ארבע המפלגות המתנגדות להמשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיעו הערב (חמישי) על חתימה על הסכמי עודפים. ראשונים להודיע על ההסכם היו יו"ר ביחד נפתלי בנט ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. גדי איזנקוט, יו"ר ישר!, שהעדיף לחתום על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת בגוש, נאלץ לחבור לדמוקרטים ויאיר גולן.
בהודעת מפלגתו, איזנקוט לקח קרדיט על סידור הגוש ואמר כי "פעל במגוון דרכים לארגון מיטבי של מחנה השינוי והתקווה. התייצבות המחנה על ארבע מפלגות, יצרה לשמחתנו יכולת חתימה הדדית ופנימית על הסכמי עודפים, זאת כלקח ממערכות הבחירות הקודמות".
במפלגה ציינו: "אנו מברכים על העובדה שבבחירות הקרובות, כל פתק של הישראלים המבקשים שינוי ואת החלפת ממשלת מחדל 7 באוקטובר - יילך לאחת ממפלגות השינוי ויימנע אובדן קולות".
בשולי ההודעה עדכנו על הסכם העודפים עם הדמוקרטים. "אנו מברכים על ההסכם של מפלגות ביחד וישראל ביתנו", נמסר. ממפלגתו של יאיר גולן נמסר: "אנחנו מברכים על הסכם העודפים עם מפלגת ישר! ועל שיתוף הפעולה במחנה השינוי כולו. בבחירות הקרובות המטרה ברורה: למנוע אובדן קולות, למקסם את כוחו של המחנה ולהחליף את ממשלת מחדל 7 באוקטובר".
איזנקוט וגולן. היו מוכרחים לחבור
(צילום: אלכס קולומויסקי, Jack GUEZ/AFP)
בינתיים, בגוש תומכי ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד במלכוד. ייתכן שייאלץ לחתום על הסכם עם מפלגת "עמך ישראל" של עופר וינטר, למרות שבמפלגה מתקיימים דיונים מעוררי מחלוקת על אופן ההתנהלות מול וינטר, שמתנדנד סביב אחוז החסימה במרבית הסקרים.
יו"ר הציונות הדתית, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר בתגובה להסכם העודפים של איזנקוט וגולן כי "במשך חודשים ארוכים אני מתריע שאנשי ימין שיצביעו לגדי איזנקוט יקבלו את יאיר גולן כשר הביטחון ושותף בכיר בממשלתו. עכשיו זה סוכם באופן רשמי. עם חתימת הסכם העודפים ביניהם, ברור לכל שהם יקימו ממשלת שמאל מסוכנת".
איך פועל הסכם עודפים?
הסכם עודפים הוא הסכם שנחתם לפני הבחירות בין שתי רשימות לכנסת, ובמסגרתו הן מתחייבות לשתף פעולה בחלוקת המנדטים העודפים. הרעיון הוא שקולות שלא הספיקו לרשימה מסוימת כדי להשלים מנדט שלם לא "ילכו לאיבוד", אלא יוכלו לסייע לרשימה שעימה חתמה על ההסכם לזכות במנדט נוסף. לאחר ספירת הקולות וחלוקת המנדטים הראשונית, מחלקים את הקולות הכשרים של כל הרשימות שעברו את אחוז החסימה ב־120, וכך מתקבל מודד הקולות למנדט. כל רשימה מקבלת בשלב הראשון את מספר המנדטים השלמים שנובע ממספר הקולות שלה.
מכיוון שבדרך כלל החלוקה הזו אינה מסתכמת בדיוק ב־120, נשארים כמה מנדטים לחלוקה. בשלב הזה נכנס לתמונה הסכם העודפים: שתי הרשימות שחתמו עליו נחשבות לצורך החישוב כרשימה אחת, ומחשבים את מודד הרשימה שלהן באמצעות הנוסחה: מספר הקולות שקיבלו שתי הרשימות יחד, חלקי מספר המנדטים שכבר קיבלו יחד ועוד 1. לדוגמה, אם שתי רשימות קיבלו יחד 400 אלף קולות וזכו בשלב הראשון ב־11 מנדטים, המודד שלהן יהיה 400,000 חלקי 12, כלומר כ־33,333 קולות.
את התוצאה הזו משווים למודדים של שאר הרשימות או צמדי הרשימות, והצמד בעל המודד הגבוה ביותר מקבל את המנדט הנוסף. לאחר מכן חוזרים על החישוב עבור המנדט הבא, כאשר מספר המנדטים שכבר קיבלו הרשימות משתנה. לבסוף, אם צמד שזכה במנדט נוסף מורכב משתי מפלגות, המנדט מחולק ביניהן לפי חישוב פנימי של שיטת בדר־עופר. לכן, הסכם עודפים אינו מעביר בפועל פתקים או קולות ממפלגה אחת לאחרת, אלא מעניק לשתי הרשימות יתרון בחישוב המנדטים האחרונים, כאילו הן רשימה אחת לצורך חלוקת המנדטים העודפים.
השתתף בהכנת הידיעה אמיר אטינגר
