יועז הנדל כבר היה על שבעה מנדטים בסקרים. זה קרה בשיא המלחמה, כשהקמפיין שלו התנהל בזמן שהוא מחליף מדי צה"ל בבגדים אזרחיים ולהפך. אבל בבחירות בשבוע שעבר, המיזם המשותף שלו עם ירון זליכה ‑ ובשמו הרשמי והלא-סקסי "רשימת המילואימניקים והכלכלית" ‑ נשאר מתחת לאחוז החסימה ומחוץ לכנסת. "אתה מדבר איתי על סקרים מלפני שנתיים", הוא מדייק. "מאז המדינה שכחה לאט-לאט שאנחנו במלחמה בכמה חזיתות. חזרנו לנקודה המוכרת של עיסוק אך ורק בביבי ובסיפור הגושים. מה שקרה כאן זה העתק-הדבק של מה שקרה בחמש מערכות הבחירות הקודמות. דעתי על נתניהו ידועה ומוכרת, אבל האנשים שרצו הכי חזק 'רק לא ביבי', בעצם משאירים את ביבי. אנחנו, שאמרנו 'רק ממשלה ציונית', נתפסנו כעצם בגרון".
יש לך את כל הנתונים: היית ח"כ, שר, עשית מאות ימי מילואים. למה יועז הנדל לא מצליח?
"קודם כל, זאת פעם ראשונה שאני פחות או יותר רץ לבד, ואני חושב שלקבל קרוב ל-156 אלף קולות זה הישג עצום. זה מעיד על כך שיש קהל גדול שבחר במודע להצביע לנו. הוא לא רצה להצביע לנתניהו ולמפלגות החרדיות אחרי 7 באוקטובר, והוא לא רצה להצביע לגדי איזנקוט ולמפלגות הערביות. בכל מערכת בחירות אחרת מאז הקמת המדינה היינו עוברים ומצליחים. זה יותר קולות ממה שמרצ קיבלה בבחירות הקודמות. במבחן התוצאה לא עברנו את אחוז החסימה, אבל הכיסאות בכנסת הם לא אלה שמכתיבים לנו את הרעיון. אי-אפשר להתעלם מ-156 אלף קולות. ומה שהיה יפה אצלנו זה ש-60 אחוז הגיעו מימין ו-40 אחוז משמאל. אלה קולות שאמרו שהם לא רוצים את הישן והמוכר".
מה יהיה בבחירות הבאות?
"אני אגיד לך מה יהיה: התקשורת הישראלית שוב תשכנע את הציבור שהיא יודעת מה קורה ושמחנה השינוי, לא משנה איך יקראו לו אז, מנצח בוודאות. כולם יעברו ממקום למקום ויעשו קמפיין גדול על מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, ובעצם ישמרו את הישן, המוכר והרע. אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר על מדינת ישראל".
אז בבחירות הבאות אתה חוזר להתמודד?
"אמרתי שמי שיצביע לגוש השינוי יקבל תקיעות פוליטית, והמציאות הוכיחה שצדקתי. אני משוכנע שהגוש השלישי זה הפתרון לתקיעות הישראלית. אני משוכנע שחייבים לתת ביטוי לקול הזה".
עבור הרבה מאוד אנשים החיבור שלך עם זליכה היה לא טבעי. יכול להיות שבסוף הוא גרע ולא הוסיף?
"אני מסתכל על מבחן התוצאה, לא על התיאוריות שלך. במבחן התוצאה הצלחנו לייצר סחף לתפיסת עולם מסוימת".
