זמן קצר לאחר פרסום המדגמים בטלוויזיה (בהנחה שהסקרים לא היו איזה מדע בדיוני) ייאלצו הפוליטיקאים ומנהיגי המפלגות לאפסן את ההצהרות הפוליטיות של קמפיין הבחירות, להניח בצד את ההבטחות שפיזרו להמונים ולהסתגל למציאות עגומה של אי-ודאות פוליטית. אם אכן אנחנו הולכים לקראת מה שאנחנו מעריכים או רואים לנגד עינינו – זה יהיה שוב תיקו שיתקע את המערכת הפוליטית. לא ניצחון; לא הפסד; היעדר הכרעה. מדינת ישראל התגלגלה מאז 2019 לסבבי בחירות נוראיים שהמיטו אסון על מוסדות השלטון בישראל ועל החיים הציבוריים. שלא לדבר על השיח הרעיל שהעצים מבחירות לבחירות ומקמפיין לקמפיין. כולם הפסידו. תיקו פוליטי הוא איום ממשי על יציבות ועתיד המדינה. כי אנחנו עסוקים בהישרדות ולא בשירות, שינוי או תיקון.
בנימין נתניהו, גדי איזנקוט
(צילום: Ilia Yefimovich/Pool Photo via AP, REUTERS/Amir Cohen)
צריך לומר: תיקו פוליטי; היעדר הכרעה; או מניעת הפסד משרתים את ראש הממשלה נתניהו. יש לו אינטרס להגיע למצב הזה. מצבו בסקרים הרבה יותר קשה ממפלגות גוש השינוי ולמעט סקרים "מטעם" אין לו שום אופק ל-61 מנדטים. לכן הוא לא חותר לניצחון – אלא למנוע מהצד השני להרכיב ממשלה בישראל. היתרון שלו, שבהיעדר הכרעה או ביציאה לסבב בחירות נוסף – הוא נותר על כיסאו. אמנם בממשלת מעבר, בממשלה מוגבלת ומשותקת, בהיעדר לגיטימציה ציבורית, אבל ראש ממשלה. וממשלה שקמה מתוך פשרה כפויה או ממשלת מעבר אינה מסוגלת להוביל את המהלכים הנדרשים לשיקום ולביטחון.
כבר נכתב כאן לעייפה על העייפות הציבורית מהאפשרות של סבב בחירות נוסף. שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר וההבטחה של נתניהו על "ניצחון מוחלט" בעזה – כמעט כל הזירות פתוחות וללא הכרעה. הבעיה הגדולה שלנו היא איראן. מוזר שנתניהו מוכר לנו עכשיו את ההבטחה של טראמפ למוטט את השלטון באיראן ולסכל את תוכנית הגרעין שלה. אותו טראמפ שבחודש יוני האחרון עצר את ישראל לטובת הסכם עם איראן עוד לפני שישראל השיגה אפילו אחת משלוש המטרות של המלחמה. איך אמר השופר ינון מגל: "טראמפ יצא לוזר". שמעון ריקלין כינה את ההחלטה "כניעה מוחלטת" והח"כ לעתיד יעקב ברדוגו טען שזה הסכם גרוע יותר מהסכם הגרעין של אובמה. אז מישהו באמת לוקי ברצינות את ההבטחות של טראמפ שרק הוא ונתניהו ישלימו את העבודה?
ולמרות הכול, אסור למדינת ישראל להיגרר לעוד סבב של בחירות שלא יבטיח לנו שלא יבוא אחריו סבב נוסף. "אחדות" היא אופציה סבירה למרות שהיא נתפסת בקהלים מסוימים כמילת גנאי. יכול להיות שהמציאות הפוליטית תכפה עלינו ממשלת אחדות. זה ידרוש משני הצדדים ויתורים כואבים: אחדות של גוש השינוי עם הליכוד; הבנה בליכוד שנתניהו אינו יכול להמשיך כראש הממשלה בכל מחיר ובכל תנאי – בוודאי אם הגוש שהוא מייצג מקבל פחות מנדטים מהגוש השני. כן, לנתניהו יש מחליף. והוא יכול לבוא מהליכוד או מהימין. מדינת ישראל תשרוד גם ראש ממשלה אחר.
האם ממשלת אחדות זה פתרון ריאלי? ספק מאוד. אנחנו בתוך מי מדמנה והציבור משווע למישהו או משהו שיוציאו אותנו מהבוץ והרפש לעתיד נורמלי יותר. תיקו פוליטי אינו גזירת גורל אלא כישלון של המערכת הפוליטית. לכן, רגע לפני הכניסה לקלפי חייבים למצוא מכנה משותף רחב יותר במקום להמשיך להמר על גורל המדינה ועל גורלנו אנו בסבבי בחירות שרק מעמיקים את השסעים ולא פותרים את הבעיות הקיומיות שלנו כאן.
