וזה מה שאמר השר לענייני איומים, האיש שיושב בקומה ה-14 בקריה, ישראל כ"ץ, ה-מומחה במקומותינו לפתיחת שערי הגיהינום, בטקס הממלכתי לחללי מלחמת יום הכיפורים: "אם ייחטף חייל או אזרח ישראלי אחד, העיר עזה כולה, על בתיה ומגדלי הטרור שלה תפונה דרומה ממיליון תושביה ותטופל באותה הדרך שבה טופלו רפיח ובית חאנון". באותה נשימה, אגב, הוא גם לא פסח על איראן וטורקיה. כולם היו ונשארו בסל הביצים שלו.
אז נכון, כ"ץ הוא לא שר הביטחון הראשון שאוהב לעשות את זה. יואב גלנט, השר שקדם לו, דיבר על תגובות "קטלניות"; אמר ש"לא נסבול" – מה שכן סבלנו; הבטיח ש"נרדוף ונשיג" – רדפנו ולא תמיד השגנו; ובעיקר הזכיר, כמה פעמים שהחמאס "מבין רק כוח".
שר הביטחון כ"ץ
(צילום: שלו שלום)
גם ברקורד של בני גנץ, משה יעלון או אביגדור ליברמן אפשר למצוא רצף של איומים מסוג "מחיר כבד", "מכה כואבת", או "יד קשה". אבל כ"ץ, איך לומר זאת, הגדיל לעשות, וכל זאת בלי שהצטרך להעשיר את עולם הדימויים שלו. פתיחת שערי הגיהינום, בהטיות שונות, זה הז'אנר שלו, יחד עם אזכורים של רפיח ובית חאנון. במארס 2025, לאחר קריסת הפסקת האש, הודיע כי אם חמאס לא ישחרר את החטופים "ייפתחו שערי הגיהינום בעזה". ימים אחדים קודם לכן, באירוע לציון 33 שנים לפטירת מנחם בגין, הזהיר כי: "שערי עזה יינעלו ושערי הגיהינום ייפתחו". וביולי חזר על אותה מטבע לשון: אם החטופים לא ישוחררו, "ייפתחו שערי הגיהינום". באוגוסט אותה שנה כבר התחבר ל"עיי החורבות", והזהיר שאם חמאס לא יסכים לתנאי ישראל, "עזה בירת החמאס תהפוך לרפיח ובית חאנון", אליהן בחר לחזור עכשיו: לא רק חמאס, לא רק תשתיות טרור, אלא העיר כולה - "מיליון תושבים" – שתשלם את המחיר. כאילו על זה גאוותו: פינוי של מאות אלפים ושיטוח המגדלים. או מה שנשאר מהם.
וכל זה, כאמור, בטקס, שעם טיפה מאמץ, ותוך ויתור על הקריצה המכוערת לבייס, יכול היה להתכתב עם 7 באוקטובר, ולייצר טקסט שמתייחס לקונספציה, ליהירות, לחשבון הנפש המתבקש, למחיר הדמים הנורא שאין מילים לתאר כמה סבל וכאב הביא עמו. רק שכ"ץ כמו כ"ץ – איש לא ייקח ממנו את שערי הגיהינום ואת עיי החורבות. גם לא כשמדינת ישראל נשארה פעורת פה, המומה וחסרת יכולת להתמודד באופן אמיתי עם הנזק הלא אגבי של הסרט הרע, השקרי בחלקו הגדול, NAZA, שכל כך הרבה מילים נשפכו עליו שאין טעם לחזור עליהן כאן.
השאלה הגדולה היא מה בדיוק ציפה מר שערי הגיהינום להשיג? האם השר לעיי חורבות מחזיק מידע כלשהו, הערכה, או נאמר איזו תובנה שאיומים מהסוג הזה יעשו את העבודה?
השאלה הגדולה היא מה בדיוק ציפה מר שערי הגיהינום להשיג? האם השר לעיי חורבות מחזיק מידע כלשהו, הערכה, או נאמר איזו תובנה שאיומים מהסוג הזה יעשו את העבודה? שניסיון שלוש השנים האחרונות, או, אם רוצים, 21 השנים האחרונות, הוכיח שזה מה שעובד על ארגון חמאס? שהתגלה שם ראש אחד, לפחות, שלקח ברצינות את האיומים, אחד שיוריד עכשיו הנחיה לוותר על המאמץ לחטוף חייל או אזרח, בתמורה להבטחת שלומם של מיליון תושבי העיר עזה? ראש אחד בארגון הזה, שמיקם את תשתיות הטרור שלו בגני הילדים, בבתי הספר, בבתי החולים, ובמסגדים? במילים אחרות: מתי בדיוק סלוגנים של קמפיין בחירות הביאו לתועלת מבצעית, והחליפו את הצורך לבסס אסטרטגיה שתוכיח את עצמה בשעת מבחן? התשובות לכל השאלות, למרבה היגון והצער, ידועות. בטח ובטח כאשר מדובר בניסיון שהצטבר בעסקאות שהובילו לשחרור החטופים.
בקיבוץ שבו גדלתי הבדיחה בחדר האוכל הייתה שהקציצות נגמרו אבל לעומת זאת כבר אין "במקום". ויותר טוב מזה אין כדי לסכם את דברי השר הכושל. כשייגמרו לו האיומים נגלה שלאיש האחראי על מדיניות הביטחון של מדינת ישראל גם אין "במקום". וכך, בפעם המי יודע כמה, מי שייאלץ לאבחן את המחלה ולהציע תרופה יהיה הצבא. מר הנחיתי והוריתי, איימתי ואיימתי, יוכל להציע רק את הפירוטכניקה. רוח וצלצולים אבל גשם אין.
השאלה הגדולה היא מה בדיוק ציפה מר שערי הגיהינום להשיג? מתי בדיוק סלוגנים של קמפיין בחירות הביאו לתועלת מבצעית, והחליפו את הצורך לבסס אסטרטגיה שתוכיח את עצמה בשעת מבחן?
פורסם לראשונה: 00:00, 23.09.26