הנדל נערך לעוד בחירות אף שבשלב חסר הוודאות שבו נמצאת המדינה, לא ברור אם הן אכן יתקיימו בקרוב. הוא ידע בעשור האחרון לא מעט איחודים, חיבורים ומיזמים, ולא מן הנמנע שינסה אחד נוסף, הפעם עם עוד מישהו שנשאר בשבוע שעבר מתחת לאחוז החסימה: עופר וינטר. "אני לא פוסל חבירה אליו או לאחרים", אומר הנדל. "האחריות שלי היא לארגן את הגוש השלישי שסבל מריבוי מפלגות. אנחנו צריכים לבוא מדויקים יותר וחזקים יותר. וינטר הוא אדם ראוי שעשו עליו קמפיין שלילי מטורף במערכת הבחירות הזאת. התפללתי שגם אנחנו וגם הוא נעבור. זה המפתח ליציאת מדינת ישראל מהבוץ".
כרגע המדינה בפלונטר פוליטי. מה הפתרון?
"אותו פתרון שעליו דיברנו לפני הבחירות. פשוט עכשיו אין את הסולם שהיינו אמורים לתת לשני הצדדים כדי לרדת מהעץ. מי שחיו באשליות שיהיה בסדר, ושיצליחו להקים ממשלה, מגלים שזה לא עובד. אם תקום ממשלה עם איזנקוט, בנט, ליברמן ונתניהו, היא בהחלט תהיה ראויה. לא כי אני חושב שנתניהו הוא כליל השלמות, להפך, הייתי רוצה שלא יצביעו לו, אבל הצביעו לו. רק צריך לוודא שנתניהו יתפרק מהברית החרדית. שום תרחיש אחר לא יעבוד".
איך אתה מסתכל על מפלגות השינוי שעכשיו משנות את הטון לגבי גיוס חרדים?
"לא יכול להיות שמתנהל קמפיין שלם על זה ושנייה אחרי הבחירות הנושא נעלם מהשיח, כולל התקשורתי. פתאום כל המפלגות שטענו שזה הדבר הכי חשוב, מדברות על מו"מ עם גולדקנופף או עם מפלגות ערביות אנטי-ציוניות. אני לא מסוגל לקבל את זה שמה שחשוב זה השלטון".
אם יהדות התורה תצטרף לקואליציה לא יהיה חוק גיוס?
"ברור שלא יהיה. לא אני אומר את זה, אנשי מחנה השינוי אמרו את זה".
ומה לגבי תמיכה מבחוץ של רע"מ כדי להשביע ממשלה חדשה ולהזיז את נתניהו?
"על מה אתה מדבר? זה לא מסתדר מספרית. לרע"מ יש רק שבעה מנדטים. הם חיים באשליה ומספרים לעצמם סיפור. ממשלת מיעוט עם מפלגות שלא מכירות בחמאס כארגון טרור לא תחזיק מעמד. אני חוזר ואומר: מרוב שרוצים 'רק לא ביבי', זה יעניק לביבי הרבה מאוד מנדטים בבחירות הבאות".
המונים הצביעו למפלגות השינוי על בסיס התחייבויות בנושאי גיוס. הן בוגדות בבוחרים שלהן?
"אני לא רוצה להשתמש במילים מפוצצות. בשורה התחתונה, אם בסוף מחנה השינוי יקים ממשלה עם מפלגה חרדית ומוותר על הגיוס, אז הוא פוגע ביכולת שלנו לנצח במלחמה. כל מערכת הבחירות הם האשימו את ביבי, אז מה ההסבר למה שהם עושים עכשיו? למה זה נשמע הגיוני שהם יעשו את זה? מה התירוץ?".
בינתיים נתניהו מנהל קמפיין דה-לגיטימציה למפלגות הערביות. קורא להן תומכות טרור ואיסלאמיסטיות. יאיר נתניהו כתב ש"7 באוקטובר הבא יגיע מערביי ישראל". מה אתה חושב על זה?
