הקרב הממושך על מקומה של מערכת המשפט בישראל הפך לאחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות, אבל לצד המאבק הפוליטי המר, יש נתון על-זמני: מערכת השיפוט ומערכת התביעה הפכו לסמל לשירות איטי, מסורבל ומקרטע. התוצאה היא סבל לציבור ומשבר אמון כרוני במערכות. מתדיינים, לא משנה מאיזה שיוך פוליטי וחברתי, משלמים מחיר נפשי, כלכלי ומשפחתי כבד בשל הסחבת בהכרעות. אין פלא שתיאוריות קונספירציה והסתה מוצאות להן אוזן קשבת, לא רק מסיבות פוליטיות אלא גם מתוך מצוקה, תסכול וזעם.
לפני כחודש, בטקס הצהרת אמונים של שופטים במשכן נשיא המדינה, כינה נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית את אנשי הרשות השופטת "נבחרת שכל-כולה שחקני נשמה". "פועלים בה נושאי משרה שבחרו להקדיש את הניסיון, הידע והכישורים שלהם לשירות הציבור, מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה", תיאר עמית והזכיר את האתגרים שעימם התמודדה המערכת בתקופת הקורונה, המלחמה והמשברים החברתיים והכלכליים.
אלא שלצד ההון האנושי, המסירות לתפקיד והאתגרים החריגים, נותר כשל מתמשך. את האזרח הממתין להחלטה במשך שנים, לא מעניינים עילת הסבירות, פסקת ההתגברות או פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אלה נושאים מכריעים לגורל הדמוקרטיה הישראלית, ברור, אבל יש מהלכים לא פחות דרמטיים – ופחות שנויים במחלוקת – שניתן היה לעשות כבר אתמול לצורך שיפור השירות המשפטי לציבור. שוחחנו עם מבקרי המערכת ועם עורכי דין המצויים בקו הראשון מול רשויות האכיפה ובתי המשפט והצבנו שאלה אחת: מה צריך להשתנות?
החוק הוא "אות מתה"
השופט בדימוס מנחם פינקלשטיין, נציב תלונות הציבור על התביעה, מפנה את הזרקור אל "שני ליקויים קריטיים החוזרים על עצמם שוב ושוב".
הראשון: היעדר סד זמנים מחייב בקבלת החלטות בצמתים שונים של ההליך הפלילי. דוגמה בולטת לכך היא בקשות לאישור פתיחה בחקירה בנושאים רגישים או בעניינם של אישי ציבור. הנציבות טיפלה במקרים רבים שבהם בקשות והליכי בירור השתהו בלשכות הפרקליטות והיוע"משית במשך חודשים ארוכים ואף מספר שנים, ללא הצדקה עניינית. המלצות הנציבות לפעול לתיקון הדבר – לא יושמו עד כה.
לפי פינקלשטיין, הותרת אדם במצב של חוסר ודאות ממושך, כאשר עננה פלילית מרחפת מעל ראשו, "היא עינוי דין קשה ועלולה לפגוע בשמו הטוב ובזכותו להליך הוגן. עיכוב ממושך בקבלת החלטות פוגע ביכולת למצות את החקירה, מביא לשחיקת ראיות ולאובדן מוצגים, ולעיתים אף מוביל לסגירת תיקים חמורים – דבר המותיר את נפגעי העבירה ללא סעד. בנוסף, השתהות בקבלת החלטות משמשת כר פורה לטענות בדבר אכיפה בררנית ושיקולים זרים".
בעיה נוספת היא היעדר מענה לפניות אזרחים, או מתן מענה חלקי. החוק והנחיות היועמ"ש מחייבים את עובד הציבור להשיב בכתב, מענה ראשוני לכל הפחות, לפניות רשמיות, בתוך 45 ימים. "בפועל, פניות רבות נותרות ללא מענה זמן רב. נכון שיש על האכיפה והתביעה עומס רב, אבל אין בכך הצדקה לחרוג מלוחות הזמנים הקבועים בדין. היעדר מענה מונע מהצדדים להליך לקבל עדכון בסיסי על מצב הטיפול בעניינם ופוגע ביכולתם לממש זכויות שמגיעות להם לפי חוק, כמו למשל הגשת ערר". השילוב המצטבר של עיכוב מתמשך בקבלת החלטות והיעדר מענה ראוי, חותר תחת חובת ההגינות ומזין טענות לאכיפה בלתי שוויונית. "קביעת סדי זמנים קשיחים ומחייבים לקבלת החלטות שונות, ודאי בעניינים ציבוריים או בעלי רגישות מיוחדת, והקפדה על חובת המענה הראוי, הן לא רק יעדים מינהליים – זו אבן יסוד בדרך להבטיח הגנה על זכויות האזרח ולשקם את אמון הציבור במערכת המשפט".
דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע
(צילום: הרצל יוסף)
כדי שהנציבות תמשיך לפעול לתיקון הליקויים, טוען פינקלשטיין, נדרש גם תיקון החוק שמכוחו היא פועלת, כדי להרחיב את סמכויותיה. "אני מקווה שחוק הנציבות יתוקן בהקדם, באופן שיגביר את תרומתנו לטיוב המערכת המשפטית בכללותה".
נציב התלונות על השופטים, אשר קולה, סגן נשיא בית משפט מחוזי בעברו, מציב בראש סדר העדיפויות את קיצור משך ההליכים ואת הזמן שחולף מסיום שמיעת הראיות ועד למתן פסק הדין. "יש אלפי תיקים שבירורם מתעכב מעל שלוש שנים ומאות תיקים שמתעכבים מעל חמש שנים", הוא מסביר. "ועוד מיני 'משפטים תקשורתיים' הנמשכים למעלה מעשור וסופם אינו נראה באופק. הליך במדינת ישראל אורך פי שניים ויותר מאשר ברוב מדינות העולם. נוסו כל מיני דרכי פתרון, כמו תיקון תקנות סדר הדין האזרחי ועוד, אולם למרבה הצער שינוי משמעותי טרם מורגש".
עו"ד נדב ויסמן: "יש לגייס לעזרתנו את הקדמה. לפחות בתביעות הפשוטות, ראוי שלאחר הגשת התביעה וההגנה הצדדים יקבלו הצעת פשרה שתיערך על ידי בינה מלאכותית ותיבחן על ידי עוזר משפטי"
קולה מציג לדוגמה את תיק אסון נחל צפית. "האסון הנורא אירע לפני קרוב לתשע שנים ופסק הדין טרם הפך לחלוט. שוו בנפשכם את נפגעי העבירה המבקשים סוף-סוף לראות כי ההליך הסתיים והנאשמים באו על עונשם. גם לנאשמים נגרם עינוי דין של ממש. אפקט ההרתעה מאבד אף הוא את ערכו, כשהעונש נגזר ומבוצע למעלה מעשור לאחר ביצוע העבירה. ובעיקר, אמון הציבור במערכת בתי המשפט הולך ונשחק. אדם המצפה יותר מחמש שנים לצדק מאבד תקווה ומאבד את האמון שיש לו במערכת".
חשוב לציין ולהדגיש כי העיכובים אינם רק באחריות בתי המשפט – גורמים רבים שותפים לכך: עורכי הדין, שירות המבחן שאמור לספק תסקירים, משטרת ישראל שאחראית על החקירה, שירות בתי הסוהר ועוד. עם זאת, חלק מהעיכוב בדין נובע ממחסור בשופטים, וחלקו מהעומס המוטל עליהם, וחלק מהתנהלות השופטים עצמם. קולה מצביע למשל על כשלים בפיקוח על מועדי ההכרעה.
יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן
(צילום: עמית שאבי)
"מתוך התלונות בהן טיפלנו ונמצאו מוצדקות כ-90 אחוז עסקו בעיכובים בניהול ההליך ובעיקר בעיכוב במתן פסק דין. לא מדובר בגזירת גורל. החוק קובע מועד מדויק למתן פסק דין – בהליך אזרחי רגיל תוך 90 יום, בהליכים אזרחיים מהירים פסק הדין צריך להינתן במועדים קצרים יותר, ובהליך פלילי תוך 30 יום. המחוקק אף קבע חובת דיווח על עיכוב במתן פסק הדין לנשיא הערכאה הרלוונטי". אלא שבמרבית התלונות שנמצאו מוצדקות לא קיימו השופטים את חובת הדיווח המוטלת עליהם והפיקוח על המועדים היה לא אפקטיבי.
יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן: "אזרח יכול להיות בסטטוס 'חשוד' תקופה כמעט בלתי מוגבלת של זמן. הליכים פליליים שלא נגמרים גובים מחיר שהוא לעיתים גבוה מהעונש בהרשעה"
לדברי הנציב קולה, חוק סדר הדין הפלילי, שקובע כי מרגע שנפתח דיון הראיות במשפט הדיונים צריכים להימשך ברציפות עד סיום, הוא למעשה "אות מתה", שכן בפועל קשה, אם לא בלתי אפשרי, לשמוע דיונים מיום ליום. "די לנו אם דיונים יישמעו יומיים-שלושה בכל שבוע", הוא טוען. לדבריו, החוק מיושן וצריך לנסחו מחדש ואולי אף לשקול מעבר לשיטה שבה השופט הוא זה שמכתיב את סדר הצגת הראיות וחשיבותן. "נדרש שידוד מערכות כללי וחשיבה מחוץ לקופסה. רק בדרך זו נוכל להגביר את אמון הציבור במערכת", הוא פוסק.
יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, שהוביל במרץ את חוקי המהפכה המשפטית, טוען עדיין כי "ללא תיקון במערך הכוחות בין הרשויות וחיזוק הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת המשפט, הזכויות של האזרחים אל מול המדינה ימשיכו להיפגע". בקדנציה החולפת הוא קיים מספר ישיבות בהן דנו בהצעה לחוקק חוק שיטיל מגבלות על משך זמן החקירה וההעמדה לדין, אך החוק לא התקדם.
"בישראל אזרח יכול להיות בסטטוס 'חשוד' תקופה כמעט בלתי מוגבלת של זמן", הוא מסביר. "ההצעה קובעת שמרגע חקירתו של אדם באזהרה עד לקבלת הכרעה סופית בעניינו – לסגירת תיק או להגשת כתב אישום – יעבור פרק זמן קצר ביותר. במקרי קיצון ובחקירות מורכבות יהיה פרק זמן מקסימלי של שנתיים, וגם הוא צריך להתקצר בעתיד. הליכים פליליים שלא נגמרים משמשים פעמים רבות לפגיעה בחשודים וגובים מחיר נפשי, כלכלי ומשפחתי שהוא לעיתים גבוה בהרבה מהעונש על ההרשעה בעבירה".
מגפה ושמה סחבת
לעו"ד עופר ברטל, ממשרד ברטל-כהן, שורת הצעות ארוכה לייעול השירות שמקבל האזרח ממערכת המשפט:
"ברמת המשטרה – הגבלת משך החקירה, כשצריך לקבוע 'שסתום ביטחון' על פיו ניתן יהיה להאריך את התקופה לתיקים הגדולים. בנוסף צריך להגדיר מחדש את שלב הבדיקה בטרם החלטה רשמית על החקירה עצמה. בבדיקה, לא ניתן יהיה להזמין חשוד לחקירה או תשאול, והיא תהיה חסויה. בסיום הבדיקה, קצין בכיר יוכל להחליט לפתוח בחקירה.
"צריך לקבוע בחוק כמה זמן יכול סנגור לפגוש לקוח, לאחר שהוא הוזמן לחקירה והם נפגשים לראשונה. היום לא ניתן זמן רב ואין לכך התייחסות בחוק. לפי הצעתי, החזקת חשוד במעצר בתנאים שאינם מכבדים אותו כאדם – כגון קיום פרעושים או בגבגים – תהיה עילה לשחרורו, מלבד בעבירות חמורות ביותר, ויינקטו צעדים נגד מפקדי בתי מעצר במקרים של פגיעה בכבוד האדם.
"הרעה החולה המרכזית בתביעה, היא חלוף הזמן עד להחלטה אם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק. יש להגביל תקופה זו פרט למקרים או תיקים מיוחדים – כפי שיקבע פרקליט בכיר מאוד. זה ידרוש מהפרקליטות לייעל את עבודתה. אני גם מציע שבכל תיק גדול או חשוב, כפי שיוגדר, תינתן עמדת איפכא מסתברא של פרקליט בכיר, כך יימנעו טעויות גדולות.
"בתיקים חמורים, שימועים בטרם החלטה על כתב אישום ייערכו בפני שופטים בדימוס ולא בפני פרקליטים. השופט יוכל לדבר עם התביעה וההגנה לחוד ולקבל תקציר תיק, ומוצע גם לקבוע כי על השופט להחליט תוך שבועיים מתום השימוע.
