באחד הלילות הראשונים בהם ישבתי בתא תקיפה מבצעי, רגעים לפני אישור תקיפה של מטרה בעזה במבצע "עופרת יצוקה", התחדדה בי ההבנה עד כמה גדול הפער בין האופן שבו מלחמות נראות מבחוץ לבין האופן שבו הן מתנהלות בפועל. על המסכים הופיעו נתוני המודיעין, צילומי אוויר, הערכות מבצעיות וחוות הדעת המשפטית. בחדר ישבו מפקדים, לוחמים, אנשי מודיעין ויועצים משפטיים, וכולם התמודדו עם אותה שאלה: כיצד ניתן לפגוע ביעד טרור תוך מזעור עד איפוס הפגיעה בבלתי-מעורבים, בסביבת הלחימה הצפופה והקשה בעולם.
בכל פעם שאני נחשף לתיאורים פשטניים של פעילות צה"ל או לטענות המציגות את השדה המבצעי כזירה המתנהלת ללא בלמים, פיקוח ולבטים – אני שב לחוויה המעצבת ההיא. כמי שזכה להיות מעורב בהקמת מערך הייעוץ המשפטי האופרטיבי בחירום לצה"ל, לרבות בתאי התקיפה עצמם, ברור לי כבר עתה עד כמה התמונה המתוארת בסרט (בו, כמו מרבית אזרחי ישראל, טרם צפיתי) מעוותת מיסודה.
במשך שנים פיתחו בחיל האוויר, באגף המודיעין ובפרקליטות הצבאית מנגנונים, נהלים ומתודולוגיות שנועדו להבטיח עמידה בדיני הלחימה גם בתנאי קרב בלתי-אפשריים. אין המדובר רק בציות לדין הבינלאומי, אלא במאמץ מתמשך לשלב בין הצורך המבצעי לצמצום הנזק האגבי.
תקיפה בעזה
(צילום: BASHAR TALEB / AFP)
כך למשל נולדה פרקטיקת "הקש בגג" ליישום עקרון האבחנה והמידתיות וכך גם בבחינת מעמדם של בתי פעילי טרור המשמשים לצרכים צבאיים. חידושים אלה הפכו לאורך השנים למושא לימוד בקרב בתי ספר למשפט צבאי ברחבי עולם, דווקא משום שנועדו להתמודד עם מציאות שבה האויב פועל מתוך סביבה אזרחית, תוך הפרה בוטה של דיני הלחימה.
גם בזירה ההסברתית למדנו שיעור חשוב. לאחר דוח גולדסטון בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", התברר כי לא די לפעול נכון; צריך גם להסביר נכון ובזמן. התקשינו תחילה להתמודד עם הנרטיב שנבנה סביב המערכה ורק בהמשך, הצגת ממצאים מבוססי חקירה הביאו לשינוי משמעותי בעמדת הקהילה הבינלאומית ביחס לפעילות צה"ל במבצע ההוא. הלקח ברור: בהינתן חלל ריק, אחרים ממלאים אותו. במובנים רבים, זו הקרקע שעליה צומחות גם "יצירות" דוגמת הסרט נז"א.
לכן, הדיון סביב הסרט לא צריך להתמקד בשאלה אם מותר לבקר את צה"ל. כמובן שמותר. השאלה היא האם הביקורת משקפת את מלוא התמונה; האם היא מעניקה מקום למורכבות המבצעית, לביצועיהם יוצאי הדופן של טייסי חיל האוויר, לטוהר הנשק ולמאמצים המודיעיניים והמשפטיים להפללת מטרה – וכל זאת תחת הנסיבות החריגות ביותר של המאבק בצבאות טרור.
מעבר לשאלות העובדתיות והמשפטיות ניצבת גם שאלת האחריות האזרחית. בדמוקרטיה ניתן לחלוק על הממשלה, אך קיימת חובה בסיסית שלא לתרום ביודעין ליצירת נרטיב מעוות המשמש כלי בידי מי שמבקשים לפגוע במדינה ובאזרחיה
אך מעבר לשאלות העובדתיות והמשפטיות ניצבת גם שאלת האחריות האזרחית. בדמוקרטיה ניתן לחלוק על הממשלה, אך קיימת חובה בסיסית שלא לתרום ביודעין ליצירת נרטיב מעוות המשמש כלי בידי מי שמבקשים לפגוע במדינה ובאזרחיה. האנטישמי אינו זקוק בדרך כלל לעובדות; הוא מחפש צידוק נוסף לשנאתו, עוד תמונה, עוד ציטוט, עוד סרט שיספק לו לגיטימציה. במובן זה, גם בעצומת התמיכה של 1,500 קולנוענים ישראלים בסרט ויוצריו יש טעם לפגם, שדומה כי נובע בין היתר מבורות.
ביקורת היא זכות. ביקורת אחראית היא מעלה. אך התעלמות מההקשר, טשטוש העובדות והענקת תחמושת למבקשי רעתה של ישראל, אינם ביטוי לאומץ אזרחי. זהו עיוורון. וזהו ביטוי חמור לוויתור על האחריות האזרחית המינימלית שכל חברה רשאית לצפות לה מבניה, בפרט בעת מלחמה.
אבי כאלו כיהן כיועץ המשפטי לפיקוד הדרום
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.26
