חלפו שבועיים מאז הבחירות, בהן השמאל הישראלי נחל מפלה מוחצת. כאשר הוא ממקסם את קולות הבוחרים ללא מפלגות קטנות שמתנדנדות על אחוז החסימה ומסכנות את הגוש, עם מצביעים שמגיעים מחו״ל בהמוניהם, משאבים שמכוונים באופן חכם להוצאת מצביעי שמאל מהבית, קמפיין שנאה נגד החרדים ושימוש באנשי ימין כדי להלבין מפלגות שמאל - הצליח השמאל הישראלי להגיע בסך הכל ל-48 מנדטים. אביגדור ליברמן הוא שכתב: "נחלנו כישלון. שלא יספרו אחרת". ולמרות הכישלון הצורב, בשמאל מתנהלים לא כמנצחים, אלא כמנצחים בנוק אאוט.
(צילום: אלכס קולומויסקי, לע"מ, Ilia YEFIMOVICH / AFP)
וההפסד כל כך צורב שמספר המנדטים הקטן מחייב את השמאל הישראלי לנצל קבוצות שהוא סלד מהן עד לפני רגע. וכפי שבעבר היה זקוק לשישה מנדטים של אנשי ימין כדי להקים ממשלה, כך השמאל של היום זקוק לקבוצות תמיכה אחרות כדי להקים ממשלה - החרדים והערבים.
על הפליק-פלאק בסוגייה החרדית נכתב כבר הכל, אפילו לפני הבחירות. כבר אז היו בימין מי שאמרו שהשמאל ייתן לחרדים כל מה שהימין נתן ואף יותר ושזה יעבור בשקט יחסי כי התקשורת כאמור בצד השמאלי של המפה ועינינו הרואות שהנס אכן מתחולל ממש מולנו. משה היכה בסלע ויצאו ממנו מים, בפך השמן היה מספיק שמן לשמונה ימים ובין לילה חוק ההשתמטות הפך לחוק הגיוס - ההיסטוריה של העם היהודי רצופה ניסים.
הערבים זה סיפור אחר - השמאל הישראלי כיום קרוב יותר למנסור עבאס ואחמד טיבי, מאשר למנהיגיו בעבר: בוז׳י הרצוג, אבי גבאי, עמיר פרץ, בני גנץ ואחרים. זהו צעד נוסף קדימה במה שקרוי הברית הירוקה-אדומה שעד לאחרונה ראינו יותר באירופה ועכשיו מתחזקת גם אצלנו.
אבל הבחירה בשתי הקבוצות האלה להיות הקביים של השמאל הישראלי מספרת עוד משהו על קבוצה נוספת שהיא השנואה והמתועבת ביותר על השמאל הישראלי כיום - הציבור הימני.
גדי איזנקוט יכול לדבר עד מחר על ברית המשרתים. אבל העובדה שהוא מעדיף את מנסור עבאס וגבי לסקי על פני ציבור המצביעים המשרת של הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית וש״ס - היא ההוכחה לשנאה כלפי הציבור הזה
המחנה הלאומי, או הגוש האמוני זו הקבוצה המשוקצת ביותר בעיני ראשי השמאל ומנהיגיו. גדי איזנקוט יכול לדבר עד מחר על ברית המשרתים. אבל העובדה שהוא מעדיף את מנסור עבאס וגבי לסקי על פני ציבור המצביעים המשרת של הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית וש״ס - היא ההוכחה לשנאה כלפי הציבור הזה. כך גם ליברמן שמעדיף לשבת עם נעמה לזימי מאשר עם אורית סטרוק - מהיחידות שחזו את 7 באוקטובר ואחד הקולות הבולטים והצודקים במאבק בטרור הערבי.
על השנאה כלפי המחנה הזה תעיד גם המוכנות להיפטר מכל ערך שהגדיר לעצמו השמאל לקראת הבחירות. הם בוודאי יאמרו שזה משרת את מטרת העל של הזזת נתניהו. אבל נתניהו לא קשור לשורת החוקים שיאיר לפיד כבר הצהיר שהוא מתכוון להעביר. ואם בראשות הליכוד היו עומדים אמיר אוחנה או גדעון סער שיקדמו חוקי רפורמה, השמאל היה מתנהל אחרת? בוודאי שלא.
נוה דרומי נוה דרומי צילום: איליה מלניקוב
האמת המרה היא שהשמאל סולד מהקבוצה הזו באופן הבוטה ביותר. היא טובה לו רק כדי לבסס את שלטונו בשימוש הציני והכרוני באנשי ימין. עם השישה מנדטים של בנט זה היה בוטה באופן חריג והפעם הם לא הסתירו - הם ניצלו אנשי ימין כדי להביא בוחרים ימנים.
בגלל זה לא תהיה להם ממשלת אחדות. ממשלה שהיא בוודאי לא פסגת השאיפות של הימין או השמאל, אבל אל מול האלטרנטיבות היא הברירה העדיפה, יש שיאמרו גם הבריאה. הימין מוכן לבלוע את הגלולה המרה וללכת את כברת הדרך. השמאל שנחל מפלה מוחצת עדיין מסרב. אחדות עם ימנים עבורו זו לא סתם גלולה מרה, זו תמצית רעל.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.11.26