נציב התלונות על התביעה, מנחם פינקלשטיין
(צילום: שאול גולן)
"בהשקה שבין המשטרה לפרקליטות מומלץ להקטין למינימום את התיקים שמלווים על ידי פרקליט בעת שהם נחקרים. ליווי חקירה הפך נפוץ וגורם לכך שבין המשטרה לפרקליטות נוצרת אחידות מחשבה – הפרקליט הופך לשוטר והשוטר לפרקליט. ועוד: להקטין למינימום את מספר הבקשות למעצר עד תום ההליכים. לייחד אותן לתיקים בעלי חומרה מיוחדת.
"בפרקליטות האזרחית, יש לנהל תיקים במיקור חוץ, על ידי משרדי עורכי דין פרטיים שיוגבלו בזמנים, פרט לתיקים שעוסקים בעמוד השדרה של השלטון והפעלת סמכות שלטונית. לאחר קבלת פסק דין, הפרקליטות תכתוב לאותו משרד ממשלתי מה היו טעויותיו. בתיק פלילי תכתוב הפרקליטות למשטרה מה היו טעויותיה.
"בבתי המשפט: ראשית, צריך למנות שופטים רבים נוספים. התביעה לא תערער על זיכוי נאשם, מלבד במקרים חריגים. לצד זאת, קל יהיה יותר לערער על קביעות עובדתיות של בתי המשפט. פרט לתיקים מאוד גדולים או מיוחדים – תהיה מגבלת זמן לפי חומרתו של כל תיק, גודלו, הסכום הנתבע, או חשיבותו. מי שיקבע את משך הזמן יהיה הנשיא של אותו בית משפט. כך גם בבית המשפט העליון ובבג"ץ.
"בכל תיק בשלום ובמחוזי, אזרחיים ופליליים – תהיה חובת גישור אצל מגשר שופט, שיוכל לאכוף החלטות עד רף מסוים, פרט למקרים מיוחדים.
"בתיקים אזרחיים יוטלו הוצאות נכבדות על צדדים, אם בית המשפט יתרשם שניצלו את ההליכים שלא בצדק. במשפטים פליליים – ייקנסו הנאשמים בקנסות גבוהים. גם ערכאות הערעור יוגבלו בזמן ובהיקף פסקי דינן".
עו"ד נדב ויסמן, שותף במחלקת הליטיגציה של פירמת עורכי הדין מיתר, מציע להתמקד בייעול ההליך האזרחי והפלילי, בלי לוותר על זכויות הנאשמים ועל עצמאות המערכת. "המתקפה שלוחת הרסן על מערכת המשפט, לא פוטרת אותנו מדיון בשינויים הנדרשים במערכת כדי לשפרה ולאפשר לה לבצע את ייעודה – אכיפת דין וצדק בדרך אפקטיבית ויעילה לטובת הכלל והפרט", אומר ויסמן.
נציב התלונות על השופטים, אשר קולה
(צילום: אתר הרשות השופטת)
"במשפט האזרחי – בישראל נפתחים מדי שנה כמיליון(!) הליכים משפטיים איתם מתמודדים פחות מאלף שופטים. כיצד נייעל אותם? התשובה לא מורכבת: עלינו לחתור לכך שמערכת המשפט תעסוק רק במחלוקות אמיתיות. בישראל משתלם לנתבע למשוך הליכים עד אין קץ בטענות סרק. לתובע, מאידך, יש אינטרס לנפח את תביעתו פי חמישה ויותר. אין מחיר לשקר ולסרבול ההליך.
נציב התלונות על השופטים, אשר קולה: "הליך במדינת ישראל אורך פי שניים ויותר מאשר ברוב מדינות העולם. אדם המצפה יותר מחמש שנים לצדק מאבד תקווה ומאבד את האמון שיש לו במערכת"
"כדי לטפל בכך יש לנקוט שני צעדים פשוטים: ראשית, לפחות במחלוקות מסחריות, יש לחייב את הצד המפסיד בהוצאות משפט ריאליות ובריבית פיגורים. שנית, יש לנקוט יד קשה, פלילית, כנגד מי שמעיזים לשקר בעדות או בתצהיר. שילוב שני אלה יביא להפחתת הליכי סרק ומיקוד במחלוקות אמיתיות. התובע יירתע מלשקר והנתבע ירתע מלהכחיש תביעה מוצדקת. שני הצדדים יידעו שיש מחיר ממשי לניהול הליך מיותר.
