ההשוואה המקובלת למצב של נתניהו מול עופר וינטר היא שנת 2019, אז נפתלי בנט ואיילת שקד ב"ימין החדש" לא עברו את אחוז החסימה, וכך נמנעה מנתניהו הקמת ממשלה. אך הקבלה מעניינת יותר היא הדילמה שבה נמצא כעת נתניהו, שדומה למצב שבו היה גוש השינוי בבחירות הקודמות, אז הפסיד את הבחירות לממשלת ימין מלא-מלא.
בבחירות הקודמות, גוש השינוי בהובלת לפיד כלל חמש מפלגות שהתמודדו, בשל סירוב מפלגת העבודה להתאחד עם מרצ. חמש הוא מספר אי-זוגי שמשאיר מפלגה ללא הסכם עודפים. אז היה זה אביגדור ליברמן, שסירב לחתום בטענה שהוא מוביל קו עצמאי. לפיד עמד בפני דילמה: האם לעשות את קמפיין "המפלגה הגדולה" ולשתות קולות מהגוש, או לשמור על כולן מעל אחוז החסימה. בזמנו לפיד היה משוכנע שמרצ יציבה מעל אחוז החסימה, ועל אף אזהרותיה של זהבה גלאון, שאמרה כי קמפיין המפלגה הגדולה עשוי להפיל את מרצ תחת אחוז החסימה, ביש עתיד היו בטוחים שהיא תעבור. הסוף ידוע: המפלגה סיימה מתחת לאחוז החסימה, מה שהעניק ניצחון למחנה הלאומי.
עופר וינטר
(צילום: שלו שלום)
נתניהו נמצא עכשיו בדילמה דומה. הצטרפות מפלגת "עמך" של וינטר להתמודדות אומנם מעמידה עדיין את גוש הקואליציה על שש מפלגות – כך שניתן לבצע הסכם עודפים לכולן – אך עדיין הריצה של וינטר גורמת לנתניהו בעיה. נתניהו התרגל לכך שיש לו שוליים רחבים בגוש, לטובת קמפיין שתיית מנדטים ברגע האחרון. בנט היה לאורך השנים הכתובת האולטימטיבית לכך. הפעם נתניהו היה שמח לעשות זאת למפלגת עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, שמנסה לגדול על חשבון הליכוד בטענה שהמפלגה אינה ימנית מספיק וכי היא תקים ממשלה עם איזנקוט. אלא שהפעם לנתניהו אין מקורות גדילה: אם יתקוף את וינטר כפי שהוא מתכנן לעשות, והאחרון עדיין ימשיך לרוץ עד הסוף, הוא עשוי לשרוף לנתניהו שני מנדטים. אם הליכוד יחליט להימנע מקמפיין נגד וינטר, המהלך יסכן את מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', שעלול להתקרב לטווח אחוז החסימה. למעשה, למעט האפשרות שבה נתניהו יצליח לגרום לוינטר לפרוש, כל החלטה שלא יקבל בעניינו עשויה לפגוע לו בגוש. בהקשר הזה, וינטר 2026 הוא מרצ 2022.
ובעוד שנתניהו מתמודד עם אתגרי סידור המחנה, דווקא בגוש הנגדי המצב נראה טוב בהרבה. בתחילה היו מי שסברו שאיזנקוט לא פועל לסידור הגוש וכי אין לו את הניסיון הפוליטי הדרוש לכך, אך במבחן התוצאה גוש האופוזיציה התייצב על ארבע מפלגות, כאשר בין כולן יש הסכמי עודפים, בדומה למצב שאיתו נתניהו השיג ניצחון בבחירות הקודמות. אבל גם במחנה הליברלי יש בעיות. הראשונה שבהן היא חוסר ההסכמה לקבל את איזנקוט כמנהיג הגוש, וגם שם העיניים נשואות לוינטר. במחנה השינוי חוששים שוינטר יהיה הנדוניה שתוצמד לדרישת ליברמן לראשות ממשלה. כלומר שליברמן יטען שהוא יכול להעביר את וינטר מחנה, אך רק בתמורה לכך שישראל ביתנו תזכה בראשות הממשלה. וינטר מכחיש אפשרות כזאת והצהיר כי הוא שייך רק לגוש הימין וימליץ רק על נתניהו, אבל גם אצל יו"ר הליכוד חוששים מתרחיש כזה.
בתשובה לחוסר קבלת הנהגתם, במפלגת "ישר!" פועלים להגדיל את הפער מבנט וליברמן כדי לשלול לגיטימציה לצירים עוקפים שלהם לראשות הממשלה
בתשובה לחוסר קבלת הנהגתם, במפלגת "ישר!" פועלים להגדיל את הפער מבנט וליברמן כדי לשלול לגיטימציה לצירים עוקפים שלהם לראשות הממשלה. במפלגתו של איזנקוט גם דוחים את הביקורת מיריביהם מבית על "סילמנים" אפשריים שיערקו ממפלגתם. "לא אנחנו הבאנו את הסילמנים לעולם ואנחנו עשינו הכל שלא יהיו תופעות מהסוג הזה: איזנקוט וידא עם כל אחד מהמועמדים של הרשימה שהוא לא מתנגד לזכויות להט"ב, שהוא לא תומך בחוקי ההפיכה המשטרית כמו שינוי הועדה לבחירת שופטים שנבטל, שהוא שותף לתפיסת העולם גם בסוגיות דת ומדינה, ובחובה להחליף את נתניהו גם ברוב ציוני מוחלט של פחות מ-61 ובכל דרך בזמן שנתניהו מחזיק קואליציה ללא רוב ציוני כלל, מבלי לעשות מו"מ עם הערבים", אמרו שם.
התרחיש האחרון הוא לא רק תרגיל פוליטי שנרקח בחדרי חדרים, אלא אמירה ברורה בקמפיין של איזנקוט. אם גוש השינוי יגיע לרוב ציוני על פני גוש נתניהו גם ללא הגעה ל-61, הוא לכל הפחות יחליף את הממשלה כדי שנתניהו לא יהיה בראשות ממשלת מעבר אם יהיו בחירות נוספות. זה תרחיש שברקע הסקרים הצמודים, מתחיל להישמע לא מעט במערכת הפוליטית. 41 יום לקלפי והכל עדיין פתוח.
