בשעות אחר הצהריים של 6 באוקטובר השנה, נכנסה אישה לתחנת המשטרה באריאל להגיש תלונה. שום דבר ברגע הזה לא העיד שהיא עומדת לחולל רעידת אדמה שתזעזע מדינה שלמה. גם היא עצמה לא הבינה באותם רגעים את עומקה של תיבת הפנדורה שהיא עומדת לפתוח. האישה, מפעילת חוגים בגני ילדים, נכנסה לתחנה בצעדים מהוססים, רק כי הבטיחה לשוטר הקהילתי של אריאל לבוא לעשות כן. משהו שראתה כמה ימים קודם בגן ילדים בעיר שנקרא מעון לוצ'יק, לא הניח לה. לאחר שיצאה מהתחנה אף העבירה לשוטר הקהילתי הודעת ווטסאפ: "הגשתי ברגשות מעורבים, רק כי ביקשת. ואני מבקשת שתנהגו בזהירות, כי אני לא רוצה לפגוע סתם לאנשים בפרנסה".
כך, בדיווח תמים ואמורפי למדי על תינוק בוכה שהוכנס לחדר חשוך, נפתחה אחת הפרשות שמטלטלות כרגע את ישראל - פרשת "גן הזוועות" באריאל. 440 מקרים שונים, וזה רק בחודש וחצי, מינוס חגים, שבו הספיק לפעול הגן מתחילת שנת הלימודים, עומדים במרכזו של כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז מרכז נגד שלוש נאשמות: בעלת הגן, נטליה קיסלבסקי, ושתי הסייעות אנה פגלסקי ודרינה (דשה) חלופה.
המתעללות בילדים שעברו התעללות בגן באריאל בבית המשפט
המתעללות בילדים שעברו התעללות בגן באריאל בבית המשפט
שלוש הנאשמות ממעון לוצ'יק. מימין לשמאל: הסייעת אנה פגלסקי, מנהלת הגן נטליה קיסלבסקי והסייעת דרינה חלופה
(צילום: דנה קופל)
על פני לא פחות מ-99 עמודים, בניסוחים קליניים משפטיים, נפרסת מסכת האישומים: הטחות במזרן, חניקות והאכלה בכפייה, עונשים לפעוטות שהעזו לבכות, חסימה של דרכי נשימה, טלטולים עזים, כליאה בחדרים חשוכים. זו הייתה, לפי כתב האישום, מנת חלקם של 17 מהתינוקות מגיל שמונה חודשים ועד שנה וארבעה חודשים שהיו במעון. לפעמים הקטנטנים ניסו להיאבק. "בחלק מהמקרים הפעוטות ניסו להסיר את ידן של הנאשמות מפיהם ללא הצלחה", נכתב בכתב האישום, "נוכח הכוח הרב שהפעילו הנאשמות עליהם, ופערי הכוחות הניכרים. במקרים רבים כתוצאה ממעשי הנאשמות הגיעו הפעוטות לכדי ערפול, אובדן שיווי משקל ולעיתים ראשם נשמט".
התלונה המינורית שהחלה הכל, הובילה לחקירה חסרת תקדים בשני היבטים: חומרת הזוועות שהתגלו בה - והיקף המעשים. לא פחות מ-30 חוקרים וחוקרות מתחנת אריאל עבדו על התיק הזה מסביב לשעון. הם אלו שצפו בסרטונים הקשים, גבו עדויות מההורים המבועתים שעולמם קרס עליהם, בהם הח"כ לשעבר אורן חזן - וגם ישבו מול שלוש החשודות - והסתכלו להן בלבן של העיניים, ניסו להבין איך עבד מנגנון הרוע. עכשיו, בריאיון בלעדי ל"7 ימים", שלושה מהחוקרים שהובילו את החקירה מדברים לראשונה על התיק הזה, שספק גדול אם מישהו מהם ישכח כל ימי חייו.
