אין דרך, ולא צריכה להיות, לעדן את האמירה הבאה: בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל, הימין הקיצוני ניצב בפני הישג היסטורי. שני אנשים, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, נהנים מתמיכה גוברת - לדעת המומחים המקצועיים בגוש הימין וגם במרכז-שמאל. רבים מתומכי הציונות הדתית לא הצביעו בעבר, או שהם באים לקלפיות לראשונה. הכיוון ברור: זהו רגע מפתח לימין הקיצוני הישראלי.
אין בביטוי "ימין קיצוני" כוונה לעלבון. האם אתם מכירים במערכת הפוליטית, או מחוצה לה, דמות המזוהה יותר עם הצד הימני ביותר בשיח הישראלי? מימין לבן גביר יש רק את הקיר, וכנראה שגם אותו הוא שבר מימין מזמן.
בן גביר איננו עוד פוליטיקאי; הוא אדם שהורשע בפלילים, שהתקשורת הבינלאומית עסקה בו בשבועות האחרונים בהרחבה - הזכירה את היסטוריית ההסתה שלו נגד יצחק רבין. הוא תלמיד של הכהניזם, מעריץ (לשעבר?) של המחבל ברוך גולדשטיין. אם מישהו היה מספר לבנימין נתניהו לפני שלוש שנים שבן גביר יהפוך לאיש עוצמתי בגוש הימין, כזה שמעמיד לו אולטימטומים, הוא היה לועג לו.
התקווה בגוש השינוי היא שידם של המצביעים תרעד לפני שתטיל פתק עבור מי שאירגנו "מצעדי בהמות" נגד חברי קהילת הלהט"ב. התקווה בליכוד היא שמצביעי הימין, רבים מהם צעירים, יבינו שיכולתה של מפלגת השלטון לתמרן ביום שאחרי הבחירות תקטן אם בן גביר וסמוטריץ' יקבלו 18-16 מנדטים.
אגב, זו לאו דווקא התקווה בבית משפחת נתניהו. היה זה בכיר בליכוד שהבהיר לי לפני כשבועיים שביבי "מעדיף ח"כים של בן גביר" על פני ליכודניקים, משום שהוא סומך עליהם שיתמכו בכל יוזמותיו, בכל ניסיון לחלצו ממשפטו, ולעולם לא יעברו צד. האם זו הייתה רשעות גרידא מצד אותו בכיר בליכוד? ברור שביממות האחרונות נתניהו הבין היטב שהמשחק הזה עבר גבול מסוים, ושהעשירייה השלישית בסכנה חמורה.
הבוקר, כאשר הקלפיות נפתחות, לכאורה כל הכלים על לוח המשחק מסודרים לטובת הימין. ביממות האחרונות יש דיבור בגוש השינוי גם על היחלשות של ישראל ביתנו, והבוחר האסטרטגי שרוצה לבלום את נתניהו מבולבל: העבודה יכולה לא לעבור, מרצ גם, מי יודע מה יקרה עם ישראל ביתנו - וזה עוד לפני קרבות התחתית של המפלגות שפונות לציבור הערבי. ואם לא די בכך, גם הסכמי העודפים במרכז-שמאל אינם מלאים.
4 צפייה בגלריה
אחוזי ההצבעה יקבעו הרבה. עבאס, עודה ואבו שחאדה
(צילום:צילום: אלעד גרשגורן, יואב דודקביץ', דוברות הרשימה המשותפת)
בימין אף מפלגה איננה על סף אחוז החסימה, וכולן עם הסכמי עודפים. גל הפיגועים יכול להביא להתחזקות הימין, והקואליציה האפשרית ברורה מאוד. כל האינדיקציות הן שערי הליכוד יבואו להצביע בשיעור גבוה יותר ביחס לבחירות הקודמות. אם נתניהו לא ינצח במצב שכזה, הוא כבר לא ינצח לעולם.
בסוף, חוזרים להתחלה: אחוזי הצבעה, ועוד אחוזי הצבעה, יקבעו הרבה מאוד. 54% הצבעה בציבור הערבי, וכנראה שלנתניהו אין קואליציה. פחות מזה - הכול פתוח. קפיצה מטורפת בהגעה לקלפיות במעוזי הליכוד, והסיפור גמור.
יו"ר הליכוד מבין את זה היטב. בליכוד החליטו אסטרטגית לעשות שיימינג חברתי למי שנשאר בבית. הרי המסר של נתניהו, בתמצית, הוא תמיד אותו מסר: המולדת בסכנה. הלחץ, האזהרה שהבחירות קריטיות וגורליות לקיום המדינה ושניצחון המחנה היריב מסכן אותה.
ראוי להביט בדרך בה נוהג ראש הממשלה אל מול המסר הזה. לפיד ממשיך במשמעת קמפיין אסטרטגית יוצאת דופן. המסרים שלו עוסקים באחדות, "כולנו פטריוטים וציונים", ובקשה מאנשים שלא הצביעו לו בעבר, גם ליכודניקים, לתת לו צ'אנס. זה מהלך מסוכן במתינותו, צל"ש או טר"ש קלאסי. אם גוש המרכז-שמאל ייכשל היום, אצבעות יופנו גם למנהיגו. איפה הרגע, ישאלו, שהחלטת לומר שהדמוקרטיה הישראלית על סף הרס? איפה ההמרצה?.
התשובה, אומרים ביש עתיד, היא שהדברים האלה - קריאות הלחץ והפאניקה - לא עובדים. ולכן ראש הממשלה נמנע מהם. ביש עתיד זיהו לפחות מנדט שמתנדנד בין הגושים (בפרט לאור התפוגגות איילת שקד) ולכן החליטו להמשיך בקמפיין ממלכתי.
ואחרי כל זה, הפערים לפי הסקרים כה קטנים, שתחזית מזג האוויר חשובה לא פחות מהצהרות פומביות. שבר ענן מעל הפזורה הבדואית, או יום קר במיוחד בצפון - והכל משתנה. בחירות בישראל, משהו שקורה פעם בשנה ומושפע ממשק כנפי פרפר. כאוס בהתגלמותו.
