"מי ששולט בעבר שולט בעתיד; מי ששולט בהווה שולט בעבר"
(ג'ורג' אורוול, "1984”)
חד"ן קְְדָ"מים, חדר הדיונים המרכזי בעומק "מצודת ציון" - מוצב הפיקוד העליון של צה"ל בקריה, שמוכר יותר בכינויו "הבור" - ידע בשנות המלחמה לא מעט רגעים דרמטיים. אבל היה שם גם רגע הזוי, שהמעטים שהיו עדים לו לא ישכחו.
גלריה
הקריא את גרסתו במשך 3.5 שעות כדי להכשיר אותה לפרסום. נתניהו בישיבת קבינט בעת המלחמה
(קובי גדעון לע"מ, Kobi Gideon)
זה קרה כמה ימים לאחר טבח 7 באוקטובר. חמאס עדיין טיווח בטילים את ישראל ודיוני הקבינט הועתקו לחד"ן קד"מים (ראשי התיבות של חדר דיוני קדם-מבצע), כי המקום בטוח הרבה יותר. באותו יום הדיון היה אמור לעסוק בצעדים הבאים לקראת הכניסה הקרקעית לרצועה. הרמטכ"ל הרצי הלוי, שלשכתו קרובה לחד"ן קד”מים, הקדים מעט, והתייצב בכניסה לחדר. שם כבר חיכו המאבטחים של משרד ראש הממשלה. לפני כל כניסה לבור המבקרים מפקידים את מכשירי הסלולר, אבל זה כנראה היה לא מספיק. אחת המאבטחות הצביעה על נרתיק שטוח שהחזיק הרמטכ"ל. זה נרתיק שבו הלוי מאחסן משקפיים מתקפלים. אבל המאבטחת ביקשה שהלוי - נזכיר: ראש המטה הכללי - יפתח אותו לבדיקה. כשתהה מדוע, המאבטחת לא היססה והסבירה: לוודא שאין לו מכשיר הקלטה.
הלוי, לא איש שנוהג להרים קול בדרך כלל, הבהיר למאבטחת: גבירתי, את מתבלבלת. אני מפקד הצבא, את נמצאת כרגע במוצב השליטה של הצבא, ואת לא תיתני הוראות לקצינים במדים. אבל המאבטחת התעקשה. זה היה נראה כאילו קיבלה הוראה מיוחדת למנוע כל סיכוי להכניס לדיון מכשיר הקלטה. מישהו ממש לא רצה שיהיה תיעוד כלשהו מהדיון. הלוי הגיב בכעס עצור. אם תמשיכי, הבהיר, אדאג שיוציאו אותך מהבור, ואם צריך גם מחוץ לחומות הקריה. ואז הוא נכנס לחדר.
אחר כך, בשיחה עם אחד מפקודיו, תיאר הלוי את האבסורד: סומכים עליי לשלוח מאות אלפי חיילים אל מעבר לגבול, אבל בכניסה לחדר בקריה חושדים בנרתיק המשקפיים שלי. בזמן שעליו לנהל מלחמה, מישהו עסוק באפשרות שיהיה בידיו תיעוד עצמאי של ההוראות שקיבל. הלוי הבין מיד: הקרב על השליטה בנרטיב החל. יש מי שעסק במהלכים צבאיים שיעשו היסטוריה, ויש מי שעסק כבר מההתחלה באיך שולטים בהיסטוריה הזו.
האנקדוטה של אירוע נרתיק המשקפיים של הלוי תתברר היא רק כסנונית למה שעתיד לבוא. קצין בכיר במילואים, ששירת בממשק שבין הלשכות, אומר ל"7 ימים" כי ימים אחדים אחרי הטבח הוא חש שחוץ מהמערכה נגד חמאס מתנהלות עוד שתי מלחמות פנימיות, "שתי מלחמות שהן בעצם אחת", כהגדרתו. האחת: להעביר מהדרג המדיני למערכת הביטחון את האחריות לכל כישלון; השנייה, להשיג את השליטה במידע שיאפשר לנצח בראשונה.
הקרב על הנרטיב החל סמוך מאוד ליום הטבח, ונמשך למעשה עד היום. במהלכו נתניהו ואנשיו יעשו כמעט הכל כדי לשלוט בסיפור. זה כולל הפסקת הקלטות שמתעדות את הנאמר בחדר דיונים, חשד לביצוע שינויים בפרוטוקולים, פרסום של חומרים שמסייעים לנרטיב של נתניהו - והסתרת חומרים שפוגעים בו. היו אפילו מילואימניקים שגויסו במיוחד - כן, על חשבון ימי מילואים בעת מלחמה - כדי לנבור בין הררי המסמכים ולסייע בבניית הגרסה של רה"מ - וזו רק רשימה חלקית.
הכל כדי שהזיכרון הציבורי יהונדס לפי סיפור אחד. הסיפור של נתניהו.
"תפסיקו לכתוב!"