החוקרים. מימין לשמאל: רס"ר שני שרגא, רפ"ק אריק משיח, רס"מ נינה שהם
החוקרים. מימין לשמאל: רס"ר שני שרגא, רפ"ק אריק משיח, רס"מ נינה שהם
"באחד הווטסאפים הן כתבו: 'כשההורים יבינו, לא יהיו לנו חיים יותר'". החוקרים. מימין לשמאל: רס"ר שני שרגא, רפ"ק אריק משיח, רס"מ נינה שהם
(עוז מועלם)
רפ"ק אריק משיח (39) מפתח תקווה היה מפקד צוות החקירה. משיח, נשוי ואב לארבעה, מגיל ארבע וחצי ועד 13, משמש בשנה וחצי האחרונות כקצין האח"מ (אגף חקירות ומודיעין) של תחנת אריאל. ברזומה שלו רשומות חקירות רצח, אלימות ומרמה, אבל שום דבר לא הכין אותו למה שנחשף אליו במקרה הזה. לצידו עבדה על התיק גם רס"מ נינה שהם (39), חוקרת ביל"פ (היחידה ללוחמה בפשיעה) שומרון, יחידה שהצטרפה לחקירה, כאשר התבררו היקפה וחומרתה. שהם החלה את הקריירה המשטרתית שלה לפני 12 שנים ביאל"כ, היחידה הכלכלית של להב 433. לפני כמה שנים, עברו היא ובעלה, גם הוא קצין משטרה, לגור באריאל. כאמא לארבעה בגילי שנתיים וחצי עד 12, גני הילדים בעיר מוכרים לה היטב. בריאיון היא חושפת איך ממש לפני השנה הנוכחית "רציתי לרשום את הבן שלי לגן הזה. גן מבוקש עם המלצות מפה עד תאילנד. איך זה יכול להיות מה שהלך שם? אין לי תשובה לתת לך". גם רס"ר שני שרגא (32) צללה למשך שעות, ימים ולילות לעולם המעוות שנקרא מעון לוצ'יק. היא נשואה טרייה ללא ילדים, מפקדת צוות מחלק משפחה, שתחום התמחותו הוא אלימות במשפחה, חסרי ישע ועבירות מין. לדבריה, כבר ליוותה חקירות, אבל הפרשה הזו זיעזעה אותה עמוקות. "לא צריך להיות אמא כדי להזדעזע", היא אומרת. "יש לי אחים, אחיינים בגילים האלו. בסוף אני מגיעה לשבת הביתה, נמצאת איתם וחושבת: איך, איך אפשר?".
כוכביות
תחילתה של פרשת "גן הזוועות", כאמור, בימים הראשונים של אוקטובר האחרון, מעט לפני ראש השנה. "יצר איתי קשר השוטר הקהילתי של אריאל", משחזר רפ"ק משיח, "וסיפר על אישה שעושה חוגים בגני ילדים, שפנתה אליו בגלל משהו שנראה לה קצת מוזר. לדבריה, בסיום החוג, אחת המטפלות - היא לא ידעה לנקוב בשמה - לקחה תינוק בוכה והכניסה אותו לחדר חשוך. משהו שם נראה לה חריג. אמרתי לאותו שוטר: 'שתבוא לתחנת המשטרה, תגיש תלונה, נבחן ונתקדם'. היא היססה, אבל באה. בעקבות הגשת התלונה, הנחיתי את החוקר שלי להוציא צו בבית המשפט לבחינת המצלמות. הלכנו לגן, והחוקר הוריד את המצלמות (הכוונה, פרק את החומר המצולם - א"א).
"הפעם הראשונה שאנחנו עוברים על החומרים הייתה ב-19 באוקטובר. אנחנו נכנסים ליום שמפעילת החוג דיברה עליו, ורואים סרטון ראשוני שבאמת המטפלת נכנסת עם הילד לחדר. ואז אני מקבל לנייד סרטון מחוקרת שבוחנת מצלמה אחרת. צילום קצר מאוד, חמש שניות, שבו רואים את המטפלת מטיחה את אותו תינוק במזרן, בחדר החשוך".
וברגע הזה איך אתה מרגיש? "כשתינוק קטנטן מוטח בחוזקה למזרן, אתה מרגיש שקו אדום נחצה, ובמהירות".