"לבחור ממיאמי אני לא רוצה להתייחס. אנחנו במציאות שבה צריך להחליט איך מקימים ממשלה בלי המפלגות הערביות הנוכחיות. זה לא נגד הציבור הערבי ואני לא נגד ערבים משום שהם ערבים. אני מת שתקום מפלגה ערבית-ישראלית של משרתים. פשוט לא נצליח לקיים את המדינה הזאת אם נתפרק לאוטונומיות ולא יהיה שוויון זכויות וחובות בחברה. אם לא תוקם ממשלה של הכוחות הציוניים, מדינת ישראל תתפרק ‑ לאוטונומיות ערביות בנגב ובגליל, ולשטעטלים חרדיים ששם קוראים לנו 'שלטון הכופרים'".
השכל. "לא יכולתי להיכנס למחנה השינוי כי ידעתי שהתוצאה תהיה מבוי סתום"
*
ח"כ שרן השכל (ישראל תחילה), שהתעקשה לרוץ עד הסוף חרף אפס סיכויי הצלחה, התבזתה כשקיבלה פחות מ-1,000 קולות. אפילו מפלגת הגימיק "שרשר" קיבלה יותר קולות ממנה. וזה דווקא אחרי קדנציה עם תוכן ומהות בליכוד: היא נתנה פייט בכנסת נגד חוק ההשתמטות, והובילה עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר יולי אדלשטיין וח"כים אחרים את המרד מתוך הקואליציה. הם הצליחו ‑ החוק לא עבר ‑ אבל רובם התאיידו מאז מהחיים הפוליטיים: אדלשטיין לא התמודד בסוף, ודן אילוז השתחל למקום העשירי אצל אביגדור ליברמן ויראה את הכנסת הבאה מבחוץ. בדיוק כמו השכל.
השבוע היא חושפת טפח ממערכת היחסים הרגישה והמורכבת שהייתה לה עם הבוס שלה בימין הממלכתי ובמשרד החוץ, השר גדעון סער. לדבריה, הוא לא אהב את הקו הלעומתי שלה בקואליציה, לכן דאג לטרפד את הפעילות שלה כסגנית שר החוץ ולייבש אותה בתפקיד. היא טוענת שבמהלך הקדנציה הציע לה סער אתנן פוליטי מכובד כדי שתפנה את מקומה בכנסת ולא תפריע לקואליציה לפטור את הציבור החרדי מגיוס. "בהתחלה הוא הציע לי להיות שגרירה בלונדון ואמר שזה תפקיד שמתאים לכישורים שלי", היא מספרת. "אבל לא הסכמתי לעזוב את הכנסת. אחרי כמה חודשים הגיעה הצעה נוספת, הפעם להיות שגרירת ישראל בסין. המטרה הייתה רק להוציא אותי מהכנסת כי חששו מההתנגדות שלי לחוק הגיוס".
(בתגובה הכחיש סער בתוקף את הדברים: "שרן השכל שוב משקרת. מעולם לא הוצע לה להיות שגרירה - לא בלונדון, לא בבייג'ין ולא בשום בירה אחרת בעולם. ראשית, היא לא כשירה לתפקידים אלה. שנית, לו הייתה עוזבת את הכנסת, סיעת הימין הממלכתי הייתה מצטמקת, כי במקומה היה נכנס לכנסת איש כחול לבן של גנץ, שהיה מצביע עם האופוזיציה, בעוד השכל הצביעה עם הקואליציה עד השבוע האחרון. שלישית, עמדתה בנושא חוק הגיוס לא עלתה מעולם בשיח בינה לביני").
כך או אחרת, השכל מתעקשת שהיא הפרידה בין הקואליציה לבין מימוש חוק ההשתמטות: "נתניהו אמר לפני שבועיים שהייתה חסרה לו אצבע אחת לחוק הפטור מגיוס. המון התקשרו אליי בזמנו בהצעות מפתות. כולם היו מוכנים לשלם לי הרבה מאוד כדי להעביר את החוק הזה. כעיתונאי אתה מבין מה יכולתי לקבל תמורת זה, נכון? אבל מבחינתי זאת לא הייתה אופציה. ללוחמים מגיעה כנסת שתשמור להם על הגב".
ההתעקשות שלך לרוץ לכנסת הייתה שווה את השורה התחתונה?
