בזמן שרבים בישראל הוטרדו מהתנהלותו של ראש השב"כ והמתינו לפסק הדין בעניין הסיבוב התורן באיראן, בפיקוד המרכז העסקים כרגיל. שם, רחוק מהעין ואולי בעיקר מהלב של רוב הציבור היהודי, לא נרשמת דאגה מהכישלון של הריבון להגן גם על הפלסטינים תחת אחריותו, ככל שזאת בכלל המשימה. ובשבוע הדרמטי הזה, לצד המנה הקבועה של אלימות, התנכלויות ומניעת גישה, נרשמו שני אירועים יוצאי דופן.
הראשון הוא ביטול אירוע מתואם שבו התכוון אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר (שמסתובב עם אבטחת שב"כ מתוקף המעמד), להצטרף למשלחת סיוע בכפר בורין שמדרום לשכם. רגע לפני המועד הכריז מפקד הפיקוד, אלוף אבי בלוט, על "שטח צבאי סגור" מחשש לתגובה יהודית אלימה (כי הרי זה מה שצבא אמור לעשות נוכח איום להפר חוק). האירוע השני הוא כניסת משפחות יהודיות לבתים בפאתי יריחו, בטענה שהנכסים נרכשו כחוק. בצה"ל הודיעו שהדבר נעשה ללא תיאום (כישלון מבצעי), ואילו ב"הארץ" פורסם שהאלוף בלוט ידע גם ידע ואף מידר מפקדים בגזרה עד התמקמות המתנחלים (כישלון מוסרי ומקצועי שמחייב תחקיר, מסקנות ובהתאם לממצאים גם צעדים פיקודיים). בצה"ל, יש לציין, מכחישים את הטענות.
טרור יהודי בג'אלוד
(צילום: REUTERS/Mohammed Torokman)
בשני המקרים, כפי שאפשר להבין, התנהלות הצבא בכלל והאלוף בלוט בפרט מעלה שאלות קשות אך לא חדשות. האירוניה היא שבאותו שבוע התייצב הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף איתי אופיר, ודיבר במילים גבוהות על החובות החוקיות והערכיות של צה"ל ושל פיקוד המרכז גם כלפי הפלסטינים: "בשבילי", הוא אמר, "זה מעבר לחוק. זה עניין של מוסר וערכים, כולל ערכים יהודיים". ובכן, "הערכים היהודיים" האלה לא ממש באים לידי ביטוי כשבתי פלסטינים עולים באש באין מפריע. מצד שני, אופיר הודה ש"טרם הצלחנו לעצור את האלימות". חבל שהמסקנה מהאירועים הנ"ל, ובעיקר מתפקודו של המפקד האחראי בגזרה, היא שזה קצת מצחיק להגיד "טרם הצלחנו" כשלא באמת מנסים.
בעוד שהממשלה הנוכחית עסוקה בהישרדות וממילא נשענת על האדישות הציבורית בנושא, אפשר היה לחשוב שלפחות בצה"ל יקלטו את הרמזים העבים שהגיעו מאירופה ובשבוע שעבר גם מבחירות האמצע בארה"ב: הרעילות של ישראל אינה נובעת רק מהפיאסקו באיראן והקטל בעזה, אלא גם מההפקרות בגדה המערבית. מה שבתוך הבועה הישראלית עוד נתפס איכשהו כאוזלת יד של צה"ל מול דרג מדיני קיצוני, מתקבל מחוצה לה כעניין מאורגן ומכוון. לעיתים קרובות מדי קשה להפריך את החשד הזה. למעשה, בישראל כבר הוזהרו מהטלה של סנקציות אמריקאיות (כן, אמריקאיות) על קצינים ואנשי ביטחון. בינתיים נראה שהאלוף בלוט כמעט מבקש להידחף לראש התור.
אולם ניכר שגם ראשיהן של מפלגות האופוזיציה היהודיות מתעקשים שלא להבין איפה הם חיים. אם נדמה להם שהזזת נתניהו לבדה תאפשר להם לתמרן ללא שינוי מגמה חד, מיידי ובולט מאוד, הם יגלו מציאות סלחנית הרבה פחות
אולם ניכר שגם ראשיהן של מפלגות האופוזיציה היהודיות מתעקשים שלא להבין איפה הם חיים. אם נדמה להם שהזזת נתניהו לבדה תאפשר להם לתמרן ללא שינוי מגמה חד, מיידי ובולט מאוד, הם יגלו מציאות סלחנית הרבה פחות (בוודאי אם החרם על המפלגות הערביות יימשך). ואם הם משום מה מאמינים שאפשר לבצע שינוי כזה מבלי לטפל לעומק גם בתאי הריקבון בצה"ל (ולא רק במשטרה ובשב"כ), הם ייתקלו במהרה בכל האמת שהם והמדינה כולה מנסים כבר שנים להדחיק.