לכאורה, לפחות רשמית, לוועדת חקירה עתידית לא אמורה להיות בעיה לקבל את תמלילי כל דיוני המלחמה, גם מהשעות ומהימים הקריטיים של תחילתה. זו הרי מדינה מסודרת, וכל הדיונים החשובים האלו מוקלטים.
דרש שההוראה תעלה על הכתב - והיא שונתה. הלוי
(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
אז זהו, מסתבר שלא. בימיה הראשונים של המלחמה, הדיונים החשובים התנהלו, כאמור בחד"ן קד"מים שבבור בקריה. בחדר הזה מותקנת מערכת תיעוד דיונים שפועלת ברצף. “הכל מוקלט כל הזמן”, מספר מקור צבאי בכיר שמכיר היטב את הנעשה במסדרונות הקריה, ונכנה אותו כאן “הקצין ק'”. אגב, בהתחלה, המערכת המשיכה לפעול גם כשהחדר התרוקן והדיון הסתיים. כך, לדברי הקצין ק', המערכת תיעדה כמה מאנשי לשכת נתניהו תוקפים את הצבא ואת האלופים במילים בוטות ומשפילות כבר ב-7 באוקטובר, כשהקרבות בעוטף נמשכו. הנרטיב כבר החל להיבנות בעוד הטבח בעוטף עדיין מתחולל. מה קרה לתיעוד הזה? בצבא כנראה חששו מההשלכות של ההקלטה, וקברו אותה עמוק בכספת במחלקת היסטוריה.
אבל התיעוד בחד"ן קד"מים לא נמשך הרבה זמן. בתחילת המלחמה מישהו הורה להפסיק את ההקלטה הצבאית של דיוני קבינט המלחמה וחמור יותר - של כל ההתייעצויות הביטחוניות שערך שם נתניהו. לפי פרסום ב”הארץ”, ההוראה להפסיק את הפעלת המערכת הגיעה מלשכת ראש הממשלה, ולאחר מכן התיעוד הופקד בידי אנשי לשכתו. בהמשך הועברו הדיונים מהבור ללשכת רה"מ בקריה במתחם משרד הביטחון, שבה לא פועלת מערכת דומה. מקור צבאי אחר, אותו נכנה “הקצין ב'”, זוכר שהמעבר היה אחרי כשבועיים, כשהיה בטוח יותר לצאת מהמרחב התת-קרקעי. בלשכת רה"מ התיעוד בוצע על ידי קצרניות של הלשכה. התוצאה הייתה בעלות מלאה של הלשכה על אמצעי התיעוד. "הם רוצים שרק אדם אחד ישלוט", אומר הקצין ב'.
הרעיון הוא פשוט: הגוף שמכנס את הדיון גם מחזיק במפתח לתמליל. גורם בקיא מסביר כי העיון בתמלילים (סטנוגרמות) מחייב אישור של הגוף שניהל את התמלול. התמלילים אינם נשלחים, ומי שרוצה לעיין בהם חייב להגיע פיזית למקום שבו הם שמורים. מאוחר יותר, ניהול ישיבות קבינט המלחמה, הפורום החשוב ביותר באותם חודשים, הועבר לאחריות המל"ל, גוף השייך למשרד רה"מ. הגורם שעימו שוחחנו אינו יודע בוודאות כי זו הסיבה לכך שהישיבות הועברו לניהול ראש המל"ל - יש היגיון בכך שדיונים כאלה יהיו בניהול המטה לביטחון לאומי - אבל יש להניח שבלשכת רה"מ לא היו מעבירים דיונים לאחריות גוף שאינו תחת שליטתם.
הקצין ב' מספר שהיה ניסיון לשלוט אפילו במה שהמשתתפים בדיונים כותבים לעצמם בנייר ועט. באחד הימים, הוא משחזר, שר הביטחון דאז, יואב גלנט, לא הצליח להגיע לדיון בגלל שנדרש להיות במקום אחר. הוא שלח את אחד מעוזריו, שישב בדיון וסיכם בראשי פרקים את הנאמר. אלא שאז נתניהו הבחין בעוזר הכותב, והורה בהרמת קול: “תפסיקו כולם לכתוב! אף אחד לא כותב את מה שנאמר פה!”. הקצין ב' אומר שהיה ברור לכולם מה חשוב לנתניהו בעת ההיא, וגם עד כמה זה חשוב לו. באירוע אחר, לדבריו, נזף רה”מ בנוכחים שסיכמו את הדיונים לעצמם כי “יש פה אנשים שלקו במחלת הפרוטוקוליטיס”.
השליטה נגעה גם למה שנכנס לסיכום הכתוב. גורם בכיר שלישי, שנכנה אותו כאן “הקצין ג'”, סיפר על מקרים שבהם היו פערים בין דברים שנתניהו אמר בעל פה, לבין הוראות שהיה מוכן לעגן בכתב. באחד המקרים, למשל, הועלתה הוראה להעביר לרצועה סיוע הומניטרי. הלוי, שחשש (ולא מעט בצדק) כי אחר כך יציירו אותו כמי שאחראי למהלך שמסייע לחמאס, דרש שההוראה הזו תהיה כתובה. נתניהו חשש משותפיו הקואליציוניים, ובסופו של דבר ההוראה שנכתבה הייתה שונה. כך קרה במקרים רבים נוספים. מי שיקרא בעתיד רק את הסיכום של רבים מהדיונים הללו - עלול לקבל תמונה של מלחמה אחרת מזו ששמעו הנוכחים בחדר.
