מדינה בהמתנה: הצעות חוק שלא מספיקות להגיע להצבעה, תקציבים משמעותיים שלא ניתן להעביר ותוכניות חשובות שלא ניתן להניע. אוכלוסיות שלמות בישראל משלמות מחיר יקר על המשבר הפוליטי המתמשך - כבר כמעט ארבע שנים - ומשוועות לשינוי אמיתי. למרות זאת, גם במערכת הבחירות הזו השיח החברתי שאמור להיות מהות הכול, נדחק הצידה.
"כבר הרבה שנים שאנחנו מדברים על זה שהנושאים החברתיים מעסיקים אותנו ביום-יום, אבל כשמגיעים לבחירות יש שיקולים אחרים", הסביר ירון דישון-הופמן, סוציולוג וחוקר במרכז "אדוה", בתוכנית 'חשופים' ב-radio ynet. "הסוגיות המשמעותיות – הדיור, החינוך, הבריאות, הביטחון האישי והקבוצתי שלנו נדחקים, וחבל, כי אלו באמת הדברים שהמערכת הפוליטית משפיעה עליהם בצורה נרחבת".
"יכול להיות גם שהשינויים שנדרשים כאן הם כל כך עמוקים שאנשים לא בטוחים שזה יכול לקרות, שההצבעה שלהם תוכל לשנות את המערכת במידה שנדרשת. אנחנו מדברים על חוסר יציבות פוליטית של כמה שנים, אבל אנחנו בתוך סיטואציה שבה האג'נדה החברתית הכלכלית ששולטת במדינה שלנו לפחות שלושה עשורים וחצי היא כזו שמקדמת מדיניות של נסיגה של המדינה מהשירותים החברתיים".
בין הנושאים האקוטיים שזועקים לשינוי נמצאות קצבאות הזקנה, שלמעלה ממחצית מציבור הגמלאים בארץ מתקיים מהן ולא עלו באופן משמעותי כבר 20 שנה, כשברקע יוקר המחיה מרקיע שחקים. בממשלות האחרונות הנושא נדחק לשוליים, והמחיר, קשה מנשוא: להערכת הסתדרות הגמלאים כ-40% מגמלאי ישראל נמצאים בגבולות העוני.
"בעלי ואני מתקיימים משלושה דברים: הקצבה שלי, עם השלמה מאוד קטנה של נכות, הקצבה שלו ומשכורת פיצית של בעלי, שבשלב מסוים היא תיגמר", סיפרה היום אנה לוי (69) בתוכנית 'חשופים'. "ההכנסה שלנו מגיעה ל-7,000 שקלים בערך לחודש. כל עשירי לחודש אני פותחת את העיניים בבוקר וכבר הלכו קרוב ל-4,000 שקל על שכר דירה וקופות חולים".
2 צפייה בגלריה
"לא מבקשת כסף לנסוע לחו"ל, חייבת להחליף שיניים תותבות". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
"מה עם יתר הדברים? בשנה האחרונה אני מתמודדת עם בעיה אקוטית. לפני 15 שנה עשיתי שיניים תותבות, והיום אני חייבת להחליף אותן וזה עולה יותר מ-7,000 שקל דרך קופת חולים. ואין לי. מה עושים? אז אני בדיאטה. זה לא נדבות. זה זכות שמגיעה להרבה אנשים כמוני. לא בחסד, בזכות. אני מגיל 17 בארץ. אני התחתנתי, עשיתי צבא, עבדתי, הפרשתי כסף לביטוח לאומי. אני חושבת שמגיע לי. זה הכסף שלי".
"אני לא מבקשת כסף לנסוע לחו"ל", היא מבהירה, "אני לא מבקשת כסף כדי לקנות בגדים של פירמות. זה בריאות. אני היום צריכה להוציא את הבלנדר כדי לטחון את האוכל כי אחרת אני לא אוכל לאכול. הממשלה חייבת לטפל בבריאות של הפנסיונרים. זה לא עניין של איכות חיים גבוהה. זה המינימום, שבמינימום. ושוב, זה לא רק אני. תפתחו את העיניים, תסתכלו על מה שקורה מסביב, תלכו לקופות חולים. תראו את הזקנים. זה פשוט לבכות, וכמוני יש עוד עשרות אלפים. הבריאות נפגעת".
נושא נוסף שנדחק מסגר היום גם בבחירות הללו הוא הדיור הציבורי. "הסוגיה של הדיור הציבורי, היא מצב הקצה של משבר הדיור", מסביר דישון-הופמן, "ממשלות ישראל כבר שנים רבות הפנו עורף לדיור הציבורי. הפסיקו את ההשקעה בהרחבת המאגר של המלאי של הדיור הציבורי, הפסיקו לבנות דירות חדשות לדיור ציבורי, ומעט מאוד הגדילו אותו באמצעות רכישה של דירות".
2 צפייה בגלריה
דיור ציבורי בשכונת גילה, ירושלים. "לא נופל בין הכיסאות - זו באמת תפיסת עולם"
(צילום: עמית שאבי)
"התוצאה היא שבאמת יש עשרות אלפי משפחות שכבר עומדות בקריטריונים של הדיור הציבורי, אבל ממתינות לדירה. לצערי זו לא אוזלת יד, זה לא משהו שנופל בין הכיסאות - זו באמת תפיסת עולם. להערכתי ולדעתי, יש תפיסה אידיאולוגית חברתית כלכלית שמתנגדת לפתרון של דיור ציבורי".
פזית זית (38), אם חד הורית לארבעה ילדים, מתמודדת עם השלכות המצב אותו מתאר דישון-הופמן, וממתינה לדירה בדיור הציבורי כבר ארבע שנים. "המצב הוא מאוד מאוד קשה", היא מתארת. "לצערי היום אני גרה בבית שלא ראוי למגורים - מאוד ישן, עם חשמל לא בטיחותי, כשאני פונה לבעל הבית הוא אומר 'זה הבית, אם את רוצה תלכי'. הוא מבין שאין חי לאן ללכת ומנצל את החולשה שלי".
תגובת משרד הבינוי והשיכון: "ראשית, משרדנו מסייע לפונה בסיוע מוגדל בשכר דירה, במידה ותשכור דירה חלופית יש באפשרותה לקבל סיוע בשכר דירה גבוה יותר בסך 3,900 שקלים, כיאה למשפחה עם ארבעה ילדים ועד 95% משכר הדירה המשולם בפועל. שנית, מיקומה בתור הממתינים ביישוב חולון הוא 1 מתוך 225 משפחות הממתינות לדיור ציבורי. תור הממתינים לדירות בשיכון הציבורי ובפרט באזור המרכז הינו ארוך, כשתורה יגיע תוצע לה דירה בכפוף לזכאותה. משרדנו עושה כל שביכולתו על מנת לדאוג למגורים הולמים לכלל אזרחי ישראל ובפרט דיירי הדיור הציבורי".
