תזוזה של עד שני מנדטים במפת המפלגות. זהו פוטנציאל השינוי בחלוקת המנדטים במקרה של פסילת תוצאות הצבעה הנגועות בשוחד במגזר הערבי, ככל שהמידע המודיעיני שמחזיק בידו כעת השב"כ יתורגם במלואו לראיות. ההערכה הזו, שהיא מהשמרניות שמסתובבות כרגע בשדה הפוליטי, מקובלת על גורמי מקצוע שונים ועשויה לפענח את החידה שהציג השבוע יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, לציבור הישראלי.
אחרי שדרך את המערכת כולה כשדיבר על "חשדות חמורים" להתערבות זרה בבחירות לכנסת, עבר השופט, בחלוף ארבעה ימים בלבד, לסוג של שלווה סטואית, כשהודיע שהבחירות תקינות וכי אין בחשדות כדי לערער על התוצאות בכללותן. על פניו נפלא, רק מה קרה לחשדות החמורים מיום הבחירות? ובכן, מסתבר שפתרון החידה הסתתר לו כל העת במילה "בכללותן". סולברג, בדרכו המשפטית, והלא מאוד תקשורתית, ביקש להבהיר שאין עילה לבחירות ארציות חוזרות. אך בניגוד למה שרבים הבינו מדבריו, הוא לא ביקש לטעון כי החשדות הם עניין של מה בכך, ובוודאי שלא לשלול אפשרות שישפיעו על חלוקת המנדטים. האפשרות הזו לא נעלמה לשום מקום.
בהרב־מיארה, השופט סולברג, ראש השב"כ זיני ומנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, דין ליבנה
פער פוטנציאלי של שני מנדטים, כעשירית מכוחן של שתי הרשימות הערביות בכנסת, הוא דרמה פוליטית של ממש. אם יתבררו החשדות כמבוססים, אנחנו עלולים לגלות שבחודשים האחרונים חיינו בצילו של מבצע השפעה חסר תקדים בישראל, שהשלכותיו חורגות הרבה מעבר לגבולות המגזר הערבי, ושתוצאתו המעשית עשויה להיות שינוי המציאות הפוליטית. ואף שהממצאים החקירתיים נאספים עדיין, אפשר כבר עכשיו להתרשם מהממצאים הפוליטיים שמונחים לפנינו. דווקא המחנה שהקדיש את השנים האחרונות לאזהרות חוזרות ונשנות מפני גניבת בחירות, שהמופרכות שלהן התחרתה רק באובססיביות שלהן, מגלה כעת קושי מפתיע להתמודד עם חשדות קונקרטיים בעניין הזה. אחרי שהוסבר לנו שוב ושוב שבצורה כזו או אחרת הבחירות עומדות להיגנב, מתברר כעת שיש תנאי מוקדם להכרה בסכנה: הגנבים מוכרחים לבוא מימין. כשהחשד מתעורר מכיוון שמאל, גם מידע מודיעיני על שוחד בחירות, ובהיקפים של מאה מיליון שקל, לא נחשב לעניין שיש להתייחס אליו ברצינות.
למעשה, בדיוק להפך. כמו מחלה אוטואימונית, מערכת החיסון הפוליטית של מחנה השינוי לא רק מתעלמת מהאיום האמיתי, היא גם מפנה את עיקר מאמציה כדי לתקוף את הגוף שאמור לזהות את אותו איום. דוד זיני, ראש השב"כ, שאחראי לטפל, בין שאר משימותיו, בדיוק בעניינים כאלה, מוצא את עצמו בימים אלה במוקד התקפותיו של מחנה השינוי, שמשתולל לנוכח עצם הטיפול שלקח על עצמו השב"כ בכל הנוגע לגניבת הבחירות. עבור מחנה השינוי מדובר בעניין פוליטי לחלוטין שזיני בוחר להכניס את עצמו אליו. שווה אולי להיזכר שעד לא מזמן החזיק מחנה השינוי בעמדה שונה מאוד ביחס להגדרתו הרחבה של תפקיד של ראש השב"כ. בימים הפרה-היסטוריים של רונן בר האמינו שם בתפיסה אימפריאליסטית של התפקיד.
*
למשל, בינואר 2025 קרא יאיר גולן לרונן בר שלא להתפטר מתפקידו, משום שלראש השב"כ יש "תפקיד חשוב להגן על הדמוקרטיה הישראלית". בספטמבר באותה שנה, בחר יאיר לפיד להזכיר את המסר החשוב הזה גם לראש השב"כ הנכנס, דוד זיני, וטען שוב כי חלק חשוב מתפקידו הוא "להגן על הדמוקרטיה". זה כמובן השתלב היטב עם טענה רחבה יותר, שהחלה להתפתח בזמן הרפורמה המשפטית וביקשה להפוך את השב"כ מגוף מקצועי הכפוף ישירות לראש הממשלה לכזה העשוי – בשם ערך הממלכתיות שבשמו הוא פועל – להתעמת עם הממשלה או לכל הפחות לסרב לציית לה.