ראיה אפשרית נוספת נגד ברוורמן
עוד דרך לנסות לשלוט בסיפור היא לשנות את הפרוטוקולים שמתעדים את דיוני המלחמה, כדי שיטיבו עם רה"מ. בראיונות של המזכיר הצבאי לשעבר, האלוף (מיל’) אבי גיל, הוא המליץ לאנשי ועדת חקירה עתידית כלשהי שלא להסתמך על התמלולים עצמם, ולהאזין להקלטות - אלו שיש להם הקלטות, כאמור - כדי לוודא שהתמלול תואם לנאמר. עד כדי כך.
גיל עצמו נתקל לדבריו בשינוי פרוטוקול כזה. הוא העיד כי ב-7 באוקטובר השיחה הראשונה שלו עם רה"מ נערכה ב-6:29 דרך הווטסאפ. השיחה השנייה, בקו המאובטח (והמוקלט), החלה ב-6:40, ובה אמר גיל לראש הממשלה: “צה"ל נערך לחירום, אנחנו במלחמה”. לפי עדותו של גיל, כמה חודשים לאחר מכן ראש הסגל דאז, צחי ברוורמן, דרש מאחת הקצרניות לשנות את מועד השיחה השנייה ל-6:29. כך, לכאורה, ייראה כי נתניהו החל לחלק הוראות תקיפות ומלאות הדר-פיקוד מיד בשנייה שהתעורר. הקצרנית סיפרה זאת לגיל, שפנה ליועמ"שית וכתב לה כי “מדובר בזיוף”. האירוע הזה הוביל לפתיחתה של חקירת משטרה, וכרגע התיק ממתין להחלטת הפרקליטות. ברוורמן טוען כי מדובר בטעות טכנית בלבד. עד כאן - הדברים ידועים.
כעת אפשר לחשוף לראשונה כי קיימת עוד ראיה אפשרית לכאורה נגד ברוורמן, שמשקלה נבדק בימים אלה במסגרת החקירה נגדו. על העותק שנושא את חותמת הזמן המזויפת ומתעד כביכול שיחה בין 6:29 ל-6:34, מופיעים פרטי מידע לפי מבנה הטופס המקובל בכל התמלילים מהסוג הזה, כמו "סודי ביותר- לנמען בלבד" ו"פרוטוקול סטנוגרפי"; ביטוי שנקבע בזמנו בידי המתמללת המיתולוגית שולמית (“מיתקה”) יפה על פי השיח שהיה מקובל בשנות ה-60, וכוונתו תמלול מתוך הקלטה. אבל למסמך הספציפי הזה נוספו שלוש מילים מעוררות תהייה: "עדכון טלפוני ראשוני".
משיחות עם כמה גורמים הבקיאים בהתנהלות הלשכה לאורך השנים עולה כי מדובר בניסוח חריג מאוד, אם לא חד-פעמי. על פי הגורמים, ככל הידוע להם בכל המסמכים שמתעדים שיחות כאלה, מעולם לא נרשמו המילים הללו או דומות להן. התמלילים הללו לא כוללים כותרות, זולת עצם קיום השיחה, התאריך והשעה. מדוע דווקא לתמלול הזה הוסף התיאור "עדכון טלפוני ראשוני"? מלבד זאת, הקצרנית שתימללה את השיחה וכביכול כתבה "עדכון טלפוני ראשוני" לא יכולה ולא אמורה לדעת שלא הייתה שיחה קודמת. אז על סמך מה היא יכלה לכתוב על דעתה שזו שיחה "ראשונית"? אולי רה"מ קיבל שיחה בשלוש בבוקר והיא לא יודעת על כך?
אם החקירה תגלה שגם המילים הללו נוספו לסטנוגרמה, זה ייראה כאילו מישהו ניסה לקבע את השיחה הארוכה יותר, זו של 6:40, כשיחה ה"ראשונית" (מבלי להסתבך ולקרוא לה "שיחה ראשונה"). זה, לכאורה, יכול להוציא את רה"מ טוב יותר, כי בשיחה הזו הוא שואל שאלות מבצעיות, כמו "אפשר להוריד להם מנהיגות?". השבוע שאלנו את צחי ברוורמן על שלוש המילים הללו. ברוורמן השיב כי “הוא לא עסק בכך ולא היה שותף לניסוחים אלה”.
