זה אולי לא מלכוד 26 אבל זהו בהחלט סוג של פלונטר. ומה שצריך, כך נראה, זה למצוא את קצה החוט וללכת איתו. אם נשאיל מונח מעולם הדימויים של ניווטי השטח - יש לחזור לנקודת ההתחלה, כי זהו המקום האחרון שיודעים בוודאות היכן נמצאים. הכוונה כאן היא לנקודת השינוי. לא ההבטחה לשינוי, אלא הרעיון עצמו. מהות העניין. להביא שינוי. וממשלת אחדות, בשום פורמט, לא תהיה ממשלת שינוי.
גם אם בחלומות הלילה, כמו שנהוג היה לומר, ראש הממשלה בנימין נתניהו יסכים לרוטציה שבה גדי איזנקוט יהיה הראשון כראש הממשלה (והוא הבהיר שלא יקרה). גם אם הוא יבטיח שהממשלה הזו תורכב רק מגוש השינוי והליכוד - בלי בצלאל סמוטריץ, בלי איתמר בן גביר ובלי החרדים (וגם זה הובהר שלא יקרה). ממשלת אחדות, אם לתמצת את הרעיון - תהיה ממשלת נתניהו עם איזנקוט.
לכאורה זה נשמע כמו פתרון טוב, מסלול יציאה נוח מהמבוך שנוצר בעקבות הבחירות, עם רוב פרלמנטרי והבטחה ליציבות. רק שהשאלה הגדולה היא מה יקרה עם השינוי המובטח. אותו שינוי שלמעלה ממחצית הציבור תמך בו, שזכה ל-67 מנדטים, אם לדייק.
זה לא קשור לפרסומים בדבר החשד למעורבות לשכת נתניהו בפרשת שוחד הבחירות במגזר הערבי, בעיקר נוכח הידיעה על חיפוש ומעצר אחד מפעילי רע"ם מבלי שניתן צו - לא לחיפוש וממילא לא למעצר - אירוע שבעקבותיו איזנקוט עצמו הבהיר כי כל יום נוסף של נתניהו בשלטון מסכן את הדמוקרטיה. זה לגמרי קשור לרצון הבוחרים לראות כאן ממשלה מסוג אחר. בלי ישראל כץ במשרד הביטחון, בלי יואב קיש בחינוך, בלי עידית סילמן, בלי עמיחי שיקלי ובלי דומיהם.
מדובר בשיקום מוסדות המדינה, השבת אמון הציבור בכנות הכוונות של מקבלי ההחלטות, עיצוב וייצוב של סולם עדיפויות מסוג אחר. זה לא יוכל לקרות אם תוקם ממשלת אחדות לאומית.
וזה אולי המקום לחזור ולהזכיר, מה שכבר נכתב ויותר מפעם אחת. רוב של 61 חברי כנסת שיתמכו בקואליציה החדשה זה מצוין, אבל לא תנאי הכרחי. לפי חוק יסוד הממשלה, די ברוב רגיל בכנסת, מה עוד שבמקרה הנידון, יש לממשלת המיעוט הזו 67 תומכים. לדוגמה, ממשלת השינוי בראשות בנט, שהוקמה ב-2021, זכתה לתמיכה של 60 ח"כ, 59 הצביעו נגדה ואחד נמנע. ואגב, לא זה מה שהביא לנפילתה. ברור שזה לא הולך להיות טיול אחה"צ נינוח בפארק. איזנקוט, מי שעתיד לעמוד בראשה, הוא לא בדיוק שועל קרבות עתיר ניסיון בשדה הקרב הפוליטי.
אין באמתחתו של המועמד לראשות ממשלת השינוי רשימה מרשימה של הצלחות בתחום שלעיתים קרובות מדי, למרבה הצער - מחייב גם מיומנות קרקסית מסוימת במגרש השטיקים והטריקים.
ועדיין, מבין האופציות שמונחות על השולחן, הרעיון של אחדות לאומית, מה לעשות, הוא לא הטוב שביניהן. עצוב לומר זאת, כי יש הרבה מאוד אנשים טובים שמאמינים בכך באמת ובתמים, ואחד מהם גם התיישב באוהל כדי לקדם את הרעיון.
וכך, אם לחזור לראשית הדברים, שינוי היה ונשאר מילת מפתח. וכמו כל מהפכה, הוא לא יורד קל בגרון, אבל מכל ההבטחות שניתנו ערב הבחירות, זו ההבטחה האחרונה שנכון לסגת ממנה.





