמים מבינים שכן. החשיפות על מערכת "לוונדר" הן חדשות מ-2024, מספר האזרחים הגבוה שנהרגו שם כנזק אגבי הוא עובדה ידועה, וערוצי טלגרם פופולריים מפרסמים כבר שנתיים וחצי תמונות של עזה החרבה – ולא כי הם מתביישים בכך. מי שהתבשם במשך שלוש שנים באמירה המחרידה "אין חפים מפשע בעזה" – הקובעת שגם ילדים שלא נולדו ב-7 באוקטובר הם מטרה צבאית לגיטימית – שלא יתפלא שבעולם חושבים שהוא שואף לג'נוסייד.
מי שחושב שרק עדויות של שמאלנים עוכרי ישראל, כתבי "הארץ" ויאיר גולן מצוטטות בחו"ל, שיוציא את השעווה הסלקטיבית מהאוזניים. לשאלה מה גורם לנזק גדול יותר לישראל – הסרט "נז"א" או סרטון ה-AI הנוראי של בן גביר שבו התגאה בהרעבת אסירים פלסטינים – התשובה ברורה: לא הראשון. אבל גם אם נזרוק את ההאשמה באופן שווה על שניהם, מוטב להזכיר: לישראל אין בעיית הסברה, אלא בעיית מדיניות. אי-אפשר להסביר שרים ששוקלים להפיל “פצצת אטום על עזה", ח"כים שקוראים "לשרוף אותה", או קומיקאים שמתבדחים על כך באגביות.
כמי שעוסק בכתיבה על קולנוע ובהיסטוריה שלו למחייתו, לטעמי הקביעה ש"קולנוע משנה מציאות" היא כמעט תמיד משאלת לב מגלומנית
וחזרה לחלקת האלוהים הקטנה של "נז"א": כמי שעוסק בכתיבה על קולנוע ובהיסטוריה שלו למחייתו, לטעמי הקביעה ש"קולנוע משנה מציאות" היא כמעט תמיד משאלת לב מגלומנית. סרטים על נבלני לא הפילו את משטר פוטין גם כשזכו באוסקר, וסרטים על פשעי ארה"ב בעיראק ואפגניסטן לא הוציאו אותה משם. אך בדמוקרטיות כארה"ב, אפשר היה לצפות בהם ללא הפרעה.
כרגע, אני יודע על "נז"א" רק דבר אחד, והוא חשוב יותר מכל קבלת פנים וכל נאום מעצבן בפסטיבל, שהם רעש אגבי בעיניי: 24 חיילים וקצינים ששירתו בחרבות ברזל הועמדו מול דילמות בלתי אפשריות ובחרו לספר על מעשיהם לעולם. וידויים אלו לא הושגו בתחבולה. הם ידעו מיהו יובל אברהם ומה דעותיו, ובכל זאת בחרו להסתכן כדי לחשוף את הדברים. לכן שווה להאזין להם. הרבה דברים מעצבנים אמר אברהם בנאומו בוונציה. בדבר אחד הוא צודק במאה אחוז: הכי חשוב לראות את הסרט כאן, בישראל, ובהקדם.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.09.26