עוד באותו ערב עוצר רפ"ק משיח הכל, ומערב את כל הגורמים הבכירים. מרמת מפקד המחוז ניצב משה פינצ'י, דרך מפקד התחנה סנ"צ איטל אלמוג ועד אגף החקירות של משרד החינוך, שם מעוניינים לשמוע עוד פרטים. "החוקר שהוריד את המצלמות", אומר משיח, "לא זכר את שם הגן, אבל את הכתובת כן, ואני פותח גוגל וקופצות עליי עשרות המלצות, רק המלצות, ואני אומר: 'אלוהים ישמור'".
בשלב ההוא היקף ההתעללויות שתיעדו המצלמות עדיין לא התחוור לצוות. החוקר לא מזהה את המטפלת שמטיחה את התינוק בחדר החושך, והוא מזמן לתחנה את נטליה קיסלבסקי, מנהלת הגן, לעדות פתוחה, כדי שתזהה באיזו מטפלת מדובר. נטליה מגיעה מביתה בנתניה, ומזהה את אנה פגלסקי, תושבת אריאל. אנה נעצרת מיד, ואילו נטליה נשלחת לביתה, שם היא מתחילה לקבל שיחות מהורים. "אחרי שהכל התפוצץ", מספר רפ"ק משיח, "הורים אמרו לי שביום המעצר של אנה, הם התקשרו לנטליה, מנהלת הגן, ניחמו אותה ואמרו, 'אנחנו סומכים עלייך', 'אנחנו מאמינים לך'. לא היה להם מושג. גם אני לא ראיתי עליה כלום".
אלא שהחוקרים שעובדים לאורך הלילה למצוא עוד הוכחות נגד אנה מגלים, למרבה הזעזוע, שהיא אינה היחידה. רפ"ק משיח: "איתרנו תוכן לפיו המנהלת נטליה לא עושה עבירות בעצמה, אבל היא נחשפה אליהן, ואמרנו 'הופ, היא מכירה, היא יודעת, זו הייתה היתממות אתמול בלילה'. עצרנו אותה ואת המטפלת השנייה, דרינה, באותו היום".
"בשלב הזה", ממשיך משיח, "עשיתי להן ריאיון קצין. זה היה אחרי שכבר ראיתי את התכנים, ואני מסתכל לה בעיניים, ופשוט אי-אפשר לראות את זה עליה. חיצונית היא נראית רגילה לחלוטין, אפילו עם ארשת פנים כזו נחמדה ועדינה. לא רואים עליהן איזושהי אגרסיביות או משהו בסגנון. אבל אני יודע שיושבת מולי מפלצת".
"באחד הימים חקרתי את אחת החשודות, והראיתי לה סרטון שלא צפיתי בו קודם לכן. הייתה שם איזושהי חניקה שלא יכולתי לראות אותה יותר, אבל המשכתי לחקור, כי אין מה לעשות"
מכיוון שצוות החקירה עדיין לא מכיר את הילדים, מתחיל לזרום לתחנה מצעד של הורים, לכמה מהם השמועות החלו להגיע. "חלקם הגיעו עם הילדים", אומרת רס"ר שרגא, "כי בסוף אין גן, והם בהלם. חלקם בוכים, אומרים: 'איפה היו הילדים שלנו'. הם מבינים שהגננות עצורות, אבל אנחנו לא יכולים לספר להם יותר מדי. לקחנו מכולם עדויות, 'בואו תספרו מה היה, מה ראיתם'. היו הורים שאמרו: 'לא ראיתי כלום', ואחרי כמה ימים חוזרים לתחנה ומספרים: 'עכשיו נופל לי האסימון, היה ככה, היה פה עוד עניין, ועוד דבר'; או 'חשבתי על זה, היו דברים ששמתי לב'. פתאום הורים דיברו ביניהם וגילו שאולי מה שנאמר להם בגן עד היום, זה לא בדיוק המקרה. פתאום הלכו אחורה להתכתבויות שלהם עם נטליה, וקישרו שאולי החבלה שהייתה לילד לא נגרמה מזה שהוא 'נפל על קיר', כי לא הגיוני שכל הילדים נפלו על קיר".