גיוס המילואים
בתוך כך, גורמים בלשכה עסקו באיסוף חומרים ופרוטוקולים לצורך בניית תיק ההגנה של נתניהו. איסוף פרוטוקולים אינו עיסוק חדש בלשכת רה"מ. גם לפני 7 באוקטובר ובקדנציות קודמות של נתניהו היה איסוף כזה, ובשנת 2020 דיווחו גורמים במזכירות הממשלה על הוראה של בכיר בלשכה להעביר ארגזי סטנוגרמות למעון בבלפור. אלא שאחרי 7 באוקטובר הפך איסוף החומר לשיטתי ודחוף יותר. לפי הקצין ק', התבקשו הקצרניות להעביר תמלילים מתקופות קודמות, עד תחילת ממשלת בנט ביוני 2021. גם אבי גיל העיד בריאיון לחדשות 12: “בסוף חודש אוקטובר פנו אליי מספר גורמים, ומסרו לי שיש מאמץ של איסוף פרוטוקולים חריג. תוך כדי המלחמה כשאנחנו מכינים את התמרון או מתחילים את התמרון בעזה. פנו אליי שיש בלשכת ראש הממשלה איסוף פרוטוקולים, ואיסוף החומרים הזה מבוצע בניגוד לנהלים”.
לטענתו, הוא "לא ידע" שהתקיימה שיחה נוספת ב-06:40. צחי ברוורמן
(צילום: אוהד צויגנברג)
מה עשו עם החומר הזה? בעיקר בנו סיפור הגנה לנתניהו. הקצין ב' מספר על גיוס למילואים של קצינים וחיילים ששירתו בעבר בלשכה. הגיוס שלהם בוצע דרך אנשי הלשכה ובערוץ נפרד מהמזכיר הצבאי, שבשוטף הוא הממונה על גיוס חיילים ללשכה. אנשי ונשות המילואים - בתוכם גם קצינות וקצינים - עברו על הררי המסמכים והכינו את התשתית. “עשו ממש מפעל כזה שהכין להם את זה”, אומר הקצין ב'. צריך לקרוא את זה שוב: בלשכה גייסו אנשי ונשות מילואים, בעת מלחמה ועל חשבון ימי מילואים - כדי שיאספו חומרים, אשר ישמשו את נתניהו לבניית תיק ההגנה שלו.
הפרי החשוב ביותר של המפעל הזה הוא החוברת בת 55 העמודים שפירסם נתניהו בפברואר השנה, ושלפני כשבועיים תחקיר “7 ימים” חשף את המניפולציות והעיוותים בה. אבל הייתה לנתניהו עוד בעיה: כל הגרסה הזו שהוא בנה מלאה בציטוטים מתוך חומרים סודיים, אסורים בפרסום. ומה שווה הנרטיב אם אי-אפשר לחשוף אותו?
לכן, כדי להכשיר את הסיפור לפרסום, נתניהו זימן דיון בוועדת החוץ והביטחון ובקבינט. המשתתפים האומללים חשבו שהם מגיעים לעוד דיון בנושא המלחמה. אבל בפועל נתניהו התיישב - ופשוט הקריא את גרסתו. הרעיון ברור: את מה שנאמר בקבינט, לנתניהו לכאורה מותר לאשר לפרסום (בכפוף להתייעצות עם גורמי הביטחון). ואם שם תתעורר בעיה, הרי שליו”ר ועדת החוץ והביטחון, ח”כ בועז ביסמוט - מנאמני נתניהו, יש סמכות להתיר לפרסם את הדברים, כל עוד הדובר (נתניהו שמו) מסכים שהם יפורסמו. אז שני הגופים החשובים הללו כונסו בעת מלחמה לצורך שמיעת גרסת נתניהו, שארכה כשלוש שעות וחצי בכל פעם. נתניהו סיפר אחר כך כי למשמע הדברים, “לסתות נשמטו”. חבר ועדה שהיה שם אמר כי “אולי הן נשמטו, אבל לדעתי יותר כתוצאה ממה שקורה לאדם שנרדם בישיבה”.
לנתניהו כאמור יש סמכות, אם כי בכפוף להתייעצות עם גורמי המקצוע השונים, לפרסם מתוך דיוני הממשלה וועדות השרים. אבל ראש הממשלה פשוט החליט שהוא רוצה לפרסם גם את מה שאין לו סמכות לפרסם, ואז ישב בקבינט והקריא את הטקסטים של מסמכי המודיעין, סקירות המוסד וידיעות השב"כ, כדי שהוא יוכל לטעון שהם “עלו לדיון בוועדת החוץ והביטחון ובקבינט”. חשוב להדגיש כי הקראה בקבינט אינה מוחקת מאליה כל איסור החל על מסמך מודיעיני סודי. כך, למשל, נתניהו ציטט מתוך מסמכים בסיווג “סודי ביותר”, בדרגה הגבוהה ביותר, כולל מתוך כאלה שנכתב עליהם במפורש “חומר רגיש. לא לציטוט או לייחוס”. האם התייעץ קודם עם גורמי המקצוע? ומי מהם אישר?
