שלוש שנים לטבח השבעה באוקטובר והרבה השתנה. בחייהן של אלפי משפחות, בגבולותיה של מדינת ישראל, במצב של אויביה, ביכולותיה הצבאיות, הכלכליות, המדיניות ובתודעה הישראלית. מצבנו לא דומה כלל לזה של השבעה באוקטובר.
אבל אי אפשר לכתוב על השבעה באוקטובר מבלי להתייחס לבחירות שבפתח, ושם - לא הרבה השתנה. השחקנים שעל המגרש הם אותם שחקנים של קונספציית השבעה באוקטובר. כולם, ברמה כזו או אחרת, נגועים בתפיסות השגויות שהובילו לטבח. נתניהו כראש ממשלה, איזנקוט כרמטכ"ל לשעבר, בנט ולפיד כראשי ממשלה לשעבר שלא שינו דבר מהקונספציה, בנט כשר ביטחון, ליברמן שהיה שר ביטחון וחבר קבינט במשך שנים ואחרים. אבל עושה רושם שהבוחרים עצמם לא חיכו בכליון עיניים לדמויות חדשות שיופיעו. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שיוזמות חדשות כמו זו של גלעד ארדן ויולי אדלשטיין לא צלחו. את וינטר שמתנדנד על אחוז החסימה. הרי גם ארדן וגם וינטר, שניהם לחלוטין לא מזוהים עם מחדל הטבח ובכל זאת המצביעים לא נהרו בהמוניהם. התשובה היא כנראה במהות.
נתניהו חוגג ניצחון
(צילום: AP)
השבעה באוקטובר על פניו היה אמור להיות הגורם שיכריע בחירות. מבחינת השמאל, ההשוואה אולי נודדת לבחירות שאחרי רצח רבין בהן היה ברור למחנה השלום שנתניהו יפסיד את הבחירות. לא ייתכן שאחרי אירוע כזה, נתניהו, הדמון הגדול, ינצח את שמעון פרס. אבל בסוף מה שהכריע היתה המציאות. אילולא הרצח נתניהו היה מנצח אולי בפער גדול יותר, אבל ההשפעה של אוסלו, ההתנגדות הציבורית העזה, האלרגיה למושג "קורבנות השלום" ולנירמול הטרור הם אלה שהכריעו ונתניהו ניצח. למה? מאוד פשוט. כי הציבור היה חרד לחייו.
אותה חרדה לחיים כנראה תהיה שיקול גם בבחירות הקרובות. מאותה סיבה כל מועמד מבקש לבדל את עצמו או למצב את עצמו ולחילופין יריבו - ביחס לטבח, אבל הגישות הביטחוניות שלהם שונות. נתניהו אומר על עצמו שהשתנה לאורך השנים ובייחוד מאז השבעה באוקטובר. הוא היה זהיר מדי בעבר, קשוב יתר על המידה למערכת הביטחון וגם חשש מהביקורת הציבורית שהיתה אם היה מעביר ביקורת על מערכת הביטחון שהיתה מאותרגת לפני השבעה באוקטובר. השמאל באופן טבעי מאשים את נתניהו והימין בקונספציה שהובילה לטבח, בעוד שגם הוא חטא באותה קונספציה - כל אלה הם תגובה לידיעה שהחשש הביטחוני עדיין מהווה שיקול. בניסיון להתנער מהתפיסה השגויה שדבקה בשמאל, הוא הגיע למחוזות פחות מחמיאים: יש שמנסים לגמד את ההישגים המדהימים של ישראל תחת נתניהו רק כי זה יירשם גם לזכותו, יש מי שרוצים להאמין שנתניהו ידע ולא התריע למרות שהראיות מצביעות אחרת. חלקם חוזרים ואומרים שהיה אפשר לשחרר את כל החטופים מוקדם יותר, אבל שוכחים לציין את המחיר.
מה שיכול לנחם זה שגם הבוחרים, לפחות לפי הסקרים, כנראה לא השתנו יותר מדי ולא נחרדים מכך שאין דמות חדשה על המגרש
מה שיכול לנחם זה שגם הבוחרים, לפחות לפי הסקרים, כנראה לא השתנו יותר מדי ולא נחרדים מכך שאין דמות חדשה על המגרש. האם מה שקרה בבחירות 96' יחזור על עצמו? אין לדעת. אבל עבור השמאל רצח רבין ואז נצחון הימין היו מכה בלתי נסבלת וייתכן שאת השלכותיה רואים עד היום במרחק התהומי שנפער בין השמאל של רבין לשמאל של ימינו. אם לבחירות האלה יהיה אקורד סיום דומה, ניתן רק לשער לאן זה עוד עלול להתדרדר.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.10.26