יש כנראה מי שקוראים את סעיף 7 לחוק שירות הביטחון הכללי, שמפקיד אותו, בין השאר, על שמירת "סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו", ומתקשים להבין את הכתוב בו. עבורם הסדר הדמוקרטי אינו העניין הזניח הזה של יום הבחירות המאפשר את עצם קיומה של ההצבעה לכנסת, שהיא ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. הם חושבים על דמוקרטיה וסדריה כעניינים שונים לחלוטין. בעיקר בתור סט של רעיונות פוליטיים שעולים בקנה אחד עם צעדי המדיניות שאותם הם מבקשים לקדם.
כשהממשלה ביקשה לקדם רפורמה משפטית שלא מצאה חן בעיניהם, היה להם ברור שעל השב"כ להתערב במעשה הפוליטי ולהגן על מה שהם תופסים כדמוקרטיה, ובגרסתה המאוד מסוימת ורצויה בעיניהם. לעומת זאת, כשבסיס הדמוקרטיה התגלה בימים האחרונים ככזה הנתון בסכנה, וראש השב"כ יצא להגן על כשרות הבחירות לכנסת, הם נשמעו כמובן לגמרי אחרת
לכן, כשהממשלה ביקשה לקדם רפורמה משפטית שלא מצאה חן בעיניהם, היה להם ברור שעל השב"כ להתערב במעשה הפוליטי ולהגן על מה שהם תופסים כדמוקרטיה, ובגרסתה המאוד מסוימת ורצויה בעיניהם. לעומת זאת, כשבסיס הדמוקרטיה התגלה בימים האחרונים ככזה הנתון בסכנה, וראש השב"כ יצא להגן על כשרות הבחירות לכנסת, הם נשמעו כמובן לגמרי אחרת. גולן האשים את זיני בכך שהפך את השירות ל"כלי פוליטי בשירות הקמפיין של נתניהו", ולפיד, שהצטרף אליו הזהיר מצידו מפני ניסיון לגנוב את הבחירות בסיוע "שתולי השלטון במערכת הביטחון". אי-אפשר להמציא מהפך כזה.
*
התפיסה הייחודית הזו של מהות הדמוקרטיה אינה מצטמצמת לאופן שבו מבין מחנה השינוי את תפקידו של ראש השב"כ. היא ניכרת גם בתוכנית ה-UNDO שעליה שוקד המחנה בימים אלה, במטרה לבטל בבת אחת את חוקי הדגל של הרפורמה המשפטית. נכנסים לוועדה, מקריאים את הסעיפים הבעייתיים ומבטלים אותם לאלתר. הרעיון הזה של חקיקת בזק, תוך הסתמכות על רוב רגעי, משקף שינוי גישה מוחלט ביחס לתפיסה הדמוקרטית שהציג מחנה השינוי בזמן הרפורמה. אז הוסבר לנו, שוב ושוב, בטון רציני ועצוב, שאסור לשנות את סדרי המשטר ככה פתאום. וכמה שמענו על הצורך בהסכמה רחבה. זו הרי מהות הדמוקרטיה, לא?
והנה כעת, כשהרוב עשוי ליפול בידיים הנכונות, מתברר שאפשר גם אחרת. אותן מפלגות שהתמרמרו על מהלכי הקואליציה מתכננות עכשיו לנצל חלון זמנים שעשוי להיות קצר מאוד, בטרם תתפזר שוב הכנסת, כדי למחוק בשורת הצבעות את מה שנחקק במסגרת הרפורמה. הסכמה רחבה? בשביל מה. הליך חקיקה ממושך? מיותר. איך אומרת אילנה דיין? פרסומות וחזרנו. ולמה בכלל לקרוא לזה שינוי? זו הרי בסך הכל חזרה למצב התקין כשכל הרפורמה לא הייתה אלא תקלה משטרית שגרמה קבוצה לא לגיטימית שהחליטה לבעוט במוסכמות הדמוקרטיות. וכשמתקנים תקלה, מי צריך הסכמה רחבה?
אחרי שיבססו מחדש את הדמוקרטיה הישראלית על אדנים נכונים, יבעטו מן הסתם גם בראש השב"כ הנוכחי ויחליפו אותו בשומר סף ראוי יותר מטעמם. בתפקיד הזה חייבים אדם שמבין מהי דמוקרטיה אמיתית. גם אם זה אומר תזוזה של שני מנדטים לפה או לשם במגזר הערבי. וכשחושבים על זה עוד טיפה, דווקא בגלל שזה מה שזה אומר.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.26
