סבב ההתכתשויות הנוכחי עם העולם בהקשר הפלסטיני מלווה בשני ריטואלים. הראשון, הוותיק יותר, מגולם בהצבעה על "מניעים אפלים" מאחורי צעדים נגד ישראל, כמו ההחלטה להטיל חרם על סחורות ושירותים שמקורם באיו"ש, ובראשם השפעה גוברת של הקהלים המוסלמים במערב (מה שהביא את נתניהו לפסוק באחרונה בבדיחות הדעת שבריטניה הפכה ל"רפובליקה האיסלאמית הגרעינית הראשונה"), נאיביות, צביעות, ואף אנטישמיות. הריטואל השני, טרי יותר, התפתח בעקבות הנסיקה באלימות היהודית בגדה, ומגולם בזעקה מיוסרת לכאורה ולפיה מדובר בנגע שפוגע במפעל ההתיישבות כולו, אבל ניתן לפתרון באמצעות "הסברה טובה".
המשבר שהתפתח מאז השבוע שעבר עם בריטניה חושף שתי נקודות עיוורון של ישראל. הראשונה נוגעת למהות הבעיה. העולם אמנם מוטרד מהאלימות היהודית הגואה באיו"ש, שמלווה באוזלת יד של כוחות הביטחון ותמיכה בשתיקה מצד חברים בקואליציה, אך הביקורת רחבה יותר ונוגעת בין היתר לתמיכה הגוברת שנרשמת בשיח הפוליטי והציבורי בישראל בשלילה מוחלטת של רעיונות בדבר הסדר מדיני עם הפלסטינים ודבקות בהאצת מפעל ההתנחלויות, תוך נרמול מושגים ויעדים שהיו מזוהים בעבר עם גורמים קיצוניים בימין והפכו לאג'נדה כמעט רשמית.
כוח צה"ל בקוסרה
(צילום: Jaafar Ashtiyeh/AFP)
הנקודה השנייה נוגעת לזעקות הבלתי-משכנעות לגבי הנזק שגורם "קומץ" אלים. ראשית, הנזק אינו לתדמית של ישראל, אלא לצדקת הדרך המוסרית ולעמוד השדרה הערכי שלה. שנית, העולם, וכן מעטים בישראל, הבינו מזמן שבשורש המדיניות של ישראל ניצב ניגוד בלתי-אפשרי שנועד להחזיק בחבל בשני קצותיו: גם עידוד הקמת חוות, שלרובן אין בסיס חוקי, אבל גם להפגין "תדהמה" נוכח האלימות הגואה והדרדור בדימוי של ישראל.
גם התגובות לביקורת על ישראל משקפות התכחשות למציאות. בירושלים משתבחים בצעדים דרסטיים לכאורה, כמו סגירת הקונסוליה הבריטית בירושלים וסילוק נציגי הממלכה (ועוד מדינות אירופיות) ממפקדת CMCC בקריית-גת. מדובר במהלכים רוויים בהסברים על כך שרק אנו צודקים, שהעולם טיפש ושביכולתנו להתקיים בלעדיו. ואולם, אין בהם שום ניסיון לברר מהן בעיות העומק המגולמות במשבר המחריף עם העולם, ובעיקר הבנה שהתגובות לא בולמות את ההרעה במעמד הבינלאומי של ישראל ושצפויה החרפה בצונאמי המדיני.
העולם לא מתרשם ממהלכי הנגד או ממאמצי ההסברה שמקדמת ישראל, קל וחומר ממפגני "הכאה על חטא" בעקבות האלימות הגואה. מראות שמגיעים בימים האחרונים מאיו"ש מקבעים את הדימוי בעולם לגבי המתרחש באזור: פלסטיני שנורה מטווח קצר ברגלו ("חריגה מנהלים"), ילדי מתיישבים שמשתלטים באדנות על מגרש כדורגל ביישוב פלסטיני, פודקאסט עם סמוטריץ' שבו טען שיהיה הכרחי לצאת למלחמה יזומה באיו"ש והחידוש האחרון - הקמת מאחז סמוך ליישוב מג'ד אלכרום שבגליל, במה שנראה כניסיון להעתקת דגם ההשתלטות על קרקעות. לכל אלה מתלוות תמונות שמספרן גדל ובהן נראים חיילי צה"ל שלוקחים חלק באירועים אלימים נגד פלסטינים.
ישראל מתבססת ב"בועה" המתעצבת בהשראת הרוח הישנה של "העולם כולו נגדנו" וזו העדכנית של "ספרטה החדשה". היא ממשיכה להתנהל לאור אמונה ולפיה טבח 7 באוקטובר מעניק לה צידוק מוסרי ומדיני לעשות ככל העולה על רוחה
ישראל מתבססת ב"בועה" המתעצבת בהשראת הרוח הישנה של "העולם כולו נגדנו" וזו העדכנית של "ספרטה החדשה". היא ממשיכה להתנהל לאור אמונה ולפיה טבח 7 באוקטובר מעניק לה צידוק מוסרי ומדיני לעשות ככל העולה על רוחה, אך לא ערנית לכך שהעולם מזמן הפסיק להעניק לה אשראי ורואה בה מדינה המצויה בסחרור. בנוסף, ניכר שטראמפ מסויג יותר בהענקת משענת אסטרטגית, כפי שמתבטא בניטרליות שהופגנה כלפי המהלך הבריטי האחרון, שבעבר היה גורר ביקורת אמריקאית חריפה.
אסור שטענות לגבי נתק מהמציאות וקריאה לדון בהשלכותיו ייענו ברמיסה ובבוז בטענה השחוקה של היעדר פטריוטיות או נאיביות. אפשר לצדד בהרחבה בלתי-מוגבלת של ההתיישבות באיו"ש, להדוף כל דיון על הסדרה עם הפלסטינים, ולקבל את הטרור בגדה כשגרה, אך חשוב להכיר באופן מפוכח מהי דמות המדינה הצפויה להיוולד מתוך המציאות הזאת: בית נטול מחיצות לשני עמים עוינים זה את זה בעלי מעמד אזרחי שונה, מבודדת באזור ומצורעת בעולם, מוּנעת מחזון אמוני-מגזרי ובעלת צביון דתי בולט, מנהלת מלחמות נצח, כשבתוכה מחריפים שסעים לגבי היעדים והערכים, ובמילים אחרות - היווצרות סכנה קיומית תקדימית.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת ת"א.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.09.26
