תוצאות הבחירות מחייבות את כל נבחרי הציבור לחשבון נפש, אך זה הגיע רק במשורה. הימין הפסיד, זה ברור לכל, אך נציגיו מתנהגים באותה גסות שאפיינה את ארבע השנים האחרונות. הם מטיחים ברשימות הערביות ובכל מי ששוקל להיעזר באצבעותיהן - תמיכה בטרור, במאמץ להמשיך את קמפיין "ימין או פלסטין". גיבור ישראל והח"כ הטרי אלישע מדן נשלח ככוח חלוץ לפני המחנה לשנות את הטון, אך טרם משפיע על חבריו למפלגה.
בצד השני חוגגים את המנדט של איזנקוט להרכיב ממשלה כאילו ניצחו. המספרים מספרים סיפור אחר: 48 המנדטים של גוש השינוי מושכים לכיוונים שונים. כל אחד מהם מתייחס אחרת לוועידת חרטום החדשה: לא לערבים, לא לחרדים, לא לנתניהו. גולן מתפשר על השניים הראשונים; ליברמן דבק בראשון ושיחרר את השני; בנט דבק בשניים הראשונים ועושה רושם שמוכן להתפשר על השלישי; ואיזנקוט? קובע פגישות מו"מ עם הליכוד בפומבי, אך פעם אחר פעם משגר חיצים נגד פשרה עם נתניהו.
בנט ואיזנקוט בהשבעת הכנסת
בנט ואיזנקוט בהשבעת הכנסת
בנט ואיזנקוט בהשבעת הכנסת
(צילום: אלכס קולומויסקי )
הקלישאה אומרת שהעם אמר אחדות, אך תוצאות הבחירות חולקות על כך. הציבור לא אמר אחדות, אלא שורה של מסרים שונים. ראשית, אזרחי ישראל הערבים התגייסו כדי להדיח את בן גביר ולטפל באוזלת היד המשטרתית מול הפשיעה ביישוביהם. זה מסר לגיטימי, ואי-אפשר לבטלו. אבל בחלק מהרשימות שבחרו יש נציגים שהתבטאויותיהם על טרור מעוררות שאלות קשות, ולא מן הנמנע שבהצבעה מסתתר גם מסר לאומני חתרני.
השבט החרדי הביע מורת רוח מחוסר היכולת של נציגיו לקדם את הפתרונות שחשובים לו. הימין העניש את נבחרי הציבור שלו על ההססנות מול החרדים, על קיום חמאס ועל הרפורמה המשפטית הכושלת. גם אני הייתי בין המענישים: לא הצבעתי בעד אף מפלגה שנמצאת כיום בכנסת. כאיש ימין, לא השתכנעתי שגוש ה"שינוי" יוביל את ישראל למקום נכון, אבל הכישלון הקולוסלי של הממשלה היוצאת חייב עונש. ובכל זאת, הימין העביר גם מסר נוסף: נתניהו הוא עדיין ראש המחנה, לטוב ולמוטב.
בעיניים ימניות, רק חוט דק אחד מחבר בין מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, האיש של "בלי נאמנות אין אזרחות", מזהה התהליכים והרמטכ"ל לשעבר: "רק לא ביבי". אך תוצאות הבחירות, על אף הפסד הימין, לא מבשרות ניצחון לגוש השינוי.
העם לא אמר אחדות. אבל החשבון אומר. כל אדם מפוכח שמביט בתוצאות מבין שזו האפשרות היחידה שרלוונטית. למרבה הצער, זה אומר שגוש השינוי יצטרך לוותר על דרישת יסוד שלו ולהקים ממשלה, גם עם ביבי. אבל בשל הוויתור הזה, הגיוני שהוא ירצה לדרוש מאיתנו, או לפחות מנתניהו, משהו אחר בתמורה. אולי אחדות זו מילה גדולה מדי, אבל גם עבור השותפות הזו הימין יידרש לשלם מחיר.
אז מה המחיר? רוטציה, ואם כן, מי ראשון ולכמה זמן? ועדת חקירה ממלכתית לטבח, או מתכונת אחרת? מתווה גיוס שהחרדים יוכלו לחיות איתו וגוש השינוי יוכל להציג לבוחריו? ואולי ממשלה בלי בן גביר? על חלק מהשאלות יהיה לימין קשה לענות בחיוב, ואת חלקן יצטרך לבלוע
אז מה המחיר? רוטציה, ואם כן, מי ראשון ולכמה זמן? ועדת חקירה ממלכתית לטבח, או מתכונת אחרת? מתווה גיוס שהחרדים יוכלו לחיות איתו וגוש השינוי יוכל להציג לבוחריו? ואולי ממשלה בלי בן גביר? על חלק מהשאלות יהיה לימין קשה לענות בחיוב, ואת חלקן יצטרך לבלוע. אבל כדי לדעת, מישהו צריך להניח אותן על השולחן. עד היום שמענו מגוש השינוי רק על מה הוא לא מוכן לוותר. אף אחד לא אמר בקול מה יגרום לו להסכים. שלושה לאווים לא מרכיבים ממשלה. מחיר כן. אז תנקבו במחיר.