התגובה המשעשעת של הקומיקאי ג'רי סיינפלד כלפי מפגינה שניסתה להפריע לו בעת הופעתו בטענות על רצח עם בעזה ("כן, אני בקטע של ג'נוסייד", אמר ורקד) משתלבת בתחושה שניכרת גם ברחובות ניו-יורק, העיר היהודית בעולם, לגבי המיאוס מהעוינות האובססיבית לישראל.
מפגינים אנטי-ישראלים בניו יורק
(צילום: Michael M. Santiago / Getty Images)
אני נמצא כאן מתחילת סמסטר האביב כמרצה-אורח באוניברסיטת קולומביה, והשבוע שחלף, שלווה במתח לנוכח אירועי 7 באוקטובר, העיד על כך היטב. הדבר הראשון שבלט הוא עד כמה התאריך הנורא הפך למפוצל: בעוד היהודים ותומכי ישראל ציינו את הטבח, אותו תאריך שימש כפלטפורמה לחידוש ההפגנות נגד ישראל. אבל למרות החששות, בשתי ההפגנות שנכחתי בהן, גם בכניסה לקמפוס, וגם בהפגנה שנערכה סמוך לבית העירייה, היו הרבה פחות משתתפים מבשנים קודמות.
כשהם מלווים בנוכחות בולטת של נטורי קרתא - אחד מהם צעק עליי, כשהבין שאני ישראלי, "בגללכם שונאים את היהודים בכל העולם" – מרבית המפגינים נראו בעיקר תימהוניים. ההיסטוריונית רבקה קוברין, שמלווה את האירועים באוניברסיטה ובעיר בשנים האחרונות, מאבחנת ש"השנה הנוכחית רגועה יותר, עם פחות מפגינים מחוץ לאוניברסיטה ויותר אירועי זיכרון משמעותיים בתוך הקמפוס". הירידה בכמות המפגינים הביאה במקביל גם להקצנה בטענות שלהם, וקוברין מציינת שאחד האשמים החדשים בעיני מתנגדי ישראל היה הפעם דווקא ראש העירייה, ממדני. הוא זכה לקללות משום שלטענתם הסתפק בהכרזות בעד מעצרו של נתניהו, אך לא השקיע מאמץ לשלול את הציונות בכללותה. מיותר לציין שככל שהמפגינים נעשו רדיקלים יותר, כך גם רוב הניו-יורקים שחלפו הביטו בהם בהשתאות וזלזול.
כדי לבחון את הלכי הרוח הלכתי לצפות בסרט NAZA, שאומנם ממלא את האולמות הלא גדולים בהם הוא מוקרן, אבל להתרשמותי הוא הסתיים בהסתייגות ניכרת של הקהל. בתום הסרט מוקרנות כתוביות על רקע מוסיקה נוגה שנמשכת כמה דקות, במטרה ברורה לעורר מחיאות כפיים או קריאות תמיכה. בהקרנה שנכחתי בה איש לא הגיב. אחת הצופות, בעצמה חוקרת חוק ומשפט, הסבירה שזהו "סרט שמעודד לא לחשוב", וניו-יורקים הם צופים מתוחכמים. ואומנם, מספיק להצביע על הסתירה הזועקת בין הטענה המרכזית של הסרט, ישראל ביצעה ג'נוסייד, לבין התסריט שמעיד על ההתעקשות של צה"ל לבחון את כמות הנזק האגבי שיקרה בכל פעולה - שכן אם מדובר בג'נוסייד מדוע ישראל השקיעה כל כך הרבה מאמצים לבחון את כמות הלא-מעורבים שעלולים להיפגע?
עוד דבר שניכר בניו-יורק טמון בכך שמאוד קשה למצוא ישראלים שחיים כאן לתקופות קצובות של כמה שנים במסגרת עבודתם, ואינם מתכוונים לבוא להצביע. והאמת היא שבניגוד לביקורות, ההתגייסות של הישראלים להצביע בארץ היא תופעה יפה של ערבות הדדית. רוב הישראלים שעובדים כאן ממילא מתכוונים לשוב ארצה כשיסיימו את עבודתם, והם מגיעים מתוך אחריות ואכפתיות: מה גם שמחירי הכרטיסים יקרים מאוד לעונה ולא פשוט לעזוב את העבודה. אם להסתמך על הרושם שקיבלתי, רובם ככולם יצביעו לאחת ממפלגות גוש השינוי. האם בואם ישפיע על התוצאות? קשה לדעת.
הקשר בין אמריקה לישראל בתקופה הנוכחית חורג מהסיפור של אלפי הישראלים שחיים כאן ויבואו להצביע: כשבוע לאחר הבחירות בישראל, ייערכו בחירות האמצע בארה"ב. כדאי לנו לחשוב על שתי מערכות הבחירות האלה יחד, כי במידה רבה תוצאותיהן ישפיעו על עתיד היהודים בארץ ובעולם.
