מי יחלץ אותנו מהפקק? בעוד 22 יום יגשו אזרחי ישראל לקלפיות, בזמן שהמציאות היום-יומית בכבישים הופכת לבלתי נסבלת, בדקנו כיצד מתכוונות המפלגות להתמודד עם הבעיות החמורות של התחבורה הציבורית בארץ ומי תמשיך להתנגד לאוטובוסים ורכבות בשבת. וגם: מה מציעים הארגונים האזרחיים לפוליטיקאים לעשות כדי להתמודד באמת עם האתגרים הקשים בתחום שכולנו נפגשים איתו מדי יום ביומו.
עיכובים והתייקרויות
תקופת השרה מירי רגב במשרד התחבורה התאפיינה ברפורמת מחירים שעוררה ביקורת על תעדוף סקטוריאלי, עם צפי להתייקרויות נוספות. במקביל, פרויקטים רבים מתעכבים, ערים שלמות נראות כמו אתרי בנייה, ומתיחויות פוליטיות לצד שינויים בסגל המקצועי במשרד - עיכבו מהלכים קריטיים.
בעוד חלק מהמפלגות התעלמו במצעיהן מתחום התחבורה כלל, אלה שכן התייחסו מציעות גישות שונות לפתרון המשבר. מפלגת "ביחד" מציגה את התוכנית המקיפה והמפורטת ביותר, שנוסחה על ידי קרן טרנר, לשעבר מנכ"לית משרד התחבורה ומנכ"לית משרד האוצר, שמכוונת לתפקיד שרת התחבורה בממשלה הבאה. הבונוס והחידוש המרכזי בתוכנית של "ביחד" הוא מהפכה בשיטת התגמול של חברות התחבורה הציבורית לפי "מודל אמסטרדם". כיום המדינה משלמת לחברות לפי קילומטרים של נסיעה - מודל שמתמרץ ייצור קווים ארוכים ומפותלים ש"מסיעים אוויר". התוכנית מציעה לעבור לתגמול המבוסס על מספר הנוסעים בפועל ועל מדדי איכות שירות מחמירים, כגון דיוק בזמנים, ניקיון, זמינות מושבים ושביעות רצון. בנוסף, התוכנית כוללת ביזור סמכויות נרחב לרשויות המקומיות והעברת ביצוע מגה-פרויקטים למגזר הפרטי.
מפלגת "הדמוקרטים" שמה במרכז מצע התחבורה שלה התחייבות תקציבית וסביבתית נרחבת: החזרת 80% מתקציב משרד התחבורה לטובת פיתוח התחבורה הציבורית, לצד תוכנית הצטיידות של 4,000 אוטובוסים חשמליים חדשים. המפלגה מציעה מודל ייחודי למעבר לתחבורה נקייה וירוקה בתוך הערים, מתחייבת להעביר את חוק הרשויות המטרופוליניות, וליישם תוכנית חירום לאומית לפתרון המחסור בנהגים הכוללת העלאת שכר ישירה והגדרת הנהגים כעובדי ציבור.
"ישראל ביתנו" מתמקדת בפתרונות תשתית, חיבור הפריפריה ושיפור זמני ההגעה במרחב הציבורי. במרכז תפיסת המפלגה ניצבים הגברת התדירויות של רכבות ואוטובוסים, הקמת נת"צים בכבישים הבין-עירוניים והעירוניים הראשיים, לצד קידום פרויקטים של הסעות המונים מתקדמות.
מפלגת "ישר!" מציבה במרכז מצע התחבורה שלה את השינוי הרגולטורי והמבני. המפלגה מתחייבת להעביר באופן מיידי את חוק הרשויות המטרופוליניות, מתוך תפיסה שרק העברת סמכויות הניהול והתכנון לידי השלטון המקומי והאזורי תאפשר להתאים את קווי התחבורה הציבורית לצרכים האמיתיים של התושבים בשטח.
"הליכוד" ממשיכה להוביל תפיסה של תכנון וניהול מרכזי וממשלתי. המצע מתמקד ב"חיבוריות וקישוריות", חיבור הפריפריה למרכז הארץ באמצעות פיתוח רשת מסילות ברזל, רכבות מהירות ופרויקטי תשתית לאומיים גדולים, תוך שמירת סמכויות הניהול והתקצוב בידי הממשלה.
סוגיית השבת
נושא התחבורה הציבורית בשבת, מככב אף הוא בחלק מהמצעים. בעוד מפלגות כמו "הדמוקרטים", "ישראל ביתנו" ו"ביחד" תומכות במתן חופש פעולה לרשויות מקומיות להפעיל תחבורה ציבורית בסופי שבוע בהתאם לאופי הקהילה, "הליכוד" מתנגדת לכך, מתוך שמירה על הסטטוס קוו.
בפנייה לכל המפלגות המתמודדות, פורום התחבורה הציבורית המאגד את ההסתדרות, "15 דקות", "אדם טבע ודין", "תחבורה בדרך שלנו" ו"עתיד לעוטף", הציג נייר עמדה תקיף שמכוון ישירות להסכמים הקואליציוניים הבאים. הארגונים הדגישו כי הפתרון למשבר אינו טמון רק בהזרמת תקציבים נוספים, אלא בשינוי עומק של שיטות הניהול, התכנון והתגמול.
המכשול המרכזי בהעברת רפורמה - התנגדות מבנית בתוך משרד התחבורה
(צילום: זהר שחר)
אחד הפתרונות המרכזיים שמציע הפורום הוא פירוק הריכוזיות של משרד התחבורה. כיום, משרד התחבורה בירושלים מנסה לנהל אלפי קווי אוטובוס ברחבי הארץ, מה שמייצר סרבול, איחורים וחוסר התאמה לשטח. הפורום דורש להקים רשויות תחבורה מטרופוליניות שייקחו לידיהן את הסמכויות.
בנוסף, הפורום דורש רפורמה עמוקה במכרזי התחבורה הציבורית ומעבר לשיטת תגמול המבוססת על איכות השירות ומספר הנוסעים בפועל. פתרון קריטי נוסף שהארגונים מעמידים במרכז הוא תוכנית חירום לאומית לטיפול במחסור החמור של כ-5,000 נהגי אוטובוס, הכוללת העלאת שכר, שדרוג מעמד הנהג כעובד ציבור, שיפור תנאי הרווחה בתחנות הקצה, והכשרות מואצות.
מנכ"לית "15 דקות" סיון שמואלוביץ' אמרה: "יש פערים עמוקים במערכת שאותם אנחנו פוגשים בסופו של דבר בכיס, ביוקר המחיה ובאיכות החיים שלנו. אנחנו מציעים פתרונות ברי יישום לכולם, חלקם ברמה כמעט מיידית". היא הדגישה את הקשר הישיר ליוקר המחיה: "תחבורה ציבורית טובה קובעת אם אדם יכול להגיע לעבודה טובה בלי להחזיק רכב, אם משפחה יכולה לגור בפריפריה ועדיין להיות מחוברת להזדמנויות, ואם נבלה את החיים שלנו בפקקים במקום לבלות את הזמן עם המשפחה".
גם לאחר שתקום הממשלה הבאה וימונו שר או שרת תחבורה, העברת הרפורמות הנדרשות לא תהיה פשוטה. המכשול המרכזי שצפוי לעמוד בפני הממשלה הנכנסת הוא התנגדות מבנית ובירוקרטית בתוך משרד התחבורה עצמו, כגון חשש מוויתור על סמכויות ותקציבים לטובת הרשויות המקומיות. בנוסף, עומק המשבר הניהולי במשרד התחבורה, שסבל בשנים האחרונות מעזיבה המונית של דרגי מקצוע ובכירים, מייצר מכשול ביצועי ממשי.
לדברי שמואלוביץ', ביום שאחרי הבחירות, המבחן האמיתי של שר או שרת התחבורה הבאים לא יהיה בהצהרות חגיגיות או בהבטחות בחירות, אלא ביכולת לגשת מיידית לביצוע, לרתום את הגורמים המקצועיים, ולבנות מערכת תחבורה אמינה, יעילה ובטוחה.
שמואלוביץ' סיכמה: "יש פערים עמוקים במערכת שאותם אנחנו פוגשים בסופו של דבר בכיס, ביוקר המחיה ובאיכות החיים שלנו. אנחנו מציעים פתרונות ברי יישום לכולם, חלקם ברמה כמעט מיידית".