אבל בכך לא מסתיים הסיפור. כי נתניהו, כאמור, עשה שימוש מניפולטיבי - בלשון המעטה - בחומר הזה. כפי שחשפנו בתחקיר לפני כשבועיים, המסמכים שהובאו בגרסתו כ”הוכחה” צוטטו בחלקיות והוצאו מהקשר, לעיתים עד כדי כך שהמשמעות שלהם הייתה הפוכה במקור. הכל כדי לשרת את הנרטיב שהוא בונה. “גם אם כל המידע שפורסם הוא נכון כשלעצמו, הרי שהצגתו במנותק מההקשר הכולל - מהווה שימוש לרעה בסמכות”, קובעת ד"ר מורן קנדלשטיין-היינה, מומחית בתחום המשפט הציבורי שחקרה את סמכות הפרסום. היא מצביעה גם על הצורך בהליך סדור, בתשתית עובדתית ובהיוועצות מקצועית בטרם הפרסום. הסיבה: להראות כי היה אינטרס ציבורי בחשיפת החומר המסווג, לא אינטרס של נתניהו לקבע את גרסתו ולקעקע את כל השאר.
האם פרסום החוברת של נתניהו עולה כדי עבירה פלילית? השבוע הגישה קבוצת משפחות שכולות תלונה מפורטת בעניין ליועמ”שית. המשפחות מיוצגות על ידי קבוצת עורכי דין בראשות נבות תל-צור, ועל המסמך חתמה גם השופטת בדימוס נאוה בן-אור, שהייתה המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים. ואכן, השאלה הזו צריכה לקבל תשובה במערכת המשפטית. אבל ד"ר קנדלשטיין-היינה בעצם אומרת שיש פה לא רק פן משפטי של כן פלילי או לא. יש כאן גם פן ציבורי, של ביקורת על ניצול של כוח שלטוני לצורך אישי. כמו, למשל, להכתיב את הנרטיב ההיסטורי במחדל הגדול ביותר בתולדות ישראל.
מסמכי חמאס שלא פורסמו
מלחמת 7 באוקטובר הולידה הרבה מאוד מסמכים רגישים גם מחוץ ללשכת רה"מ. רבים מהמסמכים הללו הם חומרים של חמאס, ארגון קנאי גם בהרגלי הדיווח והתיעוד של עצמו, שנתפסו בעזה. הם מכונים במערכת הביטחון על שם היחידה שאוספת אותם "מסמכי אמש"ט" (יחידת איסוף מודיעין ושלל טכני). מדובר באוצר בלום, כנראה ארכיון הטרור הגדול ביותר שנוצר אי פעם בהיסטוריה, 80 פטה-בייט של מידע ו-40 שנה של וידיאו, שיכול ללמד, למשל, איך חמאס קרא את ישראל בתקופה שלפני 7 באוקטובר. חלק גדול מהמסמכים הללו סותר בלשון המעטה את מה שנתניהו אמר לאורך השנים, למשל, לגבי ההרתעה של חמאס או לגבי ההעדפה של חמאס את השקט.
העריך שהקיצונים הם "חבל ההצלה של נתניהו מהכלא". סינוואר
(צילום: Mohammed Salem, Reuters)
מן הסתם, לא את כל המסמכים הללו אפשר לפרסם. חלקם נותרו סודיים במהלך המלחמה משום שסייעו לכוחות המתמרנים, אחרים עלולים לחשוף מקורות מודיעיניים. אבל את רובם אפשר לפרסם. למעשה - חייבים לפרסם אותם, והם צריכים להיות זמינים לכל דורש: חוקר באקדמיה, בן משפחה שאיבד את אחד מיקיריו, עיתונאים, או כל אדם אחר שרוצה ללמוד על האירוע ששינה את החיים של כולנו.
בינתיים, מי שזכה לקבל גישה יוצאת דופן לחומר הזה הוא מכון עמית, שבמרכז למורשת המודיעין בגלילות, מוזיאון ואתר הנצחה הממומן ברובו על ידי קהילת המודיעין, ובתוכו שני מכונים של מחקר יישומי, שמכון עמית לחקר הטרור הוא אחד מהם. מדובר במכון אזרחי מכובד, שרבים מאנשיו הם בשר מבשרה של קהילת המודיעין בכלל ואמ"ן בפרט. מסיבה שלא הובהרה עד היום, מישהו באמ"ן החליט שלא לחלוק את מסמכי השלל עם הציבור הרחב, זולת בודדים שעשו בהם שימוש להסברה מול התקשורת הזרה, אלא להעביר אותם לפי בקשת מחקר ממוקדת, באופן בלעדי למכון עמית.
כשהחלו במכון עמית לפרסם מחקרים על אירועי 7 באוקטובר, הם צירפו להם גם את מסמכי המקור בערבית. לראשונה מסמכי אמש"ט היו זמינים גם אם בהיקף מוגבל מאוד. אלא שלפני כשלושה חודשים, מאות מסמכים שכבר הועלו - נמחקו לפתע. המחקרים והציטוטים נותרו, אבל הגישה לחומר הגלם שהיה מצורף אליהם נגדעה כליל.
