האדמה תחתינו מתלבטת אם לרעוד מאימתו של ראש שב"כ חסר-מעצורים שאינו נתון למוסרות החוק או שמא לרטוט מפחד לנוכח האיום האיראני מולו נותרנו בודדים ונטולי סיוע אמריקאי, וראשי גוש השינוי קושרים עניבה ומגהצים חולצה לקראת התהלוכה לבית הנשיא. נכונים מתמיד לחזור על טעויות העבר הם מסכמים שבוע רגיל של משחקים קואליציוניים, מניחים לליברמן לפזר סביבו רמזים עבים, שומרים מרחק מהציבור ובמקרה הטוב מוציאים לתקשורת תמונת סטילס של החמישה ישובים סביב שולחן בהבעה רצינית או סרטון מוקלט של איזנקוט.
איזנקוט
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
הם עומדים על קרקע בלתי יציבה בעליל – מתחתיה תוססים גזים רעילים של תרחישי קצה לא-בלתי-סבירים, רוקדים בקלילות את הצעדים של הפרוטוקול הנשיאותי ולא מרגישים איך המומנטום שהשיגו חומק תכף מהחדר ובורח לצד השני. הקצב שלהם מותאם יותר לאחדות המזויפת של הנשיא הרצוג שתרם אתמול תובנות משלו על סירובה של היועמ”שית לשתף פעולה עם ראש השב”כ - “שוחחתי איתם זה מתח מובנה במדינה דמוקרטית”, מאשר למנדט הבהול להחלפת הממשלה שקיבלו כאן מ-3,296,496 אזרחים בשבוע שעבר.
בכניסה אורבת מלחמה מסוכנת בין אזרחים שקיבלו את תוצאות הבחירות לבין אלו שלא, שלהוב מיותר של אזרחים ערבים שקולם נפסל, והיפרדות כואבת מבסיס האם האמריקאי, אבל במחלקה של איזנקוט מתרגלים את התמרונים הפוליטיים של האתמול. בזמן שהם עוסקים במתמטיקה של אחורי הקלעים, מפספסים בנט, לפיד, גולן וליברמן את השיעור במציאות.
ואין יותר מציאותי מתפקיד מבקר המדינה שהונחת חזרה לשולחנם על-ידי השופטים יצחק עמית, רות רונן וחאלד כאבוב לפני יומיים, בפסק דין טרי שקובע כי הכנסת ה-26 היא זאת שתצביע מחדש על איוש המשרה. אחרי בחירות שזוהמו בידי חברי כנסת נלהבים, ובתום חודשים ארוכים תחת ידיו הממסמסות של יושב ראש הכנסת היוצא אמיר אוחנה, קבע השבוע בית המשפט כי "הימנעותו של אוחנה מקיום ההצבעה שקולה להפרת פסק דין ומהווה פגיעה חמורה בסדרי השלטון והמשטר". אם זה לא מספיק, הטילו עליו "נוכח התרסתו נגד בית המשפט" ו"התנהלותו החמורה" לשלם הוצאות בסך 10,000 שקלים. על הדרך הזכירו לו שהחובה לציית לפסקי דין של בתי המשפט ולכבדם היא "תנאי יסוד של משטר דמוקרטי הפועל על פי עקרון שלטון החוק" וכי "חובה זו מוטלת על הציבור כולו, ועל אחת כמה וכמה על רשויות השלטון, שאינן ניצבות מעל החוק".
הבנטים והלפידים, כמו הגולנים והליברמנים, מחמיצים מול שער ריק כאילו לא היה פה עשור אסוני
הייתם מצפים שהפרי הזה ייפול בשל לידיים של אנשים שמתיימרים לשנות כאן משהו, שאחד מראשיו המרובים מדי של גוש השינוי יבין את הרמז העבה בנוגע למועמדים הישנים – עו”ד מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של רה”מ (שהודיע על הסרת המועמדות אמש), והשופט יוסף אלרון – מועמדם של אפי נוה העבריין המורשע ושל שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, אחד שהתנגד למינוי של יצחק עמית לנשיאות העליון והוצג כברירת מחדל בעידן הקודם מול קואליציה של 68, ויחליף אותם במועמדים אחרים. שאינם גברים, שאינם נציגי השלטון הישן, שאינם תוצר גולמי של ממשלת מיעוטים, שאין בהם געגוע לתקופה אפלה של מהפכה חוקתית ושאין בהם רבב של פוליטיקה ישנה.
יותר מדי שנים באופוזיציה, התרחקות ממוקדי הכוח, וכנראה גם חרדות אישיות הקשורות לתזוזה אל מחוץ לאזור הנוחות, הביאו אותם לרגע הזה רפוסים וחסרי-אונים. עסוקים בתוכנית לשינוי חוקים שתימשך שבועות, במקום לשבת על המדוכה ולדבר בקול על עידן חדש של שומרי סף. הבנטים והלפידים, כמו הגולנים והליברמנים, מחמיצים מול שער ריק כאילו לא היה פה עשור אסוני לכל נציגי החוק. מילותיה המהדהדות של הרשות השופטת אמורות היו להדהד באוזניהם כמו אזעקה אחרונה לפני ירידה למקלט, אבל הם לא רואים לפניהם קדנציה בת 7 שנים במהלכה אולי יהיה אפשר לשקם את ההריסות שהותיר אחריו מתניהו אנגלמן, הם רואים רק כאן ועכשיו.
מרב בטיטוצילום: דנה קופלמי שרוצה לברוא מחדש את האמון בין הממשלה לישראלים, לא יכול להרשות לעצמו להתייחס בזלזול לאחד התפקידים החשובים ביותר עבור האזרח הקטן. מוסד מבקר המדינה שהושפל עד עפר במשמרת האחרונה, רוקן מתוכנו, והורד לדרגת עוזרת בית במשכנם של הזוג נתניהו, משווע לשיפוץ תודעתי. בזמן שהרצוג מטייח שברים בעומק של תהום ממוצעת, ממשיכים ראשי הגוש הטוען לשינוי להתנהג כאחרוני הקבלנים, ולדבר את השפה שמאסנו בה.
יש עוד שלושה שבועות תמימים עד המועד בו יתקיימו הבחירות לתפקיד מבקר המדינה, ורק אנשים כמו אוחנה שחיללו את כבודו יודעים באיזו קלות אפשר להמשיך ולדחוק אותו לחצר האחורית של הדמוקרטיה, יואילו נא החברים החדשים במועדון הגברים להציג מועמדות חדשות משלהם, להפקיד את הילקוט עם הטסטוסטרון בכניסה לקלפי ולהעביר את כולנו – אזרחיות כאזרחים, לעידן של שינוי אמיתי.