רפ"ק משיח: "ההורים נראו חסרי אונים, מפוחדים, מבוהלים מאוד. פתאום אמא אחת נזכרת שהילד שלה חזר נקי עם הבגדים מהבוקר, איך זה יכול להיות, כי תינוק מלכלך את עצמו בעת אכילה. המסקנה שלה אחרי חשיפת הפרשה היא שכנראה לא האכילו את הילד. וההורים מרגישים: או שילד לא נרדם, או שהוא פתאום צורח מתוך שינה, דברים בסגנון הזה שמשפיעים על ההתנהגות של תינוקות שלא יודעים לדבר ולבטא את עצמם במילים".
כוכביות
עכשיו החקירה נכנסה להילוך גבוה. עיקר העבודה שעליה התבססו התיק ואחר כך כתב האישום, עסק בהפקת דוחות צפייה מכ-2,400 שעות וידיאו שתיעדו את הנעשה ברחבי הגן, כלומר קרוב למאה ימים רציפים של סרטונים. "ניגשת אליי חוקרת", נזכר רפ"ק משיח, "ומבקשת 'לעשות הכל, רק לא לצפות בזה'. אחריה ניגש אליי חוקר נוסף, ומבקש 'אם אפשר, אני מעדיף, יש לי ילדים קטנים, בזה לא לצפות'. מצד אחד אתה רוצה להבין, ומצד שני, אני צריך להיכנס לישיבת בוקר ולהתחיל לחלק משימות. במקום זאת, כינסתי אותם לשיחה, ואמרתי: 'זו המשימה, ולצערי אין אף אחד אחר שיעשה אותה. אני מבין לליבכם, אבל אני רואה פה כרגע ילדים שנפגעו, הורים לילדים שנפגעו, וחשודות שצריך לטפל בהן כאן ועכשיו. תבינו את החשיבות, תבינו את הדחיפות ואת גודל השעה'".
מה הם אמרו? "סיימתי את השיחה בבקשה למתנדבים לצפייה באותו סוף שבוע, וציפיתי לתוספת של שניים על השניים התורנים, ובמקום זה קיבלתי עוד שישה-שבעה איש לכל יום. כולל אלה שביקשו לא להיות".
אבל גם אחרי ההתגייסות הזו, חלק מהסרטונים היו עדיין קשים יותר מדי. "הנפש מזדעזעת", מספרת רס"ר שרגא. "באחד הימים חקרתי את אחת החשודות, והראיתי לה סרטון שלא צפיתי בו קודם לכן. הייתה שם איזושהי חניקה שלא יכולתי לראות אותה יותר, אבל המשכתי לחקור, כי אין מה לעשות. באותו לילה חזרתי הביתה בשעה מאוחרת, ובבוקר כשהתעוררנו בעלי אמר לי: 'אני לא מזהה אותך'. הוא לא הסכים ללכת לעבודה, עד שלא ידבר איתי וישמע את מה שעבר עליי. זה לא היה הסרטון הכי נורא, אבל הוא נגע בי. כי זה ילדים קטנים מאוד שלא יכולים לעשות כלום לטובת עצמם. עוד כשהתחלנו את החקירה, אמרתי לו: 'יש תיק קשה מאוד, אני לא רוצה להכניס אותך לפרטים, גם בשבילך, בשביל הנפש שלך'".
"כשהצגנו לחשודה את הסרטונים ושאלנו: 'למה עשית את זה?' המון פעמים לא היה לה מה להגיד. היא אפילו לא אמרה: 'פה חינכתי אותם'. היא פשוט השפילה את המבט לרצפה ולא הגיבה. הן בעצמן אמהות, אז באחת החקירות שאלתי אחת מהן: 'היית רוצה שככה יתנהגו לילדה שלך?'"
את הגבת קשה לסרטון. איך הגיבה החשודה כשהראית לה אותו? "זה כבר היה אחרי הרבה סרטונים שהיא ראתה, אני לא יודעת אם היא ראתה בסרטון הזה משהו גרוע יותר. באיזשהו שלב כנראה שהן ראו בהתנהגות שלהן שגרה".
