האזינו לכותרת – פודקאסט החדשות היומי של ynet. והפעם: על המחיר הנפשי שהשיראלים משלמים אחרי שנתיים וחצי של מלחמה.
"לחברה בישראל יש המון חוסן, והשנתיים וחצי האחרונות הדגימו את זה יפה מאוד. אבל כמו בכל חברה, כשיש סטרס ועומס רגשי מתמשך מתחילים לשלם מחירים. כשאנחנו מתקיימים במשך זמן כה רב בדריכות גבוהה זה מפעיל את המערכת הסימפטטית בגוף - זה שמפעילה לנו את מנגנון ההישרדות בגוף. מתישהו המנגנון הזה מתעייף והגוף מחפש דרכים אחרות להקל על עצמו. בדרך כלל נפנה למה שהכי זמין - מסכים, התנהגויות זמינות ואחר כך זה יכול להיות אלכוהול, תרופות הרגעה, קנאביס או סמים אחרים. כל זה מתחיל ממנגנון הישרדותי בסיסי שגורם לנו לנסות להתרחק מסבל ומכאב", מסביר פרופ' שאולי לב רן מייסד ומנהל אקדמי של המרכז להתמכרויות ובריאות הנפש.
"היום אנחנו מבינים שכולנו על נמצאים על איזשהו רצף התמכרותי. אם רק נטפל בהתמכרות כשהיא מגיעה למצב קיצוני אז פספסנו את כל מה שבדרך. יש עקרון ידוע ברפואה שככל שמתערבים מוקדם יותר כף ההתערבות זולה יותר ואפקטיבית יותר. יש אנשים שבכלל לא משתשמים בשום חומר, יש אנשים שמדי פעם שותים, והם עושים שימוש לא בעייתי. ויש אנשים שהשימוש בעייתי - הכמויות עולות ויש פגיעה במערכות יחסים. הקצה של זה זה התמכרות. אין נקודה אחת שבה עוברים את הגבול - צריך לשים לב לגבול.
"לשים לב לגבול זה אומר לשאול את עצמי אם התדירות הולכת וגדלה, האם אני מתחיל להשתמש בשעה מוקדמת יותר במהלך היום, האם אני ביני לבין עצמי חווה יותר חוסר שליטה, האם אני נוטה להתנהגויות חדשות או חומרים שלא השתמשתי בהם בעבר, ובמיוחד - האם נפגע לי התפקוד. זה יכול להיות בשינה, בעבודה או במערכות יחסים. אז אין קו אדום שצריך לפחד ממנו, אלא כל מיני סימנים שצריך לשים לב אליהם.
אם פספסתם: אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו, התיאום בין ארצות הברית לישראל במלחמה, ואיפה הן מתפצלות.
הכותרת
אותה מלחמה, מטרות שונות: הפער בין ישראל לארצות הברית | עם נדב איל
26:20