"בצד האמצעים הקלאסיים יש לגייס לעזרתנו את הקדמה. לפחות בתביעות הפשוטות, ראוי שלאחר הגשת התביעה וההגנה הצדדים יקבלו הצעת פשרה שתיערך על ידי בינה מלאכותית ותיבחן על ידי עוזר משפטי. הסכמה לפשרה תסיים את ההליך בתוך שבועות ספורים. בהיעדר הסכמה, מערכת טכנולוגית יכולה לנהל הצעות פשרה שיוזנו על ידי הצדדים ללא חשיפה לצד שכנגד עד להגעה לפשרה או לקרבה המאפשרת פישור או גישור. השופטים ידונו רק במחלוקות מורכבות, שבהן הצדדים מאמינים באמת בצדקתם ונחושים לבררן ולשאת בעלויות הכרוכות בכך.
"המשפט הפלילי עוסק במעשים החמורים ביותר של אדם כנגד חברו וכנגד החברה, וראוי שיעוצב בהתאם. אכיפה רצינית של המשפט הפלילי מחייבת השקעה ממשלתית משמעותית במשטרה, בפרקליטות, בבתי המשפט, בשב״ס, בשירותי השיקום והחינוך.
"בישראל, למרבה הצער, העונשים קלים מדי ואינם מרתיעים עבריינים. אדם שביודעין יצא מביתו כדי לבצע עבירה, מן הדין שיישפט במלוא חומרת הדין וייכלא לתקופה ארוכה, תוך הבטחת זכויותיו כנאשם ותנאי כליאתו. מאידך, אין מקום למעצר נרחב של חשודים לפני משפט, ויש לשפר את ההשקעה בשיקום עבריינים. הפתרון גם כאן מצוי אפוא בהתמקדות בעיקר – חקירה מהירה ואפקטיבית, העמדה לדין ללא פשרות והטלת עונשים חמורים ומרתיעים על עבריינים מובהקים".
גם עו"ד פיני רובין, ראש משרד גורניצקי ושות', מסכים כי "מזה שנים לוקה המערכת השיפוטית במחלה קשה של סחבת. כמעט מגפה. הסחבת נובעת בעיקרה מעומס תיקים בלתי נסבל, ממחסור בשופטים ומחולשת המערכת. בכך נפגע קשות השירות לאזרח וזוהי הרפורמה האמיתית הנחוצה, שבה כדאי להתרכז ולשפר, להבדיל מהצעות הזויות אחרות, ממוחם הקודח של יריב ורוטמן. חרף פגם זה של התמשכות ההליכים המשפטיים, שאין להקל בו ראש, חשוב להדגיש שמערכת השיפוט על שופטיה ונשיאיה היא, בהכללה וללא מליצה, מקצועית לתפארת מדינת ישראל.
עו"ד פיני רובין
(צילום: יאיר שגיא)
"בזמנו הייתי חבר ועדת אור לבחינת מבנה בתי המשפט בישראל וייעולו. חברי הוועדה היו שני שופטי בית המשפט העליון, השופט תיאודור אור (יו״ר), והשופטת טובה שטרסברג כהן, ד״ר אמנון גולדנברג, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, עליו השלום, ופרופ׳ ברוך ברכה ז״ל. כולנו מנוסים ויודעי דין. ראיינו ושמענו עשרות מומחים ושאינם מומחים ויצא מתחת ידינו דוח שמנקז באופן שונה מבעבר את סמכויות בתי המשפט השונים ועוד מיני המלצות, שחלקן הגדול אומץ.
עו"ד פיני רובין: "בצוק העיתים ובלית ברירה, צריך לאמץ הפנייה לבוררות חובה - עם ערכאת ערעור בוררותית. יש בכך ניחוח של הפרטה של עולם השיפוט, אך היא תהיה מוגבלת למקרים מתאימים"
"מאז חלפו שנים ולדאבוני שינוי דרמטי לטובה לא אירע. גם תקנות סדר הדין האזרחי החדשות משנת 2018 (שאף הן כבר אינן חדשות) לא הביאו בשורה. עקב אכילס העיקרי נותר בעינו, והוא משכם של הדיונים. זוהי צרה צרורה שמלווה גם בתי משפט ברחבי העולם.
"למוד ניסיון אומר שלבעיית הסחבת אין פתרון קסם, שהרי חייבים לרדת לחקר האמת. גם הוספת שופטים רבים אינה פתרון אידיאלי, לא רק מפאת הקושי התקציבי, אלא שבנוסף הניסיון מלמד שככל שהמערכת תהיה יעילה יותר כן ירבו מתדייניה.