כשניסינו לברר מדוע, הסביר לנו גורם במרכז למורשת המודיעין, שהחומר ירד לצורכי קִִטלוּּג דיגיטלי שלו. “אין לנו כל מחויבות לפרסם את מסמך השלל במלואו”, הבהיר הגורם (ובצדק מסוים, זו לא אחריות של המרכז), אבל הבטיח שמטרת התהליך היא "גישה פתוחה, נוחה ומקצועית לכל דורש". הגורם כן הזכיר “שימוש לא ראוי” בחומר ותלונות שקיבל המכון. תלונות ממי? על מה? הגורם לא פירט. הוא רק הבהיר שלא מדובר בענייני ביטחון מידע.
ארכיון דיגיטלי מסודר הוא מטרה ראויה, אבל למה להוריד כמויות של מסמכים שכבר פורסמו? מה הבעיה להשאיר אותם עד שהארכיון הדיגיטלי יהיה מוכן? ועוד שאלה: מי בוחר את המסמכים שכן יתפרסמו - וחשוב מכך, את אלו שלא?
אין בידינו הוכחה כי יד פוליטית נעלמה שלחה את זרועה גם לתוך המרכז למורשת המודיעין. אם היה כזה דבר, הוא חמור ביותר. אבל בטוח שמישהו בוחש ומנסה לדאוג שייצא כמה שפחות חומר. ייתכן כי נכון לעכשיו מעדיפים במערכת הביטחון להעלות פחות חומרים שהשלטון לא אוהב. לפי גורם בכיר, מחקר על יחסי חמאס-קטאר וכספים שהועברו מקטאר להתעצמות צבאית של חמאס לפני 7 באוקטובר היה כבר בשלבים של השלמה במרכז, אך נעצר בידי גורמי ביטחון המידע באמ"ן.
גורם מודיעיני בכיר מפנה גם לחלקים בחומרי השלל העוסקים בשחיתות השלטונית בישראל ובמשמעות שייחסה לה הנהגת חמאס להתפוררות החברה. גם אלה, משום מה, הוסתרו בהוראת מחלקת ביטחון מידע באמ"ן והם מאוחסנים, כך הבנו, עמוק באחת מהכספות בבסיס יחידת אמש"ט בגלילות.
הנה כמה דוגמאות למסמכים שהגיעו לידינו, אבל במרכז לחקר מודיעין הורידו. די קל להבין מה משותף לכולם:
מסמך של חמאס מנובמבר 2022, צופה שהממשלה החדשה ברשות נתניהו תפעל לצמצום כוחו של בית המשפט העליון באמצעות פסקת ההתגברות, באופן שיאפשר חקיקה שתגן על ראש הממשלה מהליכים משפטיים. מסמך אחר, מינואר 2023, מתעד דיון של חמאס על עליית בן גביר להר הבית, ותרומת המעשה לאיחוד הזירות נגד ישראל. במסמך מרתק ממאי 2023 נקבע שצריך לצאת למתקפה כבר באותה שנה, והוא כולל גם הערכה של המודיעין הצבאי של חמאס: באוגדת עזה "ישנה הפחתה בשיעור האימונים, על בסיס ההנחה כי מספר גדודים נשלחו לגדה המערבית”. כלומר, לפי חמאס, המצב ביו"ש גורם לפגיעה בהגנה על העוטף, ומהווה שעת כושר. אגב, נתניהו דווקא צירף את המסמך הזה לתשובתו למבקר המדינה - אבל בגרסה שהוא שיחרר לציבור כולו מושחר. בכל זאת, הציבור לא צריך לדעת שלתפיסת חמאס ההגנה על העוטף נפגעה בגלל המצב בשטחים. עדיף שיחשבו שההפגנות נגד ההפיכה המשטרית גרמו לה.
אז מה קרה שם? מדוע המסמכים האלו הורדו או לא פורסמו? "אף אחד בצבא לא קיבל הוראה להוריד את המסמכים האלו, וזה אפילו חמור יותר", אומר מקור מודיעיני בכיר. לטענתו, בארבע שנות הממשלה הנוכחית אולפה המערכת להבין מה עלול להביא לסיום קריירה.
יש גם, כמובן, אלפי מסמכים שכלל לא הועלו, על אף שאינם סודיים. הנה דוגמה: דיון של מועצת השורא העליונה ב-12 באוגוסט 2023 מתייחס גם לסיטואציה הפוליטית בישראל ולשאלת הישרדותו של נתניהו. לפי הפרוטוקול בערבית, סינוואר טען שהממשלה אינה מסוגלת לרסן את הקיצונים שבתוכה משום שנתניהו תלוי בהם: הם "חבל ההצלה שלו מהכלא" אם ממשלתו תיפול, ולכן הוא נאלץ ללכת איתם. זו הערכת מנהיג חמאס על הקשר בין מצבו המשפטי של ראש הממשלה לבין התנהלות שותפיו, במסגרת דיון על אל-אקצא והגדה.
“הם פשוט לקחו על עצמם לוודא שכל עוד הממשלה הזו על מקומה, לא יפורסמו מסמכי חמאס שעלולים להביך אותה, ואם פורסמו - לוודא שהם יימחקו מהרשת”, אומר המקור. לפי ההסבר הזה, אין צורך בהוראה מהשלטון. מספיק שהמערכת תלמד לבדה מה מסוכן לה לפרסם לפני הבחירות.
ממכון עמית נמסר בתגובה כי “אנחנו לא עוסקים בשיקולים כאלה או אחרים של מערכת הביטחון”.
המסר לעיתונאים
אלא שלמרות כל הניסיונות הללו של הלשכה לשלוט בנרטיב, ההצלחה, אם נאמר בעדינות, היא חלקית ביותר. מחוץ לערוצי התקשורת המזוהים עם השלטון בהחלט מתפרסמים לא מעט חומרים שמאתגרים מאוד את הסיפור שמנסה נתניהו לשרטט סביב 7 באוקטובר. על כמה מהעיתונאים או גופי התקשורת הללו הלשכה מנסה להלך אימים באמצעות המלמ"ב.
המלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) הוא גוף ביטחוני רגיש ומסווג, שעיקר פעילותו היא סביב שמירת סודות. מיוני האחרון עומד בראש המלמ"ב גיל רייך, שבאורח פלא מונה לתפקיד הרגיש מבלי שהיו עוד מועמדים שהתמודדו מולו. רייך הוא גם מקורב מאוד לרה"מ נתניהו. בטקס מינויו, נתניהו (שניצל את האירוע כדי להימלט מעוד דיון במשפטו), שיבח את השמירה על “הסודות הכמוסים של מדינת ישראל”. רייך דיבר גם על עליונות טכנולוגית, הגנת העובדים וצמיחת התעשיות הביטחוניות. אבל במרכז נאומו, כך הוא רואה את התפקיד, הדגיש את הצורך לשמור על הסודות.
בשנים האחרונות סמכויות המלמ"ב הורחבו. למלמ"ב יש כיום סמכויות חקירה ויחידת חקירות הכוללת קציני משטרה מנוסים שהועברו, גם פיקודית וגם פיזית, למלמ"ב. הם פועלים במסגרת יחידה הכפופה לראש המלמ"ב, שנמצאת או אמורה להיות תחת פיקוח ראש אח"מ. חקירת הפצ”רית, כך לפי הדים ממנה, המחישה עד כמה קשוח יכול הגוף להיות. אותה יחידה ניסתה גם לחקור את רונן ברגמן, אחד מהח"מ, בגישה אגרסיבית למדי, על אודות מקורותיו. זאת ללא אישור היועצת המשפטית לממשלה.
גם חדשות 12 על הכוונת. בפברואר הכריז שר הביטחון ישראל כ"ץ על חקירה של המלמ"ב נגד חדשות 12, סביב הטענה שיונית לוי הייתה מוכנה ומאופרת סמוך לשעת התקיפה נגד איראן במהלך מבצע שאגת הארי. מאוחר יותר, גם השב"כ של זיני הצטרף לחקירה הזו. עכשיו, כשגם רייך במלמ"ב וגם זיני בשב"כ, אפשר לכאורה לנפנף במקל לעומת עיתונאים שלא מתיישרים מול הנרטיב הרצוי. המלמ”ב טוען השבוע כי לפי גורמים המעורים בחקירות, המלמ"ב ושב"כ בודקים מאז בהיקפים עצומים מקורות החשודים בקשר עם עיתונאים. המכנה המשותף לכולם הוא שהפרסומים שלהם היו ביקורתיים כלפי נתניהו, תוך כדי עקיפת מסלול האישור הנדרש מהיועצת המשפטית לממשלה. לעומת זאת, תלונות רבות שהוגשו לפרקליטות, למשטרה ולשב"כ על דלף חמור שהגיע לעיתונאים המקורבים לנתניהו, הסתיימו כולן בלא כלום.
מה לומדים מכך מקורות עיתונאיים? אם תדליפו חומרים נגד השלטון, יבולע לכם. מה אמורים להבין מכך עיתונאים שמסרבים ליישר קו עם הנרטיב של הלשכה? שבכל רגע נתון, המקורות שלכם - ואולי בעקבותיהם גם אתם, והיו לא מעט מקרים מעולם - עלולים להיחקר ולהיפגע. תוך כדי החקירה הזו, גם מידע עיתונאי, כמו מי מדבר עם מי, עלול להיחשף.
במשרד הביטחון, הגוף שאחראי על המלמ"ב, בחרו שלא לענות ישירות לגבי השאלות על חקירת עיתונאים, והשיבו רק כי אינם מעורבים בחקירת חדשות 12.
תגובות
• מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: “מדובר במחזור של טענות שקריות שכבר הופרכו בעבר ומועלות מהאוב רגע לפני בחירות. הציבור לא קונה את זה”.
• ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: “חקירת ההדלפה בנוגע למועד פתיחת מבצע ‘שאגת הארי’ אינה מתנהלת על ידי המלמ”ב במשרד הביטחון. המלמ”ב ומשרד הביטחון לא מעורבים בה.
