שבוע בדיוק לבחירות לכנסת, ובכל מקום אנחנו מתחילים לשמוע את הסיסמה "צאו להצביע": בתשדירים, ברשתות, אצל משפיענים ומפורסמים ובמפגשים חברתיים. כולם קוראים לנו לממש את זכותנו הדמוקרטית, להצביע ולבחור את חברי הכנסת. ביום שלישי הבא, 27 באוקטובר, יוכלו 7,331,981 בעלי זכות בחירה להצביע ב-12,018 קלפיות ברחבי הארץ. מאז הבחירות של 2022 נוספו לפנקס הבוחרים 543,177 בעלי זכות בחירה, רבים מהם צעירים שיצביעו בפעם הראשונה.
- עדכוני בחירות שוטפים גם בערוץ הוואטסאפ של ynet - להצטרפות לחצו כאן
למה כל כך חשוב שכולם, או לפחות כמה שיותר אנשים, יצאו להצביע? ראשית, כי הפתק בקלפי הוא המקום היחיד שבו כל אזרח משפיע באותה מידה, בלי קשר למגדר, גיל (מעל 18 כמובן), מקצוע, מעמד או חשבון הבנק. מעבר לכך, כל מה שמשפיע על חיינו – יוקר המחיה, סוגיית הגיוס וימי המילואים, מערכת החינוך שלה יזכו ילדינו – מוכרע בסוף בכנסת ובממשלה. מי שנשאר בבית לא מוותר רק על הקול שלו, אלא משאיר לאחרים להחליט מה יעלה בגורלו.
מי שרוצה שמשהו ישתנה במדינה, או דווקא ימשיך בדיוק באותה צורה, יום הבחירות הוא הרגע לקחת על זה אחריות. מי שבוחר שלא לממש את זכותו יגלה שאחרים שחושבים אחרת ממנו ורוצים לנווט את המדינה למקום אחר דווקא הסתערו על ההזדמנות. במרכזי השליטה של המפלגות יודעים היטב שאחוז ההצבעה הוא לא רק נתון סטטיסטי - הוא צפוי להכריע את תוצאות הבחירות. חישוב מספר האנשים ששווים מנדט הוא לא אוטמטי ותלוי באחוז ההצבעה. כל מנדט "עולה" מספר מסוים של קולות, מה שנקרא "המודד למנדט". ככל שמצביעים יותר אנשים, המחיר עולה. כלומר: לוקחים את מספר הקולות הכשרים שהצביעו בסך הכול, מחלקים אותם ב-120 מנדטים - וכך מגיעים לחישוב של "המודד למנדט".
לדוגמה, בבחירות 2022 הצביעו 70.62% מבעלי זכות הבחירה. המודד עמד אז על כ-36 אלף קולות למנדט. מספר הקולות הנדרש כדי לעמוד באחוז החסימה, 3.25%, עמד על כ-155 אלף. כלומר, זו הייתה כמות הקולות הנדרשת כדי להשיג ארבעה מנדטים ולהיכנס לכנסת. אם גם הפעם יצביעו כ-70%, הגידול בפנקס הבוחרים יעלה את המודד לכ-40 אלף קולות ואת אחוז החסימה לכ-167 אלף. אם אחוז ההצבעה יטפס ל-75%, יידרשו כבר כ-42 אלף קולות למנדט וכ-178 אלף קולות כדי להיכנס לכנסת.
כאן מתחילה הבעיה של המפלגות הקטנות כמו עמך ישראל של עופר וינטר, המילואמניקים-כלכלית של יועז הנדל וירון זליכה, ולצידן כמובן אלה שמראש לא צפויות לעבור את אחוז החסימה. למפלגה שנשענת על בסיס מצומצם של מצביעים, אחוז הצבעה גבוה הוא איום ממשי: גם אם כל המצביעים שלה הגיעו לקלפי, הרף פשוט מעליה. אם אחוז ההצבעה עולה באופן משמעותי, הוא כבר מתחיל לסכן מפלגות בינוניות ולא רק את הקטנות.
מי שרוצה שמשהו ישתנה במדינה - יום הבחירות הוא הרגע לקחת על זה אחריות
ההיסטוריה הלא רחוקה מלאה בדוגמאות: באפריל 2019 נשארו בחוץ נפתלי בנט, איילת שקד והימין החדש עם 3.22%, כ-1,400 קולות מתחת לרף. ב-2022 זה קרה בצד השני של המפה: מרצ קיבלה 150,793 קולות ובל"ד 138,617, ושתיהן לא נכנסו. מבחינת מספר הקולות הגושים היו צמודים, אבל בגלל שמרצ ובל"ד לא עברו את אחוז החסימה, התוצאה הסתכמה בניצחון ברור לגוש נתניהו.
גם הפערים בין המגזרים משחקים תפקיד. הציבור החרדי מצביע לאורך שנים בשיעורים גבוהים בהרבה מהממוצע, ולכן ש"ס ויהדות התורה מקבלות ייצוג גדול יחסית לחלקם באוכלוסייה של תומכיהן. זאת בשל המודעות של החרדים כי זה המפתח להשיג תקציבים ולקדם חקיקה שתיטיב עם האינטרסים של קהילותיהם. הפעם יש חשש בגוש נתניהו כי לאור האכזבה מהנציגים החרדים בנושא הגיוס, רבים מבני המגזר לא יצאו להצביע.
בחברה הערבית התנודות דרמטיות. על פי רוב, המגזר הערבי מצביע בשיעור נמוך יותר מאשר אחוז ההצבעה הכללי במדינה. כאשר כל הרשימות רצו יחד תחת הרשימה המשותפת ב-2020, המפלגות הערביות הגיעו לשיא של 15 מנדטים תוך עלייה בשיעור ההצבעה במגזר, שעמד על כ-65%. שנה אחר כך ירד שיעור ההצבעה לכ-45% והייצוג של המפלגות הערביות צנח ל-10 מנדטים. בבחירות האחרונות אחוז ההצבעה במגזר הערבי עמד על 53.2%.
לסיכום, אחוזי ההצבעה יכריעו את הבחירות בעניין המפלגות הקטנות, אך ככל ששיעורי ההצבעה יגדלו, הם ישקפו באופן אמין ומאוזן את גודלן של האוכלוסיות השונות והכוחות המגוונים בחברה הישראלית, בלי שמגזר אחד יגדיל את כוחו על חשבון מי שבחר לוותר על זכותו.