"האם 955 קולות שווים שנה של חיים, כסף, משפחה, שינה? אני לא יודעת. אבל אני יודעת שמדינה שבה אישה צריכה להישאל על זה היא מדינה שצריכה שינוי".
למה לא הצטרפת למפלגה במחנה השינוי?
"לא יכולתי להיכנס למחנה הזה כי ידעתי שהתוצאה בבחירות תהיה מבוי סתום אם לא תהיה מפלגה שתקרא לאחדות ותכפה ממשלה לאומית רחבה ‑ בלי המפלגות החרדיות והערביות. זה מה שהמדינה צריכה".
את עדיין חושבת שיש בפוליטיקה הישראלית היתכנות לגוש השלישי? למסגרת ממלכתית שאינה חלק מהשבלונה של "כן ביבי, לא ביבי"?
"הרי אם לא תהיה ממשלת אחדות, נלך לבחירות נוספות והתוצאות בהן יהיו דומות. שוב מבוי סתום עם שני גושים שמייצרים שנאה. חייבת לקום מפלגה שתכפה את הישיבה הזאת ביחד. ואני יודעת ששני הגושים נלחמים בזה. חוויתי את זה. זה קורה למי שלא בוחר אחד משני המחנות. כולם מגויסים למאבק הזה ‑ מחנה השינוי, מחנה נתניהו, ערוצי טלוויזיה, עיתונאים, משפיענים, מכוני מחקר, ארגונים כאילו-פוליטיים. כולם מגויסים למפעל הזה של שני גושים יריבים. אז אתה לא יכול להצליח. תראה את גלעד ארדן, תראה מה קרה לקמפיין של בני גנץ עם כל המיליונים שלו".
ליברמן ודרעי. קאמבק היסטורי?
(אוהד צויגנברג, )
*
בתחילת השבוע כינס אביגדור ליברמן עיתונאים לתדרוך ושאלות שבהן התבקש להסביר את ההתבטאויות הכעוסות שהשמיע כלפי גדי איזנקוט בימים שאחרי הבחירות. הוא הודיע שם שמפלגתו תמליץ על איזנקוט אצל הנשיא אבל הצהיר שלא יתמוך בהקמת ממשלת מיעוט. "אז מה רוצה ליברמן?", הייתה השאלה הגדולה ששאלו השבוע כולם, מימין, משמאל, בבני-ברק ובבאקה אל-גרבייה.
גורם בכיר לשעבר במגזר הציבורי, שמכיר היטב את ליברמן ועוד כמה בכירים במערכת הפוליטית, הציע את התסריט הבא, המבוסס לדבריו על 40 אחוז ידע ו-60 אחוז הערכה: "איזנקוט יידחק להסכים במו"מ עם המפלגות החרדיות על חוק גיוס, כי אין היתכנות לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות. ככה הוא יעשה בשביל ליברמן את העבודה המלוכלכת מול החרדים. אבל הוא עדיין לא יצליח להרכיב ממשלה. ואז נתניהו יקבל את המנדט מהנשיא וגם הוא לא יצליח להרכיב ממשלה".
בשלב הזה ישנה אפשרות ל-14 יום נוספים שבהם 61 חברי כנסת יכולים לפנות לנשיא ולהודיע שהסכימו על מועמד מטעמם. לדברי הגורם, כאן ייכנס לתמונה אריה דרעי, שעד אז ישאיר מאחוריו את איומי הפרישה: "דרעי יגיד 'הייתי נאמן לביבי, אבל הוא לא הצליח להרכיב ממשלה. עכשיו ליברמן הצליח לחבר בין ש"ס ויהדות התורה לבין מחנה השינוי'. המחיר שליברמן יגבה מאיזנקוט יהיה רוטציה. הם יקימו ממשלה יציבה ומדינת ישראל תינצל מבחירות חוזרות. אדריכלי פרשת בר-און-חברון חוזרים לשתף פעולה".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.26
