כהונתו של אמיר אוחנה בתפקיד יו"ר הכנסת, היא במידה רבה סמל ולקח למסעו חסר המודעות של הומו בתוך יקום שמרני וימני שהוא נשבע לו אמונים. זאת אף שאת כל זכויותיו, ללא יוצא מן הכלל, קיבל מפוליטיקאים שמאלנים ומבג"ץ, ישויות שאותן הוא כה שונא ומתעב.
הדחתו הידועה מראש בידי רוב פרלמנטרי יכלה להיחשב מהלך פוליטי מקובל, אבל את האקסטרה השפלה העניקו לו דווקא מפלגתו שלו ובעיקר נתניהו, האיש שאליו התחנף עד זוב דם והיה עושה דברו הנרצע לכל משימה מלוכלכת. כדי לקבל הישג פוליטי בן כמה דקות, הצבעה של החרדים בעד יו"ר שהוא מועמד הליכוד, נבעט אוחנה הצידה בלי סנטימנטים לטובת אופיר כץ. מה ההבדל ביניהם? שאוחנה הומו, וכץ לא. וכך, בקול ענות חלושה, באה אל קיצה כהונתו המחפירה של קבלן ההריסות של הכנסת, שאופיינה בשילוב מרהיב של גסות רוח שלא תיאמן עם נפיחות בומבסטית.
אמיר אוחנה יו"ר הכנסת
אמיר אוחנה יו"ר הכנסת
אמיר אוחנה
(צילום: שלו שלום )
בזמן שאוחנה הושפל, עלה לגדולה ח"כ חדש בליכוד. אלישע מדן, שאיבד את שתי רגליו כשלחם בעזה, שילם מחיר כבד, ועבר תהליך שיקום הרואי ומייסר. אותו מדן תועד מזמן קורא למי שהפגינו נגד מאחז לא חוקי שהקים "אנשים שכל היום נותנים בתחת אחד לשני, פדופילים וסוטים", וגם "אין לכם עתיד באבולוציה כי אתם נותנים בתחת וכל מה שאתם מביאים לעולם זה איידס". מדן התנצל בדיעבד, אבל דבריו משתלבים באופן אורגני עם דברי הבלע והביזוי נגד הקהילה שמאפיינים לא מעט גורמים בימין.
באמת שנשגב מבינתי איך אפשר לחיות בדיסוננס ובהכחשה כאלה. הרי את עצם הקיום הנורמטיבי שלו חב אוחנה למחנה שהוא מתעב. אלמלא הח"כים שולמית אלוני ומרדכי וירשובסקי ז"ל, שביטלו את החוק הנורא האוסר "משכב זכר", אוחנה ובן זוגו היו נחשבים עבריינים. אלמלא רה"מ ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, שהורה להשוות את מעמדם של להט"ב בצה"ל לאלה של כלל המשרתים (עד אז הם נחשבו סיכון ביטחוני), אוחנה לא היה יכול להיות קצין בצה"ל ובטח לא לעבוד בשב"כ. הודות לבג"ץ דנילוביץ של שופטי העליון ברק ודורנר, זכאים הוא ובן זוגו ואבי ילדיו, אלון חדד, לכל הטבה בחוק המגיעה לבני זוג הטרו. ויכולתי להמשיך.
יש משהו שאי-אפשר לקחת ממנו. לזכותו ייאמר, ולא בציניות, שהוא מיצה את כל הטוב הזה עד תום. אותה אטמוספירה נאורה שיצרו שנואי נפשו, איפשרה לו להביא את בן זוגו לכל טקס פומבי שהשתתף בו כאחד משבעת סמלי שלטון, והוא עשה זאת
ובכל זאת, יש משהו שאי-אפשר לקחת ממנו. לזכותו ייאמר, ולא בציניות, שהוא מיצה את כל הטוב הזה עד תום. אותה אטמוספירה נאורה שיצרו שנואי נפשו, איפשרה לו להביא את בן זוגו לכל טקס פומבי שהשתתף בו כאחד משבעת סמלי שלטון, והוא עשה זאת. לעצם הצגתו של חדד בפני שועי עולם, לנוכחותו הטבעית, המצולמת והמתוקשרת - הייתה תרומה משמעותית לנראות של הקהילה.
אלא שנראות היא לא חזות הכל. המאבק הלהט"בי עלה מדרגה מזמן. דרושים מעשים. ובכל הצבעה על הצעת חוק למען זכויות לקהילה – היה אפשר לראות את כיסאו הריק או את גבו המתרחק. לא היה לו רגע אחד של אומץ. האמת העגומה היא שלו פנה בנאומיו לנשיא העליון יצחק עמית והודה לו בכנות על כל מה שעשה ביהמ"ש העליון למענו, במקום למחוק אותו בגסות ובחוצפה שלא ייאמנו, היה נפלט ממפלגתו בבושת פנים. לפיכך אוחנה ההומו השתדל מאוד להיות חבר חשוב במסדר ההומופובים. זה לא עזר לו כשהיה פחות צריך אותו.