רס"מ שהם: "קיבלנו את מצלמות האבטחה של יום מסוים, והיינו צריכות לרשום מה אנחנו רואות. פחדתי מזה. לא ידעתי איך זה ישפיע עליי, אבל ידעתי שאני חייבת לעשות את זה. ואז אני פותחת את הסרטון הראשון, ולא מבינה את ההתנהלות שלהן. אני זוכרת שאמרתי לעצמי: 'איך אתן כמטפלות מתנהגות ככה, זה לא אנושי'. אפשר לא להתייחס לבכי של תינוק, אבל אני לא רואה סיבה לקחת תינוק ולנסות להשתיק אותו בדרכים של חניקה, לשים את היד על הפנים או לטלטל אותו באוויר.
"בדרך כלל כשאת עושה צפייה, את כותבת 'בדקה הזאת והזאת קרה ככה וככה', אבל כאן הכל היה ברמה שהייתי צריכה לחזור אחורה, ולחשב כמה שניות התינוק הזה לא נושם. וזה לא אחד, כי בסוף הוגשו 400 מקרים. בשלב מסוים הייתי חלק מהצוות שהלך להאריך מעצר לחשודות, יחד עם טוען המעצרים המרחבי שלנו, ואני מנסה להסביר לשופט שזה לא אירוע של טלטול. שכל אירוע יכול להימשך דקות ארוכות, בהן המטפלת תופסת את הפעוט ולא עוזבת אותו, ברמה שגם אם עזבה, הגיעה המטפלת השנייה להמשיך אותה. כשהצגנו לחשודה את הסרטונים ושאלנו: 'למה עשית את זה?' אני יכולה להגיד שהמון פעמים לא היה לה מה להגיד. היא אפילו לא אמרה: 'פה חינכתי אותם'. היא פשוט השפילה את המבט לרצפה ולא הגיבה. הן בעצמן אמהות, אז באחת החקירות שאלתי אחת מהן: 'היית רוצה שככה יתנהגו לילדה שלך?'".
יש איזה מקרה שנחרת אצלך במיוחד? "כן. אחת המטפלות נתפסה על איזו תינוקת, ממש קטנטונת, ופשוט לא עזבה אותה, הטיחה אותה על הרצפה, הושיבה אותה ומהעוצמה התינוקת הזו נפלה אחורה. זה לא הסרטון הכי קשה שראיתי, אבל זה גמר אותי. בשנייה הזאת עצרתי, ואמרתי: 'אני חייבת שנייה לצאת החוצה, לנשום רגע ולהתאפס על עצמי'. מהיום שנכנסתי לחקירה, אני ישנה עם הילדים שלי במיטה. לא עוזבת אותם".
כוכביות
הימים חלפו, החוקרים החלו לזהות תבניות ושיטתיות בהתעללות. לדברי החוקרים, הם גם הבחינו כי הדומיננטית ביותר מבין השלוש הייתה הסייעת דרינה.
איך היא הסבירה את זה? רס"מ שהם: "היא לא הייתה צריכה להסביר. היא עושה אירועים, נקודה. זה לא משנה למה היא עושה יותר או פחות. היא אמרה כל מיני דברים. למשל, שהיה לה קשה. אם ככה, ענינו לה, את לא במקצוע הנכון".
ומה היא ענתה? "שהיא אוהבת מאוד ילדים".
רפ"ק משיח: "בגלל ששפת האם שלהן היא רוסית, הקפדנו שבכל חקירה יהיה מתורגמן לרוסית. הוא עובר הדרכה ויודע שהוא לא רשאי להוסיף פרשנויות, לא שואל על דעת עצמו, אלא מה שאומרים, ונותן את התשובה. באחת החקירות שמנו את סגן מפקד התחנה שהוא דובר רוסית, כמתורגמן. הצגנו מול מישהי מהן סרטון מסוים, והיא אמרה: 'ככה זה חינוך סובייטי', אז המתורגמן מתרגם לנו: 'ככה זה', ואז, באינסטינקט, הוא אומר לה: 'לא, זה לא!' זה התפרץ ממנו".
