"אנחנו נמצאים במציאות היסטורית ומעצבים מחדש את כל המזרח התיכון לשנים הקרובות. מערך המילואים, מהרגע הראשון, נלחם כתף אל כתף צמוד לכוחות הסדירים עם אותן משימות, והוא ממשיך לעשות את זה עד היום". כך אמר תת-אלוף בני בן ארי, קצין מילואים ראשי בצה"ל (קמל"ר), כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, שהביא את מערך המילואים לממדים גדולים בהרבה, והפך אותו מעוגן עורפי לכוח לוחם מרכזי.
"להפוך את משרת המילואים למעמד לאומי". תא"ל בני בן ארי
(צילום: דובר צה"ל)
הגידול המספרי במערך המילואים הוא משמעותי מאוד. מספרים מדויקים אסורים לפרסום בשל מגבלות צנזורה, אך מאז 7 באוקטובר צמח המערך ביותר מ-130 אלף אנשי מילואים – לוחמים ותומכי לחימה. "אנחנו מבינים שלא נחזור ל-6 באוקטובר, ולכן בונים את מערך המילואים אחרת", הסביר תא"ל בן ארי. "פעם משרתי מילואים היו עושים 20 יום, פעם בשלוש שנים".
לא מעט צעדים נקט צה"ל בשלוש השנים האחרונות במטרה להגדיל ככל האפשר את מספר משרתי המילואים, במטרה להתמודד עם השחיקה העצומה, הכרוכה במאות ימי מילואים בשנה. בין השאר הוגדל היקף המשרתים מבין אלה שהשתחררו משירות סדיר; הוחזרו משרתים בלתי פעילים; הוארך גיל הפטור לתפקידים מסוימים כדי לאפשר רציפות תפקודית; והופעל צו פוקד מיוחד שאישר להחזיר לשירות עשרות אלפי משרתים שנגרעו בעבר מהמערך, על אף שהם עדיין בגיל שמחייב שירות מילואים.
בנוסף נערכו ימי מיצוי מטכ"ליים, במטרה להחזיר לשירות את אותם מילואימניקים שלא היו בשירות פעיל מסיבות שונות. בשנת 2025 בוצעו שמונה ימי מיצוי בהם השתתפו 16,111 איש. שיעור השיבוץ בהם הגיע ל-87%. בשנת 2026 התקיימו ארבעה ימים שכאלו, ובהם שובצו 94% מתוך 8,059 המשתתפים. התוצאה בין השאר היא הקמת לא מעט מסגרות מילואים חדשות, דוגמת חטיבת השומר ואוגדות 96 ו-38.
לא יכולים לייצר ודאות
אלא שהמספרים הללו, מרשימים ככל שיהיו, מסתירים מאחוריהם מציאות מטרידה של עומס בלתי נתפס. בזמן שחלק ניכר מהאוכלוסייה בישראל נותר מחוץ למעגל השירות בשל היעדר חוק גיוס שוויוני והשתמטות רחבת היקף, אותם מאות אלפים שכן מתייצבים קורסים תחת האלונקה.
תא"ל בן ארי מתריע בגלוי על השחיקה, ועל כך שהמערכת נמתחת עד הקצה: "בכל פעם שהיה איזשהו פיק, כל מי שקראנו לו הגיע. הבעיה היא שכבר אין לנו את היכולת לייצר ודאות. מילואימניק שיודע מתי הוא מגיע ומתי הוא מסיים, יכול לסדר את חייו. אבל המצב הוא לא כזה. לא הצלחנו לתת להם את הוודאות הזו בגלל התחממויות של חזיתות שונות, והם הוקפצו מפעם לפעם. האתגרים של מילואימניק בין הסבב הראשון, לסבב השלישי או החמישי הם מאוד שונים. זה משתנה מסבב לסבב בהמון היבטים. אנחנו בנקודה כזו שבה המשרתים איתנו על מלא, וגם כשנקרא להם בפעם הבאה הם יבואו, אבל כנראה שהם ישלמו מחירים כבדים במעטפת. המעטפת סביבם כבר קרובה לקצה".
לדברי קמל"ר, תחום התעסוקה הוא בעייתי במיוחד: "למשרת מילואים יש הגנה של 60 יום במקום העבודה מפני פיטורים. אבל מעסיק פרטי שמעסיק אצלו מישהו בתפקיד ניהולי, והעובד הזה לא נמצא שלושה חודשים, זה מכניס אותו למקום מאוד קשה. בסוף המנהלים יעדיפו מישהו שנמצא. המדינה בתחושה שנגמרה התקופה העצימה, שאין תמרון עמוק, אבל עדיין אנחנו צריכים כמויות של מילואים. אני גם חושב שמקומות העבודה שישמרו על אנשי המילואים ירוויחו מזה, כי בסוף אלה האנשים הכי טובים. מי שיידע להכיל משרת מילואים ירוויח בטווח הארוך".