“הליך בחירתו של ראש מלמ”ב בוצע על פי דין וכללי נציבות שירות המדינה. ועדת האיתור לא הייתה נתונה ללחצים כלשהם. חברי הוועדה היו: מנכ”ל משרד הביטחון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה גיל לימון, סגן ראש המוסד לשעבר, סמנכ”ל וראש אגף התכנון במשרד הביטחון לשעבר ונציג נציבות שירות המדינה. הוועדה התייחסה להיותו של מר רייך מועמד יחיד ולכך שנעשו מאמצים לאיתור מועמדים נוספים. “גיל רייך, עובד מערכת הביטחון זה שלושה עשורים, מונה לתפקיד מ”מ המשנה לראש המל”ל על ידי ראש הממשלה דאז יאיר לפיד. בהמשך התבקש להמשיך בתפקידו על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. כל ניסיון לצבוע את רייך בצבעים פוליטיים הוא פסול ואנו דוחים אותו מכל וכל”.
• עו”ד ז’ק חן, פרקליטו של צחי ברוורמן מסר: ”מר ברוורמן שוחח עם המזכ”צ בבוקר 7 באוקטובר בשעה 06:33. בשיחה זו עידכן אותו המזכ”צ שסיים שיחה עם רה”מ שהסתבר שהתקיימה בזמן הפעלת האזעקות - בשעה 06:29. מר ברוורמן לא ידע עד חקירתו כי התקיימה שיחת טלפון נוספת בשעה 06:40 באותו בוקר ושרק היא תועדה. זו הסיבה הפשוטה שהביאה אותו לדייק את שעת השיחה המאוחרת. על פי המידע שהיה ברשותו הוא סבר בתום לב שנפלה טעות ברישומים. המזכ”צ שראה זאת בזמן אמת ואף ידע כי התקיימו שתי שיחות, לא טרח להעמיד אותו על טעותו ובכך העניין היה מסתיים באותו רגע. הוא העדיף להתלונן על ‘זיוף פרוטוקולים בלשכה’ וכך נופח אירוע פשוט ותמים לפרשה שמשמשת על גבו כלי לניגוח פוליטי. כל פרשנות אחרת, להבדיל מידיעה שמנסה להיאחז בקש סביב דיוק השעה ב-11 דקות, אינה אמת וגורמת לו עוול חמור. מר ברוורמן לא מכיר את המובאות מתוך תמליל השיחה. הוא לא עסק בכך ולא היה שותף לניסוחים אלה. נזכיר כי ראש הממשלה זכאי לקבל בהתאם לסמכותו כל מסמך שיבקש”.
• מהשב”כ נמסר בתגובה: “תפקידו של השירות בשמירה על סודות המדינה קבוע בחוק, ובהתאם מתבצעות פעולות שונות במקום שבו עולה חשד לחשיפתם באופן שאינו מורשה, הפוגע בביטחון המדינה”. עוד נמסר כי השירות פועל לפי העקרונות שאושרו בידי הייעוץ המשפטי לממשלה וכי “בניגוד לנטען בכתבה, החקירות מבוצעות לפי תבחינים מקצועיים ומשפטיים בלבד, ובוודאי שאינן ממוקדות בעיתונאים על זיהויים הפוליטי”. בשב”כ טוענים כי “הפירוט העובדתי” על אודות חקירות שהוא מנהל בנושא “אינו נכון ולא עולה בקנה אחד עם המציאות”.
• מדובר צה"ל נמסר בתגובה: “שחרור מסמכי שלל אויב מנוהל בתהליך מוסדר בצה”ל. הטענות שהועלו, לפיהן מוסרים או מוסתרים חומרים משיקולים זרים, שגויות ומוצאות מהקשרן. נוהלי השחרור, החשיפה וההנגשה של מסמכי השלל נבחנים באופן רציף ומעודכנים בהתאם לתמונת המצב המבצעית, תוך שיקול דעת אחד ומרכזי: שמירה על ביטחון כוחותינו ומניעת פגיעה בביטחון המדינה ובמקורות המודיעין. צה”ל מוסיף לבחון באופן שוטף דרכים להנגשת חומרים המותרים בפרסום לכלל הציבור, בכפוף למגבלות הביטחוניות”.
• ראש מכון עמית, שלמה מופז, מסר בתגובה: ”שיטת פרסום מסמכי השלל המלאים שונתה ובמקום קישור למסמכי השלל בכל מחקר, ניתן לפנות לארכיון של מכון עמית ולקבל את המסמכים במלואם. אין במל”מ אף מחקר שהושלם בנושא יחסי חמאס-קטאר. הנושא הזה, כמו נושאים אחרים, נבחנים מעת לעת. אנחנו לא עוסקים בשיקולים כאלה או אחרים של מערכת הביטחון ומפרסמים רק מסמכי שלל שאושרו לפרסום ע”י הגורמים המוסמכים”.
