אתמול, בלוח השנה הקולקטיבי, הצביע התאריך אצל רבים מאוד מאיתנו על 7 באוקטובר, ולאורך היום היבהבה בתודעה השעה 06:29, מלווה בהד השאלה של רומי סויסה בת השש משדרות: "אתם של ישראל, אתם של ישראל?"
היום, התעוררה מדינת ישראל הפצועה, השסועה, המייחלת לריפוי ולשינוי, אל שגרת "אחרי החגים" בואכה הבחירות הגורליות ביותר בתולדותינו בעשורים האחרונים. אבל איך נדאג לכך שמחר יהיה אחרת? איך נצליח לרתום את קטר הזכרונות הכואבים משלוש השנים האחרונות, אל רכבת העתיד שאנחנו, הנוסעים שנמצאים בה, מבינים שזו נקודת הזמן הקריטית הלאומית לעבור בה ממצב חירום של הנפש, שאכן, עדיין יש להתעקש לרפא, לכזה שמצליח לדמיין ולכונן את המחר שאנחנו חייבים להביא?
הייתה זו הפילוסופית היהודייה-גרמנייה חנה ארנדט, שחקרה את הנאציזם ואת הבנאליות של הרוע, שטבעה את המושג "נאטליטי" (Natality) – לידתיות – היכולת שלנו כאומה וכיחידים ללדת מתוכנו בכל רגע נתון מציאות שונה והתחלה חדשה, מזו שהובלנו אליה. לא חלילה כדי למחוק את מה שהיה, אלא כדי שלא להפוך את ציר הזמן של הטראומה לכזה שמגדיר ומקבע אותנו לאורך זמן. בטח כאשר בעוד פחות משלושה שבועות נלך אל הקלפי, לבחור את המנהיגים שתפיסותיהם יתוו לנו את הדרך.
אותיות מפלגות פתק קלפי
(צילום: אבי מועלם)
ההבנה שאחרי טבח 7 באוקטובר ושלל המחדלים הנוראים שחווינו לפניו ואחריו, מדינת ישראל חייבת הנהגה חדשה היא עובדה שרירה וברורה, שמהווה ערובה קריטית להמשך התקיימותה. אלא שהשאלה הבסיסית היא האם נתעורר ב-28 באוקטובר ונגלה שהצלחנו להציב על ההגה מנהיגים שיובילו את ישראל לשוב ולהיות המדינה הליברלית, הדמוקרטית, המפותחת, הסולידרית והחזקה אל מול אויביה, שאינה מבריחה מתוכה את אזרחיה? או שהידרדרנו עוד להיות מדינת הלכה חשוכה ושסועה, טוטליטרית, נבערת וענייה, שמוחרמת בחברת העמים וגם על ידי לא מעט מאזרחיה שלה? האם נבחר בהנהגה מפקירה וכושלת, שתכליתה ורצונה לקבע את תחושת החירום, הרדיפות, הפילוג והטראומה, לטובת הישרדותה שלה, ולכן מרסקת כל תקווה לשינוי? או בהנהגה משקמת שתעסוק בריפוי, בנייה מחודשת של האמון בין מוסדות המדינה לבין האזרחים, ניקיון אורוות בשירות הציבורי, תיקון השבר העמוק בחינוך, בבריאות וברווחה, טיפול בבריחת המוחות, ביוקר המחיה ובביטחון האישי והלאומי, וכל מה שמצייר אופק ומייצר חזון?
זה בידיים שלנו ושל אלפי הישראלים שנדרשים ואף מתכננים לעלות על טיסות מרחבי הרילוקיישן והטיול הגדול ולהגיע להצביע בבחירות. על כולנו לדאוג שמתוך הזיכרון והשבר תיוולד האחריות לבניית עתיד שבו המנהיגים שנבחר יעשו הכל כדי לשמר את הזיכרון בלי לרסק את הנרטיב, ואף יכוננו ועדת חקירה ממלכתית שתהפוך כל אבן כדי לבדוק ולתעד איך קרה כל מה שקרה באמת. והתמורה הזו וההתמרה הזו הן שיוכיחו אם ישראל מסוגלת ומוכנה נפשית לעבור מפסיכולוגיה של הישרדות ורדיפה, לפסיכולוגיה של שיקום ובנייה.
כי אחרי שלוש שנים של גיהינום קיומי, מגיע לנו לא רק להיות מוגנים מפני העתיד. אנחנו קודם כל מייחלים שבכלל יהיה לנו עתיד. והעתיד הזה, ששורשיו הכואבים נמצאים גם ב-7 באוקטובר 2023, תלוי אך ורק בבחירות שנעשה ב-27 באוקטובר 2026.
