היד המלטפת מהבית הלבן לא נשלחה לעברו של נתניהו, דווקא בימים אלו שבהם הוא זקוק יותר מכל לברכה נשיאותית, פירגון טראמפי, מחווה שתציג את ראש ממשלת ישראל כפי שהוא משתוקק לעמוד על הבמה: מנהיג מליגה אחרת ולא כזה שהעולם מתרחק ממנו כמו ממצורע.
דונלד טראמפ סובב את הגב לנתניהו בחדות לא רק כי הוא שונא לוזרים, אלא בעיקר כי קצה נפשו בנכלוליותו של היושב בירושלים, שהוא מרגיש שסובב אותו בכחש, הבטיח לו הרים וגבעות בכל הקשור להכרעת איראן, החלפת שלטון האייתוללות, מלחמת זבנג וגמרנו בכל החזיתות ושותפות מלאה עם הפנטזיות להפוך את עזה לריביירה.
בסביבה הקרובה של טראמפ טוענים כי הנשיא זועם על ראש הממשלה כי לא ידע לסיים בזמן את המלחמה בעזה, מה שחסם את שאיפותיו של מנהיג המעצמה להרחיב את הסכמי אברהם ולקחת את הקרדיט כדי לבנות את המורשת שלו כמנהיג משכין שלום. טראמפ נוהג לומר בבוקר דבר אחד ולאחר מכן היפוכו. יש עוד מספיק ימים עד הבחירות בישראל ויש לו זמן להתהפך, אבל נכון לרגע זה, הז'יטונים של טראמפ הם לא על ביבי, ושפע התחנונים והמניפולציות מירושלים לא עשו את העבודה.
נתניהו איבד את טראמפ, וישראל איבדה את אמריקה. תחנת וושינגטון כבר מזמן לא עונה.
טראמפ ב טקסס בעצרת בחירות אמצע ארה"ב ביום רביעי
(צילום: Win McNamee/Getty Images/AFP (Photo by WIN MCNAMEE / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אחרי 7 באוקטובר, כשהעולם היה מזועזע וברובו חומל כלפי ישראל, אם נתניהו היה עוצר, מחזיר את החטופים וחותר להסדר שהוצע, הגלגל יכול היה להסתובב לכיוון שלנו. מלחמות צריכות להסתיים בהסדר מדיני, לא בחרב לנצח. כרגע המלחמות, שתבונה לא היתה בהן, גם לא תחבולות, הביאו להתרסקות היחסים בין ארצות הברית לישראל, והמצב ילך ויחמיר אחרי בחירות האמצע, שבהן צפוי על פי הסקרים גל דמוקרטי כחול לשטוף את הקונגרס.
הסימפטיה האמריקאית מופנית עתה כלפי הפלסטינים. הנרטיב שלהם קל יותר להבנה ולעיכול. בהפגנות ההזדהות עם המאבק הפלסטיני, הממשיכות להתקיים ברחבי ארה”ב, מצטטים מספרה של ליילה חאלד, חברת החזית העממית לשחרור פלסטין, שהשתתפה בחטיפת מטוס וכתבה בביוגרפיה שלה לאחר מכן "אנחנו נקבל את הכח ונשקם את פלסטין ונהפוך את המקום לגן עדן הומני עבור ערבים ויהודים ושוחרי חרות". אלו המסרים המהדדים במרבית ההפגנות. לציבור האמריקאי קל יותר להזדהות עם מסרים כאלה שבאים מפיה של טרוריסטית לשעבר מאשר עם קריאות הקרב הישראלית על כתישה, מחיקה, הרעבה, ומה שהעולם רואה כג'נוסייד בעזה, והתעללות אכזרית כלפי פלסטינים בגדה.
טראמפ נכשל פעמיים בהתנהלות שלו כלפי ישראל: הוא היה יכול להציל את ישראל מידיה, בכח, אם היה הולך בערוץ השלום הכפוי. אבל הוא לא התאמץ יותר מדי לעשות זאת
טראמפ נכשל פעמיים בהתנהלות שלו כלפי ישראל: הוא היה יכול להציל את ישראל מידיה, בכח, אם היה הולך בערוץ השלום הכפוי. אבל הוא לא התאמץ יותר מדי לעשות זאת, כי במזרח תיכון שקט אין מקום למגרשי ניסויים עבור התעשיות הבטחוניות האמריקאיות העושות כסף רב כל עוד הלהבות מיתמרות לשמייים.
מהצד השני, הוא לא הצליח לקיים את הבטחותיו להוציא את האורניום מאיראן, ולהשכין סדר חדש. לא הסכמי אברהם מורחבים, לא עיסקת המאה בין ישראל והפלסטינים כפי שנשבע שיעשה. ידיד של ישראל הוא לא היה, ואולי עכשיו, ייתכן שלא במודעות יתר, או בתכנון מעמיק, ההתעלמות שלו מנתניהו, תהיה המעשה הנאצל שלו כדי להציל את ישראל מידיו של ראש ממשלה שהוביל אותה מחרפה קולוסלית לקטסטרופה. את היחסים בין ארצות הברית לישראל זה כבר לא יציל, אבל יתן אולי סיכוי לשמץ תקווה.
