בשבוע שעבר הוצבו כאלף דגלי ישראל לאורך כבישי הגליל. זה לא היה מבצע ספונטני של אהבת מולדת, אלא מהלך פוליטי מתוכנן מראש של פעילי מפלגת הציונות הדתית, שידעו בדיוק כיצד לייצר פרובוקציה מול האוכלוסייה המקומית. כעבור ימים ספורים, כצפוי, הדגלים נתלשו. שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ מיהר לצאת בהצהרות לתקשורת, לקבוע כי “המצב בגליל הוא כמו ב-06.10 בגבול עזה”, ולהבטיח “להעתיק את מהפכת ההתיישבות מיהודה ושומרון לנגב ולגליל”. הקמפיין התחיל ונדמה כי ככל שהאדמה כאן תבער, כך ייטב למסרים הפוליטיים. לזכותם של אנשי המפלגה ייאמר שהם היחידים שמתייחסים ומכירים בסכנה הלאומית ביטחונית המבעבעת בגליל ומזעזעים את הקונספציה של ‘שקט בכל מחיר’. השרה אורית סטרוק היא מהיחידות מקרב שרי הממשלה שעסקו באמת בנושא בקדנציה האחרונה, ועדיין - ההתנהלות הזו היא כמו ביקור של פיל בחנות חרסינה.
(צילום: ריאן פרויס)
המציאות הביטחונית בגליל לא זקוקה לפרובוקציות כדי להיות נפיצה; היא בוערת בעצמה. אירועי “מאהל המריבה” בסמוך למג’ד אל-כרום וכרמיאל הוכיחו זאת היטב. בשטחי המרעה שהוחכרו כחוק בידי קק”ל, התייצבו נערים יהודיים שנראים כמו “נערי הגבעות” מיו”ש כדי לשמור על השטח מבלי שהיה שם עדר צאן ותוך הקמת מספר מאהלים שחלקם פלשו לשטחים פרטיים. הכיפות הגדולות והפאות המדובללות הביאו מיד לפחדים מצד המקומיים, ערבים ואף יהודים, שחששו מפני כניסתם של גורמים מתסיסים שאינם חיים את האזור והמרחב. התוצאה המיידית הייתה הפגנות של מאות ערבים מקומיים, כנראה מיעוט, שראו בכך ניסיון פלישה והקמת ‘התנחלות’ וחשפו את עמדותיהם הלאומניות הפרו-פלסטיניות המסוכנות והתנכרותם למדינת ישראל, זו שהוקמה בשנת 1948.
הקריאות שנשאו מאות המפגינים המשולהבים מכפרי האזור, בגיבוי פוליטיקאים ערבים שגם כן מיהרו בתיאבון רב להוסיף שמן למדורה, היו לאומניות ומסוכנות, ושוללות את עצם הקיום שלנו כאן: המפגינים צעקו “תחי פלסטין”, “האדמה הערבית חופשית”, וחגגו את פינוי המאהל מידי “החזירים היהודים שטימאו את האדמה”. כשהשייח’ ראאד סלאח, שהורשע בעבר בהסתה לטרור, מגיע לשטח לתדלק את האירוע - נורת האזהרה מהבהבת ומתריעה. בעקבות הפוטנציאל להתנגשויות אלימות, הורו גורמי הביטחון על נסיגה ופינוי המאהל, בעוד בקק”ל מנסים להרגיע את התסיסה בשטח.
תזכורת מצמררת וטראומטית
עבור תושבי יישובי משגב, הקולות האלה הם תזכורת מצמררת וטראומטית לימי פרעות “שומר החומות” במאי 2021, אז היו נצורים בבתיהם ולא יכלו לצאת במשך ימים לאחר חשיכה מחשש ללינצ’ים. אבל כל זה הוא אירוע ביטחוני אמיתי שדורש טיפול שורש והיערכות של רשויות הביטחון. גם חיזוק ההתיישבות היהודית באזור - שסובלת מנטישה קשה וממדיניות קרקעות מפלה - זו משימה ציונית בוערת.
אבל כאן בדיוק נכנסת הציניות הפוליטית המסוכנת. במקום שהמאבק הזה יונהג על ידי כלל הציבור הציוני ורשויות הביטחון, סמוטריץ’ ואנשיו הופכים אותו לזירת התגוששות של ימין ושמאל. הם מגיעים מבחוץ, זרים לחלוטין למרקם החיים המקומי, וצובעים את המורכבות המקומית בצבעים לאומניים שמשדרים ניסיון לדחוק ולגרש את החברה הערבית.
החיים המשותפים בגליל אינם דומים, ולא יכולים להיות דומים, למציאות ביהודה ושומרון. ערביי הצפון הם ישראלים שווי זכויות ושותפים בכלכלה ובחברה. הם לא הולכים לשום מקום, ואין שום תוכניות מגירה ישראליות “לגרש אותם”. מרביתם רואים עצמם שותפים לישראליות. החיים המשותפים בצפון הם לא כניעה לפחד - הם גזרת גורל שיש לה שותפים רבים משני הצדדים וצריך לשמור על כך.
