ארגון המילואים "כתף אל כתף", שבלט בדיונים והמחאות על חוק הגיוס, פעל בחריצות, בעיקר תקשורתית. הדובר הנמרץ ששיווק אותו היה שולח לכתבים הרלוונטיים הודעות עם תגובות של מייסדו על כל צעד ושעל ואפילו על אמירות שהופרחו לאוויר. וכל צעד כזה גרר גם תגובה מיוחצנת היטב.
הבולטות התקשורתית הצליחה. מייסד הארגון, מילואימניק צעיר, שובץ לרשימת "ביחד" במקום ריאלי והשבוע גם יושבע לכנסת כנציג המילואימניקים. (את השם ניחשתם - יונתן שלו). הארגון עצמו לא פעיל יותר, אך כח"כ מיועד מצופה היה לשמוע מה דעתו של המייסד על הכרזת מפלגה מרכזית במחנה אליה הוא משתייך, לפתוח את הדלת לחרדים כולל פשרות בנושא הגיוס, בדיוק אלו שמולן נלחם כפעיל אזרחי ונגדן הפעיל את מלוא גרונו בדיוני ועדת חוץ וביטחון. גם אם בסופו של דבר השתיקה של שלו תישבר ובנט יודיע שהוא לא מקבל את התנאים לכניסת החרדים לקואליציה - קשה שלא להבחין בהיעדר הלהט, הבעירה, ומהירות התגובה, שהייתה יוצאת מארגון “כתף אל כתף” אל מול מייסדו היום, והוא אגב לא היחיד.
חרדים חוסמים כביש
(צילום: טל שחר)
אבל שלו הוא רק סימפטום. אם כבר, זהו ליברמן שייצג באופן מובהק יותר את הבעיה. בניגוד לשלו, בנט, איזנקוט ואחרים, שעסקו בגיוס חרדים רק במחאה נגד הממשלה - ליברמן הרים את הנושא כדגל של מפלגתו במשך שנים. עוד ב-2012 ישראל ביתנו שמה תמונות של תעודות זהות עם כיסויי ראש, כובע מצחייה, כיפה סרוגה, כאפייה, וכמובן מגבעת וקבעה: אותה אזרחות - אותה מחויבות. לצד הבטחה "מילה זו מילה", ליברמן נשא את המאבק באי-גיוסם של החרדים לפני כולם, ובאופן ציני להחריד הוא גם הראשון להכריז שהוא מוכן להתפשר בו עבור הקמת ממשלה.
חבר חרדי אמר לי פעם: "הסיבה שכולם מדברים על גיוס חרדים, היא גם הסיבה שאף אחד לא רוצה באמת להביא את הנושא לפתרון - זה חומר טוב לקמפיינים. החרדים לנצח יתפרנסו ממאבק על עולם התורה, אחרים נהנים שנים מדגל השוויון בנטל, ומפלגות לא רצות לזרוק לפח את הסיסמאות והעצבים שמביאים להן מצביעים". לראשונה נראה שהבחור צדק, לפחות במהלך שעושים פוליטיקאים מובילים. אבל הסוגיה החרדית-ישראלית לא יכולה להיות עוד דגל לקמפיין בלבד. היחס אליה כנושא שאפשר להרים לפני הבחירות במלא המרץ כולל התבטאויות קיצוניות, ולזרוק כשצריך להקים ממשלה, סותם את הגולל על הסיכויים לקדמה.
לא מדובר רק על גיוס לצבא, בישראל הולכת וגדלה אוכלוסייה שבחלקיה הנרחבים מתאמצת להציב מחיצות בינה לבין המחויבות למוסדותיה
לא מדובר רק על גיוס לצבא, בישראל הולכת וגדלה אוכלוסייה שבחלקיה הנרחבים מתאמצת להציב מחיצות בינה לבין המחויבות למוסדותיה. הגברים החרדים בכל הקשור לתעסוקה והילד החרדי הממוצע שאינו לומד לימודי ליבה, ובעוד כמה עשורים יהיה הרוב.
ממשלות נתניהו לדורותיהן, שברובן נסמכו על החרדים, מנעו צעדים משמעותיים של התקדמות, הן בחוסר אכיפה והן בתמיכה במוסדות. בין שחושבים לפתור את הנושא בעזרת סנקציות דרקוניות, אכיפה דורסנית והקפאת תקציבים, ובין שהבנה ושיח זו הדרך - היחס למשבר שרק ילך ויעמיק, צריך להיות רציני, ענייני, שקול ועם תוכניות לאורך טווח.