מערכת הביטחון והממשלה מנסות לתת מענה לעומס גם באמצעות מעטפת נרחבת שגובשה בשורת החלטות ממשלה לאורך השנים (החל מקרנות סיוע ומענקים מיוחדים ב-2023, דרך מענקי משפחה, סיוע רגשי וסבסוד שכר לימוד ונופש ב-2024, ועד להרחבת המענים לסטודנטים, סיוע נפשי, וארנקים דיגיטליים ב-2025 וב-2026). נוסף על כך השיק אגף כוח האדם את תוכנית "מעגל השירות", תוכנית מטכ"לית שנועדה לצמצם שחיקה באמצעות סלים תקציביים ליחידות, ליווי נפשי, והכשרת בעלי תפקידים ייעודיים. מענים ממוקדים פותחו גם עבור אוכלוסיות בסיכון לשחיקה מוגברת כגון סטודנטים (באמצעות שיעורי עזר והתאמות אקדמיות) ועסקים קטנים של משרתי מילואים.
עדיין חסרים לנו לוחמים
אבל על אף כל המענים, ההתייצבות פעם אחר פעם תחת עומס עצום, תלויה בסופו של דבר באנשים עצמם. "אלה אנשים שהיו יותר אחד עם השני מאשר בבית, ולכן הם לא עוזבים אותנו, ומי שהתנדב בתחילת המלחמה, ממשיך איתנו", אומר תא"ל בן ארי. "זה לא פשוט להיות מילואימניק, זה מאתגר. אנחנו יודעים שלהפעיל משרת מילואים 100 יום בשנה זה שוחק אותו. אבל היום ברור לכולם, גם לצה"ל וגם למדינת ישראל ואזרחיה, שבלי מערך מילואים חזק, אנחנו נהיה באתגרים קשים. לשמחתי, למרות המחירים הבלתי נתפסים שמשלמים המשרתים – בדגש על לוחמים – גם בהקשרי פצועים והרוגים, גם פצועים נפשי, וגם מחירים אישיים של המעטפת, משרתי המילואים ממשיכים לבוא ולהילחם. יש פה פעם ראשונה הבנה גם של המדינה וגם של צה"ל שאנחנו אחראים על אנשי המילואים גם כשהם לא על מדים. בונים מנגנונים וכלים להתעסק באיש המילואים, וזה משהו שמשרתי המילואים רואים".
על פי קמל"ר, אין דרך אחרת: "אני חושב שהמלחמה הוכיחה בצורה הכי נחרצת את החשיבות האדירה שיש למערך המילואים בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, ואת החשיבות לשמור אותו כשיר, מאומן, ומצויד. כדי שהדבר הזה יצליח לעמוד לאורך זמן באתגרים שנכונו למדינת ישראל, חייבים להפוך את משרת המילואים למעמד לאומי. המדינה צריכה להכיר ולהוקיר אותו כאזרח הטוב ביותר שלה, על העובדה שהוא מסכן את חייו למענה. לצד זאת, כל המעטפת של משרתי המילואים צריכה סיוע: סיוע גדול יותר בבית, עם הילדים, במקומות העבודה, באוניברסיטאות. כדי להצליח לשמר את המעטפת לצד מילואים בעוצמות גבוהות אנחנו, צה"ל, חייבים לעשות כמה שניתן כדי לצמצם את העומס על המשרתים. אנחנו חסרים בלוחמים, זה לא סוד, והעומס נופל על המילואים. צה"ל צריך להיות גדול יותר. אני יודע לנצל את כל מערך המילואים עד הקצה, ועדיין חסרים לנו לוחמים".
על סף שלוש שנים ל-7 באוקטובר אמר תא"ל בן ארי: "אנחנו בימים מאוד משמעותיים. איבדנו הרבה חברים ופקודים. אני חושב שמערך המילואים הוא הגורם המאחד והמחבר של עם ישראל בהתמודדות במלחמה הזו. הוא מייצג את כולם ומראה שכשכולם מתאחדים אנחנו בלתי מנוצחים. המערך נלחם בכל הזירות, עמד בכל המשימות מול האויב, וחוזר ומנצח אותו שוב ושוב".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.10.26