תיעוד חבלות של ילדים במעון לוצ'יק. "באחד הווטסאפים בין הנאשמות נכתב: 'כשההורים יבינו, לא יהיו לנו חיים יותר'"
תיעוד חבלות של ילדים במעון לוצ'יק. "באחד הווטסאפים בין הנאשמות נכתב: 'כשההורים יבינו, לא יהיו לנו חיים יותר'"
"מי שחטפו יותר היו אלו שבכו יותר". תיעוד חבלות של ילדים במעון לוצ'יק
החוקרים לא הסתמכו רק על הסרטונים ועל העדויות של ההורים. "אחד הדברים החשובים שתפסנו בחקירה הוא ההתכתבויות של הנאשמות בטלפון", ממשיך רפ"ק משיח. "מסתבר שבזמן שהחוקר הגיע והוריד את הסרטונים, הן התכתבו אחת עם השנייה בניסיון כמובן לשבש חקירה, אבל מתוך הבנה שאי-אפשר כבר לשבש. באחד הווטסאפים נכתב: 'כשההורים יבינו, לא יהיו לנו חיים יותר'. וזה מבחינתי נותן את החותמת לכל התירוצים האפשריים שיש. מה שלא תספרי עכשיו, 'חינוך סובייטי' או 'ככה התרגלנו' או 'זה היה רק כדי לגרום לילד להפסיק'. לא, זו בעיניי הודאה. את יודעת שזה לא בסדר, ושהן מודעות היטב למעשים שלהן".
הבנתם מאיפה כל זה בא? רס"ר שרגא: "לא. נראה לי שהן אמרו: 'זה מצליח לנו, ההורים ממשיכים להביא את הילדים, הילדים ממשיכים לבוא והכסף דופק, טוב לנו'. מבחוץ לא היית חושבת שיש משהו, אפילו ההפך. את רואה כאילו חמימות להורים, ואיך שהם מקבלים את הילדים, ובמצלמות נגלה משהו אחר. ברגע שהדלת של הגן נסגרת, זה כאילו משהו אחר".
רפ"ק משיח: "עשינו פה ערב בתחנה, שבו כינסנו את כל ההורים. ניגשה אליי אחת האמהות ואמרה לי: 'אתה יודע משהו? בלילה שעצרתם את אנה, היא עשתה לי בייביסיטר עד תשע וחצי, אצלי בבית. הילדים אוהבים אותן'. תביני כמה אי-אפשר היה לראות את זה חיצונית".
רס״מ שהם: "אני הבנתי מהורים שהם שמו מקליטים (כלומר, הטמינו אצל הילדים אמצעי הקלטה - א"א), אבל לא צף שום דבר חשוד בהקלטות. כנראה שלא צריך לצעוק ולהתעצבן על הילד בשביל להתעלל".
האם הייתה מצידן איזושהי הבעת חרטה? "אני חושבת שהן הבינו שהמצב שלהן לא טוב. כשאתה מראה להן סרטון אחרי סרטון, אתה רואה גם שהן מבינות שהן אכלו אותה. העיניים שלהן אומרות את זה. גם אין להן איזה הסבר הגיוני להתנהגות שלהן, אז הן מבינות שהן פשוט אכלו אותה".
כוכביות
הראיות בתיק הלכו ונערמו בהיקפים בלתי נתפסים, אבל החוקרים ידעו שהזמן לא ממש פועל לטובתם. "אנחנו מבינים", אומר רפ"ק משיח, "שאין פה הרבה ימים שהשופט יאשר לנו להחזיק אותן במעצר. בסוף אלה שלוש עצורות ללא עבר פלילי. לא עברייניות שקל לבית משפט לחתום עליהן הארכות מעצר. כל הארכת מעצר לוותה בכאבי בטן, איך אנחנו לא נותנים להן להשתחרר. ואנחנו מפעילים את כל הכלים והחסמים שלנו, גם אם צריך לעלות לערר למחוזי, ונינה מלווה את הטוען בכל דיון כי אנחנו מבינים שזה אירוע משמעותי מאוד וחריג מאוד, גם בעוצמות, גם בהיקפים. היה עלינו המון לחץ להספיק את זה כמה שיותר מהר. קשה להסביר כמה אנשים העסקנו כדי לצפות בהקלטות מ-45 ימים כפול חמש מצלמות בטווח זמנים קצר מאוד, וזה בחקירה אחת כשיש לנו בתחנה עוד חקירות".
