בחירות 2026 הן לא רק משאל עם על 7 באוקטובר, על המלחמה, על המהפכה המשפטית, על גיוס החרדים ועל שלטון נתניהו. בחירות 2026 הן ככל הנראה הקרב הגדול האחרון במאבק בין הישראלים ליהודים.
הישראלים הם שהקימו את מדינת ישראל. נכון, תמיד היו גם אחרים: חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וערבים. אבל רוב החלוצים, הבונים והלוחמים אשר העמידו את המפעל הישראלי היו מי שמרדו בדת, במסורת ובגולה וביקשו להקים על החוף החולי הזה ישות חדשה שבמוקד שלה אדם חדש. בתחילה הם נקראו עברים ואחר כך הם היו לישראלים – אבל הם אלה שייבשו ביצות בעמק יזרעאל והביאו מים לנגב וייסדו את תל אביב והקימו את הפלמ"ח והובילו את צה"ל ובנו את דימונה. הישראלים ארגנו את היישוב המאורגן וכוננו את המדינה הצעירה והגדירו את מוסדותיה וקלטו עלייה המונית ויישבו את הארץ ועיצבו את המודרנה הישראלית.
(צילום: Melinda Nagy / Shutterstock)
אבל במלחמת יום הכיפורים הישראלים הוכו. המחדל של 1973 והטראומה של 1973 גרמו לאובדן אמון בהנהגה הסוציאל-דמוקרטית וסדקו את התרבות הישראלית החילונית. הופיעו תופעות של חזרה בתשובה והתחיל תהליך של הפיכת ישראל מישראלית ליהודית. דן בן-אמוץ ועמוס קינן אאוט; אורי זוהר וזוהר ארגוב אין. הציונות הדתית ירשה את ציונות העבודה, הציונות המסורתית ירשה את הציונות הליברלית, והחרדים הלא-ציונים הפכו ממיעוט שולי לכוח גדול, גדל ומשפיע. גם מנחם בגין וגם בנימין נתניהו הפנו עורף לישראליות האנטי-קורבנית והחליפו אותה בלאומיות יהודית, בפוליטיקה יהודית וברטוריקה יהודית.
ובכל זאת: הישראליות שרדה. היא נסוגה מירושלים לתל-אביב, הקימה את מדינת ההייטק והסתגרה בתוך המצודה של שלטון החוק-עיתון הארץ-ערוץ 12. אהרן ברק, גיל שויד, אילנה דיין וחבריהם העניקו לישראליות המתכווצת סוג מסוים של הגמוניה – בעוד שיצחק רבין, אהוד ברק, אהוד אולמרט וציפי לבני העניקו לה ייצוג פוליטי. נוצר שיווי משקל עדין בין ארץ ישראל, שהופכת ליותר ויותר יהודית – לבין מדינת ישראל, אשר עדיין נותרו בה מרכזי כוח ישראליים רבי השפעה.
אבל ב-7 באוקטובר הישראלים שוב הוכו. המחדל של 2023 והטראומה של 2023 יצרו מעין מבחן לחץ תרבותי שהישראליות המוחלשת לא עמדה בו. אל מול הממדים המיתולוגיים של הזוועה – לישראליות החדשה, הטכנולוגית והצרכנית לא היה מענה. היא לא הציעה הצעה רוחנית רצינית שתאפשר לעם הלום להתמודד נפשית עם הגורל היהודי והטרגדיה הישראלית. לכן צצו פתאום בתל-אביב אלפי צעירים לובשי ציציות. לכן רחבת הכותל ובתי הכנסת מלאו אדם. בעוד שערוץ 14 איתגר את 12 – שמירת השבת, ההקפדה על כשרות ולימוד משניות היו למנהג מדינה.
במבט לאחור זה ברור: המחאה הגדולה שעלתה מתוך ישראל בינואר-ספטמבר 2023 לא היתה רק מחאה של בעד הדמוקרטיה ונגד המהפכה של לוין. המחאה הייתה שאגת הארי האחרונה של הישראליות. מאות האלפים שגדשו את כיכר הבימה וכיכר המוזיאון וקפלן לא נלחמו רק על מבנה המשטר, אלא על הצביון של המדינה שאותה אבותיהם ואמהותיהם הקימו ועיצבו. ירויה, מדממת ומאוימת, הישראליות יצאה אל חוצות כדי לצעוק "הצילו" ולהציל את הזהות והקיום. אבל המתקפה הברברית של חמאס הפכה את המחאה משאגה של מלך יער פצוע לשירת ברבור. כאשר שבנו אל העיר מבארי וכפר עזה, העיר כבר לא היתה אותה עיר. כאשר המלחמה דעכה, הישראליות גוועה. הוכרע המאבק בין היהודים לישראלים.
זאת הסיבה לכך שאת המאבק של גוש התיקון מובילה כעת המפלגה המסורתית למחצה של גדי איזנקוט (שארבעה מתוך ששת הגברים העומדים בראשה הם חובשי כיפה). וזאת הסיבה לכך שבראש מפלגת התיקון השנייה בגודלה עומד שומר המצוות נפתלי בנט. בעוד שבבחירות הקרובות הימין הדתי-חרד"לי-חרדי יתחזק מאוד, פחות מחמישית מהבוחרים יצביעו עבור שתי המפלגות הישראליות המובהקות ששרדו (ביחד והדמוקרטים). כבר כעת ברור: הכנסת ה-26 תהיה כנסת יהודית מובהקת שבה הישראלים הם מיעוט מבוטל. תם הטקס. נסתם הגולל על הניסיון הנועז למרוד בגורל היהודי ולהתגבר על הקורבנות היהודית ולהעמיד כאן ישות חדשה ואופטימית שבמוקד שלה אדם חדש וחופשי.
בדיוק לפני שלושים שנה דורון רוזנבלום כתב על תוגת הישראליות. ב-2026 אנחנו עלולים לחזות בקבורתה.
ארי שביט פרסם לאחרונה את הספר "בנט שעת אמת"
פורסם לראשונה: 00:00, 14.10.26
