הטעות החמורה ביותר של מנחם בגין הייתה בעניין החרדי. אחרי שגבר על המערך בבחירות שנערכו במאי 1977, התברר למנהיג הליכוד שהוא זקוק לתמיכתן של המפלגות החרדיות כדי להקים ממשלה יציבה. הרגע היה דרמטי: אחרי 29 שנות מדינה ואחרי 80 שנות ציונות נוצר צורך פוליטי ונוצרה הזדמנות היסטורית להכניס את הקהילה החרדית אל תוך האוהל הישראלי הגדול.
בגין בחר אז בפוליטיקה – והחמיץ את ההיסטוריה. במקום לעשות ניו דיל ישראלי-חרדי שמעניק לחרדים גם זכויות וגם חובות, הוא סגר עסקה רקובה עם אגודת ישראל אשר את מחיריה הגבוהים אנחנו משלמים עד היום. בני-ברק ומאה שערים קיבלו הכל: כוח פוליטי; הזרמה של הון עתק לעולם התורה; פטור גורף והמוני מגיוס לתלמידי ישיבות. אבל בני ברק ומאה שערים לא נתנו דבר בתמורה. בניהם ובנותיהם לא נדרשו ללמוד לימודי ליבה, לא נדרשו לצאת לעבודה ולא נדרשו לשרת. הונח היסוד להקמתה של המדינה-בתוך-מדינה החרדית, אשר חותרת תחת אושיות קיומה של המדינה היהודית-דמוקרטית.
בנובמבר 2026 מנהיג גוש השינוי ניצב בפני דילמה דומה להפליא לדילמה שניצבה בפני מנהיג המחנה הלאומי לפני 49 שנים. גם הפעם הרגע הוא דרמטי: אחרי 78 שנות מדינה וכמעט 120 שנות ציונות נוצר צורך פוליטי ונוצרה הזדמנות היסטורית להכניס את הקהילה הערבית אל תוך האוהל הישראלי הגדול.
כשאזרחי ישראל הפלסטינים הצביעו בהמוניהם לפני שלושה שבועות, הם אמרו בקול רם וצלול: אנחנו כאן. הרוב היהודי לא יכול להתעלם עוד מהמיעוט הערבי וגוש השינוי לא יכול לחולל שינוי בלי השותפים שמהם הוא ניסה להתנער. מבלי שאיש תכנן זאת, נוצרה הזדמנות לשותפות יהודית-ערבית אמיתית. אבל דווקא משום כך, לגדי איזנקוט אסור לעשות את הטעות שעשה מנחם בגין לפני חצי מאה. שותפות היא שותפות היא שותפות. אמנה אזרחית מבוססת גם על שוויון זכויות וגם על שוויון חובות. ברית אמת מושתתת גם על קבלת סמכות וגם על לקיחת אחריות. אסור לאיזנקוט לסגור עם רע"מ והמשותפת עסקה חד-צדדית נוספת, שההשלכות ארוכות הטווח שלה יהיו חמורות מאלה של העסקה המושחתת שעסקני הליכוד רקחו עם העסקנים החרדים ב-1977.
מוקד הבעיה ברור: הפער העצום בין הרוב הדומם של ערביי ישראל לבין נבחריהם. בעשור האחרון הקהילה הערבית השתלבה בחיים הישראליים באופן המרשים ביותר. שיעור הסטודנטים הערבים בטכניון הגיע ל-27% ושיעור הרופאים הערבים בארץ הגיע ל-25%. רכישת השכלה בהיקף חסר תקדים, עבודה קשה ויוזמה איפשרו לרבים מהערבים הישראלים להתקדם ולהפוך לכוח כלכלי-חברתי מוביל ומצליח. אבל למרבה הצער, הפוליטיקה הערבית המקומית לא השתנתה בהתאם. מנסור עבאס הוא מנהיג יצירתי ואמיץ, אבל כאשר האזרחים הערביים הגיעו לקלפיות ב-27 באוקטובר, המפלגות המגזריות שאת פתקיהן הם מצאו מאחורי הפרגוד היו לאומניות, קומוניסטיות או אסלאמיות. עדיין לא קמה בישראל מפלגת לוסי אהריש. עדיין אין בארץ מפלגה ערבית-ליברלית אשר מכירה בזכויות להט"ב, מקדמת שוויון נשים ומגנה את הרוע המוחלט של חמאס.
זה האתגר העומד כעת בפני איזנקוט. האם צריך להפוך את ערביי ישראל לחלק בלתי נפרד מהגוף הפוליטי הישראלי? בוודאי. האם צריך לוודא שכל אזרחי ישראל ייהנו משוויון זכויות אמיתי ומלא? ברור. אבל אסור שהערבים יהיו לחרדים החדשים
זה האתגר העומד כעת בפני איזנקוט. האם צריך להפוך את ערביי ישראל לחלק בלתי נפרד מהגוף הפוליטי הישראלי? בוודאי. האם צריך לוודא שכל אזרחי ישראל ייהנו משוויון זכויות אמיתי ומלא? ברור. אבל אסור שהערבים יהיו לחרדים החדשים. המשא ומתן הקואליציוני המתנהל בימים אלה במלון אכדיה בהרצליה חייב לכלול דרישות מפורשות וברורות מהמפלגות הערביות. בתמורה לכך שהן יקבלו כוח פוליטי גדול ותקציבי ענק, הן חייבות להסכים למתווה של שירות אזרחי לכל, והן חייבות להכיר באופן מהותי בישראל כמדינה יהודית. אחמד טיבי לא יכול להיות גם מנהיג ישראלי לגיטימי וגם בא כוחה של הרשות הפלסטינית. יוסף ג'בארין לא יכול להיות גם ממליך מלכים ישראלי וגם מי שרואה בציונות מפעל קולוניאליסטי אשר דינו פירוק. אם איננו רוצים להקים כאן מדינה-בתוך-מדינה ערבית שתדמה למדינה-בתוך-מדינה החרדית, צריך להגדיר היטב כבר כעת את עקרונות היסוד של הניו דיל הישראלי-ערבי.
השעה מאתגרת, אבל היא גם שעת חסד. המשימה ההיסטורית של איזנקוט היא לשלב כראוי את חמישית מאזרחי המדינה בישראל אחת: יהודית, דמוקרטית, חזקה ומשגשגת.
אחמד טיבי לא יכול להיות גם מנהיג ישראלי לגיטימי וגם בא כוחה של הרשות הפלסטינית. יוסף ג'בארין לא יכול להיות גם ממליך מלכים ישראלי וגם מי שרואה בציונות מפעל קולוניאליסטי אשר דינו פירוק
פורסם לראשונה: 00:00, 18.11.26