רס"מ שהם: "עד היום שבו ניתנה הצהרת תובע (הצהרה שניתנת בין סיום החקירה לבין הגשת כתב האישום, לצורך הארכת מעצר - א"א) היינו פה מסביב לשעון, לפעמים עד שתיים-שלוש בלילה. זו הייתה משימת חיי בשבועיים האלה. שלא משנה מה, החשודות האלו לא ישוחררו הביתה. וגם היום, אמנם הוגש כתב אישום, אבל אנחנו עדיין חיים את התיק הזה, עם ההורים, הסרטונים, ואני לא חושבת שזה יעזוב כזה מהר".
רס"ר שרגא: "באחד הימים חקרתי את אחת החשודות, והראיתי לה סרטון שלא צפיתי בו קודם לכן. הייתה שם איזושהי חניקה שלא יכולתי לראות אותה יותר, אבל המשכתי לחקור, כי אין מה לעשות. באותו לילה חזרתי הביתה בשעה מאוחרת, ובבוקר כשהתעוררנו בעלי אמר לי: 'אני לא מזהה אותך'"
חשבת על עצמך, כאמא לילד בגן, שגם ההורים האלה באו ואמרו לעצמם: "הכל יהיה בסדר, המלצות וכולי"? "גם ברגעים אלה ממש אני חושבת על זה".
רפ"ק משיח: "חשוב לי מאוד לשמור על האנשים שלי. כל הזמן לראות מה קורה איתם ושהם בסדר. אחד החוקרים שלנו הוא קצין במילואים, אחד שחזר מלחימה בלבנון וראה גם דברים קשים במלחמה. בזמן החקירה הייתי נכנס כל הזמן למשרדים לראות מה נשמע, מה קורה, איך האנשים שלי, ויום אחד אני נכנס, רואה אותו צופה במצלמות של הגן ומזיל דמעות. חקירת גן ילדים היא משהו חריג, זה לא משהו שקורה פה אחת לחודש, חצי שנה. כשאומרים 'גן הזוועות', זה קטן מדי. אני לא חושב שיש לגן הזה כינוי אחר".
אתם מקבלים טיפול פסיכולוגי? "אנחנו עוד לא במקום של טיפול פסיכולוגי, אבל אנחנו עובדים עם מפקד התחנה כרגע על יום חוסן לצוות החקירה הספציפי הזה. אחרי כל אירוע שאנחנו מטפלים בגופות, בין אם זה תאונת דרכים, זירות רצח, זירות התאבדות, אז ישר פונים אליי: 'אריק, מי נחשף', ואני נותן את השמות, ואז יש איזשהו ליווי, בדרך כלל קצר, ממערכת בריאות הנפש של המשטרה. פה, בגלל שאנחנו עדיין בעיצומה של החקירה, אז אין עדיין ליווי צמוד".
איך זה השפיע עליך אישית, הסיפור הזה? "באותה תקופה הייתי מאוד קצר בבית. מגיע בערב, מנסה בכוח לשבת עם הילדים שלי, טיפונת להיות חם, להקשיב, להיות מעורב, 'איך היה בבית ספר?' וראיתי שאני מאבד סבלנות מהר מאוד. מהמתח והלחץ הייתי מנתק מגע מהר, כדי שזה לא ייצא, חלילה, על בני משפחתי. הייתי הולך לישון עם זה וקם עם זה, והרבה פעמים גם לא באמת הולך לישון. רק בשבוע שאחרי שהוגש כתב אישום אמרתי לאשתי: 'ישנתי לילה שלם'".