"בזמנו השתרשה המחשבה שהליכי גישור יביאו את הגאולה, ואכן, הם הועילו (בוודאי בתחום האזרחי, וגם, במידת מה, בתחום הפלילי). הועילו, אך לא פתרו. גם הוספת ערכאה רביעית, בין בית המשפט המחוזי לבין בית המשפט העליון, אשר נבחנה על ידי ועדת אור, לא אומצה מטעמים שונים.
אז מהם הפתרונות להתמשכות ההליכים ולעומס הגובר?
"בצוק העיתים ובלית ברירה, אחזור על מחשבתי משכבר השנים, לאמץ הפניה לבוררות חובה, מקום שבית המשפט יסבור (תחת רשימת קריטריונים שיקבעו) שהמחלוקת העסקית או הנזיקית הספציפית שבפניו מתאימה לבוררות. בוררות - עם ערכאת ערעור בוררותית. הדבר כמובן יפה למחלוקות אזרחיות ואינו פותר מחלוקות פליליות. לא נעלם ממני שיש בכך ניחוח של מעין 'הפרטה' חלקית של עולם ואולם השיפוט, אך היא תהיה מוגבלת לשיקול דעתו של בית המשפט במקרים מתאימים.
"בג״ץ הוא 'חיה אחרת', מוזרה ומועילה כאחד. גם ערכאת הבג״ץ עמוסה לעייפה (וביתר שאת באין מינוי שופטים לבית המשפט העליון) וגם אותה ניתן לייעל ולהשחיז בניפוי עתירות שאינן הכרחיות להכרעה עקרונית אקוטית ושאין להן עניין ציבורי ממשי. במקביל רצוי לצמצם במידת מה את השפיטות ואת זכות העמידה (באופן שלא כל דכפין ייתי ויתדיין בפני בג״ץ). אמת, יש לכך מחיר לא פשוט, שחלק מההתדיינויות לא יישמעו בפני בג״ץ אלא בפני בית משפט מחוזי מינהלי, אבל גם זה הרע במיעוטו".
תשובת המערכת
הנהלת בתי המשפט, שהתבקשה להגיב, מציינת מצידה שהמערכת נמצאת במקום השמיני ובציון מעל הממוצע (בין משרדי הממשלה) במדד שביעות הרצון הציבורית.
לדברי מנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל: ״המטרה היא להשתמש במשוב מהציבור כדי לשפר באופן מתמשך את נגישות השירות, את זמני המענה, את בהירות המידע ואת הממשק של הציבור עם מערכת בתי המשפט. בכל שינוי בתהליכי העבודה, בטכנולוגיה, בבינוי ובניהול התיקים, עלינו לשאול כיצד הוא מסייע להעניק שירות נגיש, פשוט, מהיר ומדויק יותר, וכיצד הוא מפחית את הנטל".
מנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל
(צילום: מיכאל קרמר)
בהנהלת בתי המשפט מצביעים על כמה מהלכים שנועדו לשפר את השירות: "מוקד מרכז המידע – נותן כיום מענה לכמיליון שיחות בשנה; כ-700 אלף שיחות נענות על ידי נציגים והיתר באמצעות מענה אוטומטי. המעבר למוקד חדש ולניהול ידע מבוסס AI נועד לאפשר לציבור לקבל מידע מהיר, מדויק ואחיד יותר, לצמצם זמני המתנה ופניות חוזרות ולהגדיל את היכולת לקבל מענה כבר בפנייה הראשונה.
"פיילוט 'מזכירות יוזמת' שמטרתו להפוך את מזכירות בית המשפט לגורם אקטיבי יותר בקידום הטיפול בתיק – המטרה היא לייעל את עבודת המזכירות לקצר את חיי התיק ולהביא אותו לבשלות לקראת הדיון במהירות רבה יותר.
"תיעוד דיונים - הקלטות דיונים ותמלול באמצעות מכונה והכתבה קולית: השימוש בהקלטה ובתמלול טכנולוגי נועד לשפר את הדיוק והיעילות בתיעוד הדיון ולצמצם את הזמן המוקדש לפעולות טכניות. בכך ניתן לפנות יותר מזמן הדיון ומהזמן השיפוטי לעיסוק בהליך עצמו, ולתרום לדיון יעיל ורציף יותר עבור בעלי הדין".
