"בשנתיים האחרונות, מאז שדביר נהרג, לא חגגנו מימונה בגלל העצב והכאב, אבל חייבים להמשיך את המסורת שלנו. השנה נחזור לחגוג לזכרו, אין לי ספק שזה מה היה רוצה". כך סיפרה דניאלה, אמו של רס"ן דביר פימה ז"ל, סמג"ד בשיריון מבית שאן, שנהרג בקרב בעזה. "החג הזה סימל לדביר את המשפחה המאוחדת והמחוברת", הוסיף אביו שמעון, אזרח עובד צה"ל.
"נחגוג לזכרו". אמו וסבתו של רס"ן דביר פימה ז"ל מספרות על מימונה ראשונה בלעדיו
(צילום: ישראל מושקוביץ )
כמו משפחת פימה, משפחות רבות לא יוותרו גם השנה על המסורת, ויחגגו מחר (רביעי) את המימונה - עם צאת חג הפסח. אצל משפחת ברששת ממושב ניר ישראל מדובר בשנים רגילות באירוע גדול במיוחד, אבל הפעם, לאור המצב, הוא יהיה מצומצם יותר.
"ההורים היו עושים שנים את המימונה אצלם", סיפר יגאל ברששת. "לפני 15 שנה הצעתי לאבא שנעביר את זה אלינו. הוא הסכים, אך בתנאי שאקיים את המימונה בכל שנה. הזמנו את אנשי המושב וזה הלך וגדל. בדרך כלל מגיעים כמאה איש, אבל אין לנו מרחב מוגן שיכול להכיל כל כך הרבה אנשים ולכן החלטנו שהשנה נעשה רק למשפחה. בכל מקרה, מי שיגיע - ברוך הבא".
אביו של יגאל נפטר לפני שנה וארבעה חודשים, ולכן בשנה שעברה הם לא קיימו את החגיגה: "רצינו לחזור ובשיא הכוח, ואנו מקווים שבשנה הבאה נוכל לחגוג כמו שצריך".
גם בבית משפחת שטרית בטירת כרמל כבר החלו בנות המשפחה, מירי, סיגי, שרה, לאה ורחל, להיערך לחגיגות. "דווקא השנה, בין האזעקות והמציאות המורכבת, בחרנו שלא לוותר על המסורת", סיפרו. "החגיגות נערכות בדרך כלל אצל ההורים בנוכחות ראש העיר. הפעם, גם מתוך התחשבות במצבם של אמא ואבא, נחגוג אצל אחת הבנות. אבל עם אותו לב, אמונה ותקווה".
מרים דיין מקריית שמונה הזמינה כבר לפני כחודשיים את כל המצרכים והאביזרים כדי לשוב ולקיים את חגיגות המימונה בחצר הבית שלה. המלחמה שהתחדשה גרמה לה לשנות את הלוקיישן ולבטל את האירוח - אבל לא את החגיגה הקולינרית.
דיין, בעלת הקייטרינג "פשוט טעים", תעביר את מוצאי הפסח בהכנת מאות מופלטות וספינג'ים בהזמנת רשת המתנ"סים המקומית. המטרה: חלוקת מטעמי המימונה במקלטים הציבוריים מתחת לאדמה, וגם העברה של חלקם ללוחמים מעבר לגבול. "אנשים כאן כל הזמן סגורים במקלטים, ביניהם האחיינית שלי עם הילדים שלה, שלא יוצאים משם", סיפרה בכאב.
למרות הנחישות של דיין, שנולדה בעיר והצהירה כי "אני לא מוכנה לעזוב", הדור הצעיר בביתה נשמע אחרת לגמרי. "הבן שלי כל הזמן במנטרות: 'אני עוזב, אני מוכר את הבית'. יש לו ילדים קטנים", שיתפה, "אני אומרת לו שאין מקום יותר יפה מקריית שמונה, אבל המצב שלנו עגום רק בגלל הביטחון. חזרנו לאותה סאגה. אני מחכה שכבר יתנו לנו את השקט הזה סוף סוף".
גם בדימונה לא מתכוונים לתת למלחמה לעצור את המסורת. קארן ניסים, תושבת העיר שחוגגת כבר שמונה שנים את המימונה ב"בית פתוח", סיפרה: "אני חושבת שאחרי הכל צריך לחגוג, אי-אפשר לעצור את הזמן. חייבים ליהנות כמה שיותר. אף אחד לא ינצח אותנו. המלחמה קשה, אבל שורדים וצמאים לחזור לשגרה של העבודה והמסגרות לילדים".
היא אמא לשלושה ילדים בני 12, תשע וחמש וחצי. "קצת קשה להם", אמרה, "הילדים ישנים ביחד בממ"ד מתחילת המלחמה, הם סוג של התרגלו. המימונה שבאה עלינו לטובה מביאה את השמחה, משמחת את כל אלו שמגיעים אליי הביתה. אנחנו כמעט שלוש שנים ככה, והמימונה שוברת את שגרת המלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.04.26