המבנה שבו פעל מעון לוצ'יק באריאל. "מי שחטפו יותר היו אלו שבכו יותר"
המבנה שבו פעל מעון לוצ'יק באריאל. "מי שחטפו יותר היו אלו שבכו יותר"
"יש קצינת חקירות מתחנה אחרת במחוז שאמרה לי: 'לימדת אותי שיעור'". המבנה שבו פעל מעון לוצ'יק באריאל
(שאול גולן)
הפרשה, חשוב להדגיש, עדיין לא הסתיימה. קבוצת הגיל הקטנה ביותר, שבה היו תינוקות מגיל שמונה חודשים עד שנה וחצי, היא זו שספגה את עיקר הנזק. "כולם חטפו", אומרת רס"מ שהם, "ומי שחטפו יותר היו אלו שבכו יותר". אלא שבחומר המצולם נותרו גם סרטונים משנת הלימודים הקודמת, ובהם מופיעים ילדים שכבר עברו לקבוצת הבוגרים, והצילומים האלו ומה שלכאורה תיעדו נמצאים עדיין בחקירה. עם זאת, הבשורה הטובה, שבעקבות המקרה הקיצוני והעבודה המאומצת, הורה המפכ"ל ניצב דני לוי לסייע לחקירות דומות. "אנחנו כרגע משמשים כפיילוט לאיזושהי תוכנה שקנו בהמון כסף, שעוזרת לייעל את הצפייה במצלמות אבטחה", אומר רפ"ק משיח. מה שאומר שבמקרה הבא, בהיקפים האלו, הם לא בהכרח יצטרכו להפעיל 30 חוקרים מסביב לשעון.
ועוד משהו קרה בעקבות התיק הזה: "בעקבות החקירה הזו", מוסיף רפ"ק משיח, "נפתחו לנו חקירות נוספות, תלונות על גנים אחרים. אנשים מבוהלים ואנחנו מבינים את זה, וצריכים לבדוק את הדברים".
וזו חקירה שבכלל הייתה יכולה להתפספס. "זה משהו שבהחלט היה יכול להתפספס. כקצין חקירות, אני מחפש עבירה לחקור. וכשאתה מקבל את התלונה המקורית שאין בה דיווח על עבירה, מה אתה יכול לעשות עם זה? אז מישהי לקחה תינוקת בוכה לחדר חשוך. מבחינתי, בשעת צהריים מרדימים ילדים בחדר חשוך. גם כהורה, אני זוכר שבאתי לקחת את הילד וכולם ישנים בחדר חשוך, אז זה לא נשמע חריג. אני זוכר את המחשבה שלי, שבטח אין פה כלום, אבל בגלל שזה גן ילדים, לך תבדוק את המצלמות. ממש כתבתי את זה לחוקר".
יצא לך לחשוב שאולי פיספסתם ככה תיקים אחרים? "בהחלט יכול להיות", עונה רפ"ק משיח בכנות. "יש קצינת חקירות מתחנה אחרת במחוז שאמרה לי: 'לימדת אותי שיעור: לבדוק כל תיק של גני ילדים. לא לקחת סיכונים'".

תגובות

עו"ד ברק פרידמן, פרקליטה של מנהלת הגן נטליה קיסלבסקי, מסר בתגובה: "אין בפניי עדיין חומרי חקירה, ולכן כל תגובה כעת אינה מקצועית".
עו"ד אורי דרשן הכהן, פרקליטה של הסייעת אנה פגלסקי: "אני מודע לרגישות הפרשה, לכאבם של ההורים והפעוטות ולחומרת החשדות. אני מבין היטב את הזעזוע, הכעס והכאב של ההורים - מדובר בחשדות חמורים ביותר הנוגעים לפגיעה בילדים, ואין בכוונתי להקל בהם ראש. עם זאת, ההגנה טרם קיבלה לידיה את מלוא חומרי החקירה וטרם למדה אותם. בשיחה ראשונית וקצרה עם מרשתי, היא מסרה שמיוחסים לה גם מקרים שאינם קשורים אליה ושלא היא ביצעה.
"הדברים מחייבים בדיקה יסודית, ורק לאחר לימוד חומר הראיות ניתן יהיה להתייחס לגופם של דברים. בסופו של יום, חומר הראיות הוא שצריך לדבר, ולא גזר דין ציבורי שניתן עוד בטרם ניתנה לנאשמת ההזדמנות להתגונן".
• לא ניתן היה להשיג את תגובתה של דרינה חלופה.