הליכוד והציונות הדתית הודיעו הבוקר (שלישי) כי חתמו על הסכם עודפים בין שתי המפלגות. המהלך מותיר לעוצמה יהודית של איתמר בן גביר אפשרות לחתום על הסכם עם "עמך ישראל" של עופר וינטר, או להישאר לבד. הסכמי עודפים יכולים להיחתם עד 11 ימים לפני הבחירות. אם וינטר לא יעבור את אחוז החסימה, גם הסכם עם בן גביר לא יהיה תקף. גם במפלגתם של יועז הנדל וירון זליכה הציעו הסכם עודפים לווינטר - אבל האחרון לא חזר אליהם.
• בחירות 2026 ב-ynet: כל העדכונים, הסקרים והסרטונים בסיקור מקיף
• עדכוני בחירות שוטפים גם בערוץ הוואטסאפ של ynet - להצטרפות לחצו כאן
הדילמה של בן גביר מתחדדת בשעה שהליכוד דווקא מעלה מדרגה בקמפיין נגד וינטר. בליכוד ממקדים בימים האחרונים את רוב תשומת הלב במצביעים של עמך ישראל, ויוצאים לאוויר בקמפיין אגרסיבי ממומן נגדו בכל הרשתות החברתיות. באמצעות השיטה הידועה של איתור הקהלים הרלוונטיים מככב בימים האחרונים קמפיין שכולל עשרות סרטונים, ציטוטים של מועמדים מרשימתו, גם כאלה שנאמרו לפני כמה שנים - והכל כדי להבריח מצביעים ולוודא שלא יעבור את אחוז החסימה.
בליכוד טענו כי הסיבה לכך היא שראש הממשלה בנימין נתניהו פשוט לא סומך עליו. "הוא אומנם אמר שיילך עם נתניהו", אמר בכיר בליכוד, "אבל אנחנו לא בטוחים שיילך רק עם נתניהו. המועמדת ברשימה שלו ללי דרעי דיברה על הצורך בחוק גיוס בכל ממשלה ובכל הרכב, יוסף חדאד רואה בליברמן שותף ראוי וליברמן עצמו אומר בכל ריאיון שהוא יכול לשתף פעולה עם וינטר".
מעוצמה יהודית נמסר בתגובה כי "לצערנו הליכוד סירב לחתום על הסכם עודפים איתנו, וזאת כחלק מניסיון להקטין את המפלגה ולהשאיר את בן גביר מחוץ לממשלת האחדות שהליכוד מתכנן עם איזנקוט. אלו בדיוק הדברים שאמר אתמול מועמד הליכוד וח"כ מפלגת העבודה לשעבר אלי גולדשמידט".
איך זה עובד?
הסכם עודפים הוא הסכם שנחתם לפני הבחירות בין שתי רשימות לכנסת, ובמסגרתו הן מתחייבות לשתף פעולה בחלוקת המנדטים העודפים. הרעיון הוא שקולות שלא הספיקו לרשימה מסוימת כדי להשלים מנדט שלם לא "ילכו לאיבוד", אלא יוכלו לסייע לרשימה שעימה חתמה על ההסכם לזכות במנדט נוסף. לאחר ספירת הקולות וחלוקת המנדטים הראשונית, מחלקים את הקולות הכשרים של כל הרשימות שעברו את אחוז החסימה ב־120, וכך מתקבל מודד הקולות למנדט. כל רשימה מקבלת בשלב הראשון את מספר המנדטים השלמים שנובע ממספר הקולות שלה.
ארכיון
(צילום: אביבית צנטי)
מכיוון שבדרך כלל החלוקה הזו אינה מסתכמת בדיוק ב־120, נשארים כמה מנדטים לחלוקה. בשלב הזה נכנס לתמונה הסכם העודפים: שתי הרשימות שחתמו עליו נחשבות לצורך החישוב כרשימה אחת, ומחשבים את מודד הרשימה שלהן באמצעות הנוסחה: מספר הקולות שקיבלו שתי הרשימות יחד, חלקי מספר המנדטים שכבר קיבלו יחד ועוד 1. לדוגמה, אם שתי רשימות קיבלו יחד 400 אלף קולות וזכו בשלב הראשון ב-11 מנדטים, המודד שלהן יהיה 400,000 חלקי 12, כלומר כ-33,333 קולות.
את התוצאה הזו משווים למודדים של שאר הרשימות או צמדי הרשימות, והצמד בעל המודד הגבוה ביותר מקבל את המנדט הנוסף. לאחר מכן חוזרים על החישוב עבור המנדט הבא, כאשר מספר המנדטים שכבר קיבלו הרשימות משתנה. לבסוף, אם צמד שזכה במנדט נוסף מורכב משתי מפלגות, המנדט מחולק ביניהן לפי חישוב פנימי של שיטת בדר־עופר. לכן, הסכם עודפים אינו מעביר בפועל פתקים או קולות ממפלגה אחת לאחרת, אלא מעניק לשתי הרשימות יתרון בחישוב המנדטים האחרונים, כאילו הן רשימה אחת לצורך חלוקת המנדטים העודפים